בבראשית י"ב 1 מצווה אלוהים על אברם: "לֶךְ לְךָ מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".

הצירוף "לֶךְ לְךָ" הוא יוצא דופן. ביטוי זה נועד להדגיש את הַצַו האלוהי לקום וללכת. ואמנם, בפרק י"ב 4 מתואר ביצוע הצו: "וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'". הצו וביצועו המדוייק מודגשים על ידי השימוש באותו פוֹעַל, באותה מילה מנחה - "הלך".
הצירוף "לך לך" נמצא רק בעוד מקום אחד בתנ"ך, בבראשית כ"ב 2: "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, ולך לך אל ארץ המוֹריה, והעלהו שם לעוֹלָה על אחד ההרים אשר אומר אליך". ביצוע הצו נזכר בפסוק 3: "ויקם וילך". כלומר, הצירוף "לך לך" פותח וסוגר את שרשרת הניסיונות שבהם התנסה אברהם - מהניסיון הראשון, שבו נדרש לעזוב את עברו, את עולמו המוּכָּר והידוע, וללכת אל הבלתי נודע, עד הניסיון העשירי והאחרון, שבו בחן ה' את נכונותו של אברהם לוַותֵר על עתידו למען אמונתו. הצירוף "לך לך" הוא "מילה מנחה" בחייו של אברהם ובעשרת הפרקים בבראשית המתארים את ניסיונות חייו.
במהלך הדורות הפך הצירוף "לך לך" לניב המבטא את "צַו הנדודים" הנִצְחִי של היהודים.