אחת התוצאות הקשות של חורבן ירושלים ושריפת המקדש היה ניתוק הקשרים עם הגולה. משחרב המקדש פסקו העלייה-לרגל, העלאת קרבנות חובה ונדבה, גביית מחצית השקל לצורכי כלכלת המקדש, ונתפזרו גם המוסדות הקשורים בו. והנה תחילת שיקום מוסדות הציבור היהודים, שהחל בה רבן יוחנן בן זכאי, קשורה בקביעת סדרי-קידוש החודשים. יש להניח כי בצורה זו או אחרת היה לקביעה זו קשר לתפוצות או לפחות לתפוצה הקרובה. אולם, לא מצאנו בימי רבן יוחנן בן זכאי כל עדות לחידוש הקשרים עם התפוצות. אין אנו מוצאים תלמידים. בני התפוצות, יושבים לפני רבן יוחנן בן זכאי, או נוטלים חלק בפעילות הציבורית שלו, כשם שאין לנו עדויות על אגרות או על חכמים שנשלחו מטעמו אל התפוצות.
אולם, עם עלייתו של רבן גמליאל לנשיאות, בסוף ימי השושלת הפלאווית או בימי נרווה (95 לערך) ניכרת פעילות רבה בחידוש הקשרים עם התפוצות. בימיו נשלחו חכמי בית-המדרש הגדול לגלויות השונות. רבי יהושע בן חנניה מבקר באלכסנדריה ומשיב ליהודי אלכסנדריה תשובות בהלכה ואגדה ודרך ארץ.29 כמעט בכל ראשי החכמים ביבנה קשורות מסורות על נסיעותיהם לתפוצות. במיוחד היה רבי עקיבא מרבה בנסיעות, בתחומי הקיסרות הרומית וברחבי התפוצות שבממלכה הפרתית. רבי עקיבא מבקר בתפוצות הסמוכות לארץ-ישראל – בפניקיה שדרש בה בהלכה30 ובערביה;31 אפשר למוצאו בתפוצות הרחוקות שבקיסרות הרומית – בזיפרין של קיליקיה32 שבה הורה הלכה למעשה,33 ובקפאדוקיה שבה לימד הלכה ברבים;34 הוא מגיע עד אפריקה (אפריקי)35 וגאליה (גליא).36 בתפוצות שמחוץ לאימפריה הרומית הוא מצוי בנהרדעא 37 ובגינזק של מדי, שבה הורה הלכה למעשה ודרש ברבים.38 אף הנשיא עצמו בלוויית הבכירים שבחכמי יבנה נוסעים לגלויות השונות ורבות הן המסורות על נסיעותיו של רבן גמליאל והחכמים לרומא.39 יש להניח כי למסעם של רבן גמליאל וחכמי יבנה לרומא היתה מטרה פוליטית – במקום אחר אף נאמר במפורש שנפגשו גם גדולי המלכות – אך בוודאי גם נתכוונו לחדש או לחזק את הקשרים עם יהדות גדולה זו על כל פנים, אנו למדים שדרשו בבית-הכנסת שברומא.40
ברייתא במסכת סנהדרין (לב, ב) משבחת את בתי-הדין בימי התנאים שפעלו בארץ ובתפוצות ואת העומדים בראשם. ביניהן נמנים רבי יהודה בן בתירא בנציבין, רבי מתיא בן חרש ברומי וחנניה, בן אחי רבי יהושע, ב'גולה' היא פומבדיתא. מסורת אחרת מספרת על צאתם של חכמים (שלושה אלה ורבי יונתן עמהם) מן הארץ בלב כבד על עוזבם את הארץ.41 סביר להניח שהם נשלחו מן המרכז הארצישראלי כדי לעמוד בראש בתי-הדין בקהילות גדולות וידועות, אבל אין בידינו ידיעות על נוהג זה בדורות לאחר מכן.
מרד בר-כוכבא, ההרג וההרס הרב בארץ, הגזירות והרדיפות בשנים הסמוכות למרד, הביאו להפסקת פעילותה של הסנהדרין ולניתוק הקשר הסדיר שבין המרכז בארץ לתפוצות הגולה. בימים קשים אלו החל חנניה, בן אחי רבי יהושע, לקבוע חודשים ולעבר שנים בבבל בלא זיקה לבית-הדין בארץ-ישראל, שכנראה לא פעל. הוא אף ניסה להמשיך בכך גם לאחר שהתלכדו שרידי החכמים בארץ והחלו בשיקום חיי הציבור היהודיים. קידוש החודשים ועיבור השנים באופן עצמאי עלול היה להביא לביטול כפיפותה של בבל למוסדות המרכזיים בארץ, ובהמשך הימים אף לידי פירוד גמור עד כדי הנהגה לפי לוחות שונים. נראה שמאחורי חנניה, בן אחי רבי יהושע, עמד ראש הגולה או חוגים מסויימים המקורבים לראש הגולה. חכמים שנשלחו מארץ-ישראל בעזרתם של חכמים בבבל, ובמיוחד חכמים ששהו לפני כן בארץ, הצליחו להניא את הבבליים מנסיונותיהם אלו, והם חזרו וקבלו על עצמם את הנהגתה של הארץ.42
הדים לנסיון הבדלנות של יהדות בבל, נשמעים גם בימי האמורא שמואל. אולם, אפילו יהדות בבל העתיקה והגדולה בעלת מסורת קדומה של הנהגה עצמית כלל ארצית בדמותו של ראש הגולה אשר התיחס לבית דוד, הכירה בהגמוניה של ארץ-ישראל ובמוסדות הנהגתה.
לחלקים נוספים של המאמר:
ארץ - ישראל והתפוצה היהודית
ארץ - ישראל והתפוצה היהודית : א. ההגמוניה של ארץ - ישראל ביחסיה עם התפוצות
ארץ - ישראל והתפוצה היהודית : ב. חידוש הקשרים עם הגולה (פריט זה)
ארץ - ישראל והתפוצה היהודית : ג. העלייה לארץ -ישראל
ארץ - ישראל והתפוצה היהודית : ד. פדיון שבויים
ארץ - ישראל והתפוצה היהודית : ה. העלאת מתים לקבורה בארץ - ישראל
הערות שוליים:
29. משנה, נגעים יד, יג; תוס', שם, ט, ט; בבלי, נדה סט, ב.
30. בבלי, יבמות צח, א; בראש השנה כו, א: 'אמר רבי כשהלכתי לכרכי הים'. ברם, בנוסחאות עיקריות כתוב – רבי עקיבא, וכרכי הים, כפי שמשתמע הם ערי פניקיה.
31. בבלי, ראש השנה, שם.
32. תוס', בבא קמא י, יז; בבלי, בבא קמא קיג, א; ספרי נשא, עמ' 7; ספרי זוטא, עמ' 232.
33. ירוש', עבודה זרה פ"ב, מא ע"ב.
34. תוס', יבמות יד, ה; ירוש', שם, טו ע"ד.
35. בבלי, ראש השנה כו, א.
36. כאן אפשר שהכוונה היא לגאלטיה שבאסיה הקטנה.
37. משנה, יבמות טז, ז.
38. בבלי, תענית יב, א (לפי נוסחאות עיקריות); שם, עבודה זרה לד, א; שם לט, א.
39. משנה, עירובין ד, א; ספרי עקב, פיס' מג 94; תוס', ביצה ב, יב ועוד. ראה ש' ספראי, 'ביקוריהם של חכמי יבנה ברומא'. ספר זכרון לשלמה אומברטו נכון, ירושלים תשל"ח, עמ' 151-167
40. פרקי בן עזאי פרק ג (= מסכת דרך ארץ פ"ה, עמ' 183); שמות רבה ל.
41. ספרים דברים פיס' פ 146.
42. ירוש', סנהדרין פ"א, יט עא; שם, נדרים פ"ח, מ ע"א; בבלי, ברכות סג, א.
