אחת מחמש המגילות, בכתובים שבתנ"ך.

שיר השירים הוא שירת אהבה. יש במגילה זו שירים רבים, חלקם מתארים את הטבע הכפרי, ואחרים מדברים על חיי העיר. השירים מרבים בתיאורי גוף של נשים וגברים, ומבטאים את כיסופי האוהבים ותשוקתם, ולבסוף את שמחת פגישתם.
המגילה נקראת על שם שתי המילים הפותחות אותה, ומיוחסת לשלמה המלך בצעירותו. כמה חוקרים בני זמננו סבורים שהשירים נכתבו בידי נשים.
תוכנה של המגילה חילוני, ואין בה כלל מוטיבים דתיים, ואפילו שם אלוהים אינו נזכר בה אף פעם.
גם בקרב עמים אחרים היו שירי שמחה ואהבה כמו השירים שבמגילה.
לאחר מחלוקת ממושכת אם לכלול את המגילה בין כתבי הקודש או לגנוז אותה (כמו בעניין משלי וקוהלת), הוחלט בתקופת המשנה שהמגילה שייכת לכתבי הקודש. ההכרעה נפלה בגלל הגנתו של ר' עקיבא, שטען ששיר השירים הוא קודש קודשים, וכי יש לפרשה בדרך האלגוריה והסמליות: כביטוי ליחסי ישראל וה'.
לפי פרשנות זו, אלוהים מכונֶה במגילה שלמה, הרועה, הדוֹד, וכנסת ישראל מכוּנָה הרעיה, השולמית, אחותי כלה. פרשנים מסורתיים שהסבירו את פסוקי שיר השירים על דרך האליגוריה, מצאו בהם התייחסות למאורעות היסטוריים שכוננו את יחסי ישראל וה', כגון: יציאת מצרים, מעמד הר סיני, חטא העגל, וכדומה.
בעקבות ההסבר האלגורי, נהוג לקרוא את מגילת שיר השירים כהפטרה בפסח, חג האביב, חג החירות, חג המציין את ראשית יחסי העם ואלוהים.