יהודים בברית המועצות

היהודים אזרחים שווי זכויות

מלחמת העולם הראשונה, המהפכה הבולשביקית, מלחמת האזרחים וכינון משטר חדש – משטר קומוניסטי, גרמו לתמורות בחיי היהודים בברית המועצות ובראש ובראשונה הביאו לצמצום מספרם. מחמישה מיליון יהודים שחיו ברוסיה הצארית עד מלחמת העולם נותרו כשלושה מיליון. יתר היהודים הפכו, בתוקף הסדרי מלחמת העולם הראשונה, לאזרחי פולין.

חוקת ברית המועצות העניקה שוויון זכויות לכל אזרחיה וזכות הגדרה עצמית לכל לכל הלאומים בתחומה. בתוקף מדיניות זו היו גם היהודים אזרחים שווי זכויות, ולנין, מנהיג ברית המועצות, אף פרסם בעת מלחמת האזרחים פקודה האוסרת גילויי אנטישמיות.

זהותם היהודית והלאומית של יהודי ברית המועצות מטשטשת

לאחר המהפכה (אוקטובר 1917) נוכחו הבולשביקים כי השפעתם בקרב הציבור היהודי מועטה. כדי להעמיק את התודעה הקומוניסטית בקרב היהודים הם הקימו גופים ממשלתיים ומפלגתיים מיוחדים: הקומִיסַרְיון לענייני יהודים והיֶבְסֶקְצְיָה. יהודים קומוניסטים היו הפעילים המרכזיים בגופים הללו. הקומיסריון והיבסקציה פעלו בקרב היהודים בעיקר ביידיש, כי זו הייתה שפתם של המוני היהודים וכך יכלו להשפיע על ציבור רחב.

הקומיסריון פירק את כל מוסדות הקהילה היהודית בטענה שחלק מהתפקידים שהם ממלאים, למשל בתחומי החינוך והסעד, כבר מטופלים על ידי מוסדות המדינה. בנוסף, אסר הקומיסריון את פעילות המפלגות היהודיות. גם היבסקציה לחמה בגורמים המייחדים את היהודים ובעיקר בדת היהודית ובתנועה הציונית. היא תכננה להחליפם בארגונים ובערכי תרבות המבטאים את האידאולוגיה הקומוניסטית.

כחלק ממאבקה נגד הדת היהודית ומנהגיה ערכה היבסקציה משפטי ראווה פומביים ובהם נשפטו מצוות ומנהגים בדת היהודית, למשל, מצוות המילה ומסורת הלימוד ב"חדר". במשפטים אלה נגזר דין מוות על היהדות ומנהגיה, וכתוצאה מכך נסגרו בתי כנסת, נאסרו רבנים, נאסרה הדפסת סידורי תפילה, הוחרמו ספרי תורה ונאסרה מצוות המילה. בעקבות איסורים אלה ירדה הפעילות הדתית למחתרת.

היבסקציה נאבקה גם בשפה העברית, כי ראתה בה ביטוי של לאומיות. היא הקימה מוסדות חינוך ששפת הלימוד בהם הייתה יידיש, אולם היהודים מיעטו לשלוח את ילדיהם לשם בגלל התעמולה הקומוניסטית שהפיצו מוסדות אלה ובשל רמתם הירודה. היבסקציה רדפה סופרים עבריים ואסרה הדפסת ספרים ועיתונים בעברית. עם זאת הוציאה לאור עיתונים וספרים ביידיש.

שלטונות ברית המועצות הטילו הגבלות גם על התנועה הציונית. כל משתתפי הוועידה הציונית הכל-רוסית שהתכנסה במוסקבה – נאסרו (1920). על הציונים נאסר לכנס אסיפות, לשלוח או לקבל מכתבים מארץ ישראל ולהוציא לאור ספרים עבריים. רבים מפעילי התנועה הציונית נאסרו ונשלחו לעבודות כפייה במחנות בסיביר. ארגון "החלוץ" שהכשיר את חבריו לקראת עלייה לארץ ישראל, חוסל (1926) ופעילות "פועלי ציון", מפלגה ציונית סוציאליסטית, נאסרה (1928).

יהודים פעילי המפלגה הקומוניסטית נרדפו אף הם. במהלך ה"טיהורים" שביצע סטלין הוגלו מרביתם למחנות עבודה בסיביר, או הוצאו להורג ללא משפט. אמנים, סופרים ואנשי מדע יהודים הואשמו בבגידה, נאסרו והוצאו להורג. נרדפו גילויים של חיים יהודיים ונאסר על ארגונים יהודיים שמחוץ לגבולות ברית המועצות לפעול בתחומיה.

בהיעדרם של מוסדות קהילתיים ומוסדות חינוך, ובמצב של רדיפת הדת, גברו בהתמדה הִיטָמְעוּתָם של יהודי ברית המועצות והינתקותם ממנהגי המסורת, מיהודי התפוצות ומן היישוב בארץ ישראל.

ברית המועצות מציעה חבל אוטונומי ליהודים

כתוצאה מאירועי מלחמת העולם הראשונה, מן המהפכה הבולשביקית וממלחמת האזרחים, התערערו חיי הכלכלה בברית המועצות ועקב כך נפגעו גם מקורות פרנסה של יהודים. מחסור בחומרי גלם הִקְשָה על בעלי המלאכה היהודים. יהודים שעסקו בעסקי תיווך בין העיר לכפר איבדו את פרנסתם בשל התמעטות סחורות. מפעלים, עסקים וחנויות הולאמו, והוחמר מצבם הכלכלי של החנוונים, בעלי המלאכה והסוחרים היהודים.

השלטונות ניסו לפתור את המצוקה הכלכלית של היהודים באמצעות הפעלת תכנית להתיישבות חקלאית של יהודים בְּבְּירובְּיגַ‘ן, חבל ארץ במזרח ברית המועצות (1928). שש שנים לאחר פרסום תכנית ההתיישבות הוכרז בירוביג'ן חבל אוטונומי יהודי (1934) והיידיש הוכרה כשפתו הרשמית. ואף על פי כן, בשיאה של ההתיישבות היוו היהודים רק חמישית מתושבי החבל.

בהקמת החבל היהודי בבירוביג'ן לא עמד הגורם הכלכלי בלבד לנגד עיניהם של מנהיגי ברית המועצות. אזור בירוביג'ן נבחר כאזור ההתיישבות גם משיקולי ביטחון, כלומר, עקב הצורך ליישב את אזור הגבול המזרחי. יתר על כן, מנהיגי ברית המועצות ביקשו לפגוע בתנועה הציונית באמצעות הקמת החבל האוטנומי היהודי. מול שאיפות הציונות להציג פתרון טריטוריאלי בארץ ישראל, שבה יצמח "היהודי החדש", העוסק במקצועות יצרניים, הציעו שלטונות ברית המועצות פתרון טריטוריאלי אחר, בגבולות ברית המועצות. לתפיסתם, בחבל האוטונומי היהודי יוכלו היהודים לעסוק במקצועות יצרניים.

התכנית זכתה לתמיכת ארגונים יהודיים מחוץ לברית המועצות וביניהם יק"א וג'וינט. ארגונים אלה ראו בתכנית ניסיון רציני מצד הממשל לפתור את בעיותיהם הכלכליות של יהודי ברית המועצות. הם תרמו כספים, מכונות וכלים לעבודה חקלאית. הג'וינט אף סיפק הדרכה חקלאית למתיישבים, עד שממשלת ברית המועצות אסרה על פעילותו בתחומיה.

יהודי ברית המועצות לא נָהֲרוּ לבירוביג'ן, ורבים מהבאים להתיישב בחבל מיהרו לעזוב את המקום. ריחוקו של האזור והאקלים הקר השורר בו הרתיעו רבים. נוסף לכך, תוכניות החומש שהונהגו בברית המועצות איפשרו לצעירים יהודים להיקלט בתעשייה המתפתחת בערים ברחבי ברית המועצות, וגם מסיבה זו פחת מספרם של הפונים לאזור. ה"טיהורים" של סטלין, שבהם הוצאו להורג ראשי החבל, הקטינו אף הם את כוח המשיכה של בירוביג'ן.

יהודים פונים לעיסוקים חדשים

בשנות השלושים חל שינוי באופי העיסוקים הכלכליים של יהודי ברית המועצות בהשפעת השינויים שהתחוללו במדינה. הקמת המשקים הגדולים וחיסול המשקים הקטנים הפרטיים האיצו את התהליך של נטישת החקלאות ואת המעבר לערים.

צעירים החלו להתמחות בעבודה מקצועית בתעשייה. יהודים נקלטו במקצועות חופשיים כמורים, רופאים, מדענים ואמנים. חל גידול גם במספר היהודים שהועסקו בהנהלת חשבונות ובמינהל. הציבור היהודי – שהיה ברובו ציבור של עובדים ובעלי מלאכה – השתנה, ותוך כמה עשרות שנים היה לחלק מן המעמד הבינוני.

קראו עוד:

הקומוניזם בברית המועצות