כל המתחים הללו היו קשורים מאוד עם ההתייחסות הציונית לפזורה, עוד תופעה ייחודית שאינה רלבנטית לתנועות לאומיות אחרות. התייחסות זו יכולה להתבאר רק באמצעות מאפיינים ספציפיים של הניסיון ההיסטורי והציוויליזציוני היהודי.
גם כאן אנו יכולים להבחין בין גישות שונות. בתפיסתה המקורית והבסיסית, הציונות הדגישה בהכרח את אי-ההלימות של הפזורה כמסגרת בת-קיימא להתפתחות הפיסית או הציוויליזציונית והתרבותית של העם היהודי. אבל למעשה, התנועה הציונית הייתה שזורה בחיי הקהילות היהודיות שבתוכן התפתחה. צירוף שלילת הגלות יחד עם מעורבות חזקה בחיי הקהילות בפזורה, עשה את האוריינטציות האידיאולוגיות של הציונות כלפי הגלות לאמביוולנטיות מאוד ולעתים קרובות לבלתי-בהירות, וכתוצאה מכך פיתחה התנועה הציונית עיוורון מסוים כלפי ההשתמעות האידיאולוגית של יחסיה עם הפזורה.(29)
רבים מגדולי הציונות, במיוחד אלה שראו את הציונות כפתרון לדילמה של הקיום היהודי, הניחו כי מימוש החלום הציוני יביא לארץ-ישראל, למדינה היהודית, כל יהודי שיהיה מעוניין בקיום זהות לאומית יהודית מיוחדת, ואילו האחרים יוכלו להתבולל בשלווה בארצות הפזורה. ההנחה הזאת התפתחה בתודעה הציבורית של יהודים ולא-יהודים ושבה והועלתה בשנות השישים בהגותו של הסוציולוג היהודי ז'ורז' פרידמן (Friedmann), שספרו הקטן The End of the Jewish People? העלה את התזה על כך שהכינון המוצלח של מדינת ישראל יביא את הקץ, בגין התבוללות, על העם היהודי.(30)
השלילה הקיצונית של הגלות, שחוזקה על-ידי הטבע המהפכני של התנועה הציונית, רווחה זמן רב ביישוב ובמדינת ישראל. אבל אפילו אותם ציונים שלא היו שותפים לעמדה הזאת לא התייצבו מול ההשתמעויות של קיום קיבוצי יהודי נמשך בפזורה ביחס לאידיאולוגיה הציונית. אחד העם, הפובליציסט הנודע שהיה בעל השפעה אדירה בתוך התנועה הציונית והתנגד להדגשה המדינית של הרצל, חשב על הציונות כיוצרת מרכז רוחני לעם היהודי. התפיסה הזאת לא שללה את ההקמה של מדינה יהודית עצמאית בארץ-ישראל, אבל הניחה קיום נמשך של קהילות יהודיות בפזורה, שיקבלו הארה רוחנית מהמרכז התרבותי הלאומי בארץ-ישראל. בדומה כמעט לכל האידיאולוגיות הציונות, אותה תפיסה עצמה לא הקנתה לקהילות בפזורה שום משמעות ציוויליזציונית מיוחדת; כן לא היה בה כדי לספק דרכים קונקרטיות להגדרה ולבנייה של קיום יהודי משמעותי בתוכן. במודע או שלא במודע, הגישה הזאת הייתה משותפת לכל האוריינטציות הציוניות האחרות בשלילת הגלות, או לפחות בהתחמקות מסוימת מן הבעיה שנוצרה מתוך המשך קיומה של הפזורה. התחמקות זו בלטה עוד יותר ביחס לקהילה היהודית החדשה שהתגבשה בעת ההתגבשות של התנועה הציונית, זו של יהדות ארצות-הברית.
לחלקים נוספים של המאמר:
תנועות לאומיות יהודיות מודרניות והתנועה הציונית : הקדמה
תנועות לאומיות יהודיות מודרניות והתנועה הציונית : ציונות כתנועה לאומית : המימד המהפכני
תנועות לאומיות יהודיות מודרניות והתנועה הציונית : ממדים ספציפיים של הלאומיות הציונית : טריטוריה, שפה והיסטוריה
תנועות לאומיות יהודיות מודרניות והתנועה הציונית : מאפיינים ספציפיים של האוריינטציות הציוניות המהפכניות
תנועות לאומיות יהודיות מודרניות והתנועה הציונית : התנועה הציונית וחזרת היהודים להיסטוריה
תנועות לאומיות יהודיות מודרניות והתנועה הציונית : החזון הציוני והנושאים הבסיסיים של הציוויליזציה היהודית: גולה, שיבה וגאולה
תנועות לאומיות יהודיות מודרניות והתנועה הציונית : הפזורה באידיאולוגיה הציונית (פריט זה)
תנועות לאומיות יהודיות מודרניות והתנועה הציונית : הבנייה-מחדש של זהות קיבוצית ומסורות קיבוציות: ציונות ודת
הערות שוליים:
ראו: קאופמן, יחזקאל. תרפ"ט-תר"צ. גולה וניכר: מחקר היסטורי-סוציאלי בשאלות גורלו של עם ישראל מימי קדם ועד הזמן הזה. תל-אביב: דביר; אבינרי, הרעיון הציוני לגווניו.
Fridmann, G. 1967. The End of the Jewish People? New York: Doubleday.
