 |
רקע אישי |
מוחמד אנואר א-סאדאת (Muhammad Anwar Al Sadat) נולד בשנת 1918 במצרים, בכפר מית אבו אל-כרם (Mit Abu al-Kum), השוכן בדֶלְתָא של נהר הנילוס. כשהיה בן 7 עברה משפחתו לגור בעיר הבירה, קהיר. הוא למד באקדמיה הצבאית והשתתף במהפכת הקצינים החופשיים בראשותו של גמאל עבד אל-נַאצֶר (Gamal Abdel Nasser). יחד הובילו לסילוקו של מלך מצרים, פַארוּק, בתאריך 23 ביולי 1952.
עד שנת 1969 שימש סאדאת בתפקידים חסרי כוח ומשמעות, ובהם: יו"ר הפרלמנט המצרי. רק בשנת 1969 זכה להכרה, כאשר מונה לתפקיד הסגן של נשיא מצרים, נַאצֶר. בשנת 1970, לאחר מותו של נַאצֶר מהתקף לב, הושבע סאדאת, לאחר משאל עם, לכהונה של נשיא מצרים.
|
משנתו הפוליטית |
לעומת נשיא מצרים הקודם היה סאדאת ליברלי בעמדותיו. הוא פתח את שערי מצרים לחיזוק היחסים עם ארצות הברית – על חשבון ברית המועצות. כלפי האסלאם הקיצוני הוא נהג ביד קשה.
|
מלחמת יום כיפור |
ביום כיפור בשנת 1973 פתח סאדאת יחד עם סוריה במלחמה נגד ישראל. לימים נקראה המלחמה הזאת מלחמת יום כיפור.
במרכז תפיסתו של סאדאת עמדה גדולתה של מצרים בכל העולם הערבי. רעיון הפַּאן-ערביוּת היה חלומו, ואף מלחמתו בישראל נועדה, בעיקרה, לחיזוק הכבוד המצרי ולא לשם כיבוש שטחים.
|
הימים שלפני הרצח |
בשל משנתו הפוליטית ובשל חזונו על גדולתה של מצרים בכל עולם הערבי, ראה סאדאת בתהליך השלום עם ישראל פעולה לגיטימית, אשר רק מצרים הגדולה יכולה להרשות לעצמה. בעולם הערבי גינו זאת בכל תוקף, ומדינות ערביות, כגון: סוריה ועיראק, השמיצו אותו ולא הסתירו את יריבותן. סאדאת השיב להם – באחד מנאומיו הוא כינה את מנהיגי מדינות ערב: "כסילים", "גמדים" ו"קטנים מכדי להבין את יוזמת השלום".
גם האסלאם הקיצוני במצרים התנגד לתהליך השלום עם ישראל והסית נגדו.
שיאו של תהליך השלום עם ישראל היה ביקורו של סאדאת במדינת ישראל ביום 19 בנובמבר 1977 ונאומו בפרלמנט הישראלי – הכנסת.
מדינות הסירוב – אלג'יר, לוב, סוריה ועיראק – התנגדו נחרצות לביקורו בישראל. סאדאת אף ספג ביקורת רבה מתוך ביתו, ובין היתר התפטר שר החוץ מממשלתו.
אנואר סאדאת נרצח בשל היותו ליברלי ובשל התנגדותו הנחרצת לתנועת האחים המוסלמים הקיצונית. הוא הצר את צעדיה של התנועה הזאת באופן משמעותי, והרפורמות שהנהיג התסיסו את חוגי האופוזיציה.
|
האם תהליך שלום עם ישראל הוא הסיבה לרצח סאדאת? |
אמנם הפתווה Fatwā (פסק הלכה אסלאמי) נגד סאדאת, שפרסמו אויביו מבית, האחים המוסלמים, התירה את דמו, אך מכל עשרים הסעיפים שלה, רק שלושה עסקו בתהליך השלום עם ישראל. יתר הסעיפים עסקו בזירה המצרית הפנימית ובהתנגדותו של סאדאת לפועלם של האחים המוסלמים.
|
הרצח |
בתאריך 6 באוקטובר 1981, בעת מפגן צבאי להצגת ניצחונה של מצרים על ישראל במלחמת יום כיפור, קפצו שני חיילים לעבר בימת הכבוד מתוך ג'יפ, שגרר תותח. הם ירו על היושבים על הבמה, תוך שהם צועקים: "תהילה למצרים!". סאדאת חשב שהחיילים באו להצדיע לו, ולכן קם לכבודם כדי להשיב בהצדעה.
הוא ספג שני כדורים בצד שמאל של החזה, שני כדורים בצוואר וכדור אחד בירך. הוא מת מפצעיו בבית החולים.
הלוויה התקיימה ב-10 באוקטובר. השתתפו בה מנהיגי העולם וגם צמרת הממשל הישראלי: מנחם בגין (ראש הממשלה), יצחק שמיר, אריאל שרון ויוסף בורג. את דרכו בנשיאות מצרים המשיך סגנו, חוסני מובארק (Hosni Mubarak).
הפריט נכתב עבור חוסן
