הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > מיישוב למדינה > מפלגות ופוליטיקהעמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > מיישוב למדינה > מפלגות ופוליטיקה
אוניברסיטת תל אביב


תקציר
תיאור חילוקי-הדעות בשאלות מדיניות-החוץ בקרב חברי מפלגת "עליה חדשה" בתקופת מלחמת העולם השניה וניתוח תוצאות הבחירות לאסיפת הנבחרים שנערכו ב- 1944. לאחר הבחירות, הפכה המפלגה לגורם אופוזיציוני באסיפת הנבחרים וחדלה להיות גורם משפיע.



ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: ג. צעדים ראשונים
מחברת: ד"ר מרים גטר


לאחר ועידת כפר שמריהו התכנסה הנהלת "עליה חדשה" לישיבות אחדות שבהן נידונו בעיקר חילוקי-הדיעות בשאלות מדיניות-החוץ. מאבקו של בן-גוריון למען תוכנית בילטמור הכריח את הגוף החדש לנקוט עמדה ברורה כלפיה.

עמדות מנוגדות

פ. רוזנבליט וג. לנדאואר יצגו את שתי העמדות המנוגדות שרווחו במפלגה. הראשון הוסיף לטעון בזכות יסוד מדינה יהודית, ולו גם בחלק של ארץ-ישראל, תוך שיתוף עם בריטניה והסדר עם תושביה הערביים של הארץ. את הצורך במדינה הסביר בקשרים המהותיים שבין הציונות לבין הגולה ובחובתו של הישוב לקלוט, עם סיום המלחמה, עליה גדולה במהירות מירבית. לעומתו טען ג. לנדאואר, כי בתקופת המלחמה אין לצאת בשום הצהרות מדיניות. קליטת העליה תיעשה בעתיד בהתאם לצורכי הקליטה של המשק, ואת המאמץ בהווה יש לכוון בעיקר לניצחון של הפשיזם.48

דיונים אלה הגיעו לכלל סיכום בישיבת מרכז "עליה חדשה", באפריל 1943, בהחלטות שפורסמו בעיתונות והפכו להיות עיקרי המדיניות של המפלגה:

א. התנאים המוקדמים להגשמת הציונות הם עליה והתיישבות. לפיכך, תפקיד המדיניות הציונית הוא להשיג את קידום המטרות הציוניות האלה על-ידי המדינה המנדטורית ויתר המדינות שתכרענה בעיצוב השלום בעתיד, ולהגיע לידי שיתוף-פעולה בין הסוכנות היהודית והמעצמות המנצחות, שיבטיח למפעל הבניין היהודי בארץ-ישראל את המקום המתאים במסגרת ההסדרה החדשה של החיים המדיניים והכלכליים אחר המלחמה. הנחה יסודית לכל פוליטיקה ציונית חדשה היא ביטול ההגבלות של הספר הלבן משנת 1939.
ב. תפקידה של ההנהלה הציונית הוא להגיש למעצמות המנצחות תוכנית מבוססת לבניין הארץ, שתביא בחשבון את האפשרויות המקסימליות לעליה והתיישבות בארץ-ישראל. נקודת-המוצא של התוכנית הזו צריכה להיות העמדת כל השטחים הבלתי-מיושבים והמיושבים במידה מספקת לרשות העליה וההתיישבות היהודית, וכן כל האפשרויות שתיפתחנה להתפתחות התעשיה. יש לדרוש שמעצמות הברית תכלולנה את התוכנית הזאת לעליה והתיישבות, בעת תכנון ומימון תוכניתן להקמת ההריסות לאחר המלחמה, במסגרת התפקידים שעליהן לקבל על עצמן.
ג. בפעולותיהם לשם השגת הסכמה לתוכנית זו ולשם ביצועה, על המוסדות הציוניים לעשות כל ניסיון אפשרי כדי להביא לידי תיאום הצרכים החיוניים של העם העברי והעם הערבי על יסוד הכרה הדדית בזכויותיהם. בתוך בניין העולם החדש שיוקם לאחר המלחמה יהיו צורך ואפשרות להבנה הדדית ושיתוף-פעולה בין שני העמים, שאין בהם ויתור על המטרה הציונית ועל התנאים היסודיים להגשמתה, ושאין פגיעה באינטרסים הלאומיים של העם הערבי.
ד. אנו דורשים שממשלות האומות-המאוחדות תאחזנה בלי דיחוי נוסף בכל האמצעים המעשיים הדרושים כדי להציל פליטים יהודיים מארצות אירופה באשר הם נרדפים. אנו תובעים שלשם הצלת היהודים הנרדפים תנוצלנה, בלי כל הגבלות מלאכותיות, כל האפשרויות הניתנות על-יד הבית הלאומי.

זו תוכנית מעורפלת למדי. היא מצניעה את חילוקי-הדיעות וגם לא הציגה אלטרנטיבה ברורה לתוכנית בילטמור.

ג. לנדאואר לא השלים עם החלטות אלה. לאחר שהוצא משורות מפא"י, בעקבות יסודה של "עליה חדשה", ביקש ללכד את המפלגה סביב מדיניות-חוץ ברורה המנוגדת לתוכנית בילטמור.49 את בילטמור שלל כמפליגה מעבר למציאות.

לקח התקופה מלמד שמדינה בלבד, אם תינתן לעם כעמנו, אף אם תהיה מצויידת בכוח אקזקוטיבי וצבאי, איננה משמשת אמצעי להבטיח שלום ועצמאות בכל שטחי האינטרסים החיוניים ביותר של האומה. רק צירוף כוחות גדול של עמים קטנים עם גדולים, שכנים עם רחוקים, הוא שמסוגל להביא עימו תוספת כוח וביטחון, אם כי להלכה הוא גורע מן העצמאות המדינית המצומצמת של עם קטן. כל המאמין כי הספר הלבן הוא פסק-הדין הפוליטי האחרון של אנגליה בדור זה, חורץ את משפט התנועה הציונית להתנוונות ושיתוק [...] למעשה, הספר הלבן כבר אינו קיים ולא יקום עוד. זה היה ניסיון שנתבטל ונגנז.50

פ. רוזנבליט הסכים עם לנדאואר שמדיניות הספר הלבן עשויה להשתנות, אולם דחה את ניסוחיו הקיצוניים. הוא עמד על דעתו, שאין לבטל את החלוקה כפתרון, כמו-כן טען שהתנגדות לבילטמור אין משמעה התנגדות למדינה יהודית.51

בעקבות הוויכוח המדיני החריף בין שני מנהיגי "עליה החדשה" לא היתה המפלגה מסוגלת לנקוט עמדות מדיניות ברורות, ועובדה זו נוצלה כמובן, על-ידי מתנגדיה.52

למרות חילוקי-הדיעות נתרחבה התנועה, נוספו חברים חדשים, והסניפים בערים ובמושבות גדלו והתמסדו בעזרת מנגנונים מקומיים. במאי 1943 נתקיימה אסיפה כללית ראשונה של סניף תל-אביב, שמנה אז קרוב ל- 3000 חברים.53 הכספים למימון הפעולות גוייסו ממסי חברים, מתרומות וגם על-ידי מימון אישי של פעילים.54 הואיל ומפא"י החליטה לא לאפשר חברות כפולה, כלומר גם בה וגם ב"עליה חדשה", חדלה "עליה חדשה" להיות "תנועה על-מפלגתית" ונעשתה למפלגה פוליטית מאורגנת וממוסדת.

המפלגה ראתה חשיבות רבה ב"טיפוח חינוך פוליטי" בקרב ישובי המעמד הבינוני, ולשם כך גייסה חברים מתוך המושבים עצמם לפעולות הסברה בתוכם, על-מנת להביאם להצטרפות למפלגה. אולם היא נכשלה בנסיונה להביא את חברי רמות-השבים להצטרפות קולקטיבית למפלגה.55

בדצמבר 1943 מצטרף לתנועה ר. ליכטהיים. ציוני ותיק, לשעבר מראשי הזרם הרוויזיוניסטי ואחד הפעילים הראשונים בציונות אירופה בשנות העשרים. ממקום פעילותו בז'נבה ביקש למסור להנהלת "עליה חדשה" שהוא מסכים לעקרונותיה, מתנגד להצהרת בילטמור מפני שאין מאחוריה כל כוח ממשי, ורואה ב"עליה חדשה" את מפלגת המרכז של העתיד.56

ב- 1943 מינה מרכז המפלגה ועדה לתכנון כלכלי, בראשותו שח ד"ר ז. מוזס. למעלה מ- 120 מומחים, מחולקים לעשר ועדות משנה, דנו על דרכי בניין הארץ לאחר המלחמה. כבר אז, ביולי 1943, סברו שניתן להגיע להסכם פיצויים עם גרמניה לאחר המלחמה. ואכן, לאחר התייעצות בסוכנות היהודית הוקמה ועדה בהשתתפות הופיין ושרייבר מחברת "ניר" כ"ועדה לשאלת דרישת פיצויים לאחר המלחמה"57 בטרם סיכמה לעצמה מפלגת "עליה חדשה" מה דמות החברה הישראלית הרצויה לה, נטלה על עצמה את העיסוק בענייני-פנים בדרג אופרטיבי ובתכנון מפורט של משק הארץ בעתיד. כנראה ששיתוף הפעולה בין חברי מפא"י לשעבר לבין אנשי המפלגות האזרחיות במסגרת "עליה חדשה" היה קל יותר בתחום התכנון האופרטיבי הקונקרטי וקשה יותר בתחום ההכרעה הרעיונית על אופיה החברתי של המפלגה. בינתיים נתקרבו הבחירות לאסיפת הנבחרים, והמפלגה כולה התלכדה לקראת התמודדות.

הבחירות לאסיפת הנבחרים

באוגוסט 1944, נערכו בחירות לאסיפת הנבחרים הרביעית. האסיפה הקודמת שנבחרה ב- 1931, כיהנה 13 שנים רצופות.

"עליה חדשה" היתה מיוצגת בוועד הלאומי על-ידי ג. לנדאואר, אך זה היה יצוג עקיף. הוא צורף בשנת 1939, בעודו חבר מפא"י, כנציג "התאחדות עולי גרמניה". הבחירות לאסיפת הנבחרים היו מבחן כוח ראשון של המפלגה, אשר ביקשה לראות במוסד זה ובוועד הלאומי מוסדות דמוקרטיים יצוגיים של הישוב בארץ, בעלי כושר החלטה וביצוע מירביים. שלא כמפלגות אחרות, היה כוחה של "עליה חדשה" בארץ בלבד ולא בעולם היהודי שמחוצה לה. מאבק על הגברת כוחה הממשי של אסיפת הנבחרים עלה איפוא בקנה-אחד עם אינטרס המפלגה. ואכן, היא נאבקה על הסטת מרכז-הכובד מן הסוכנות היהודית והנהלתה המדינית אל אסיפת הנבחרים והוועד הלאומי.

ערב הבחירות יצאה "עליה חדשה" בביקורת קשה על אסיפת הנבחרים. זו הואשמה על-ידה כי 101 חבריה, שאמורים היו להוות בית-נבחרים ולהדריך את הוועד הלאומי במשימותיו, לוקים בחוסר יעילות, בהיעדר קשר עם הישוב, וה"אסיפה" עצמה מנותקת מ"וועדי-הקהילה", שהיו קיימים בכמה ערים כמוסדות עצמאיים. בוועדים אלה היה רוב להתאחדות האיכרים, אך זו ניתקה את קשריה עם אסיפת הנבחרים. 30 מתוך 101 חברי אסיפת הנבחרים היו ממונים ובעלי דיעה מייעצת, ועובדה זו לא התיישבה, לדעת "עליה חדשה", עם הדמוקרטיה. על הביקורת החריפה של ה"עליה החדשה" לגבי מוסדות הישוב השפיעו גם דיווחיו של לנדאואר על תהליכי קבלת החלטות ושיקולים שנראו לו כבלתי-רלוונטיים.58

במצע הבחירות של "עליה חדשה" מופיעות דרישות שעיקרן הן:59

א. הקמת ועד פעיל להצלת יהודי אירופה;
ב. הפרדת הסמכויות בין הוועד הלאומי לבין הסוכנות היהודית, והענקת סמכויות רחבות לוועד הלאומי לגביית מסים על בסיס פרוגרסיווי; הנהגת רפורמה בקהילות ובהסדרי הסעד; חינוך-חובה חינם, פעילות סוציאלית וכו'.

המפלגה השתדלה להבליט את אופיה ה"על-מעמדי". היא ראתה עצמה כמקיפה שכבות שונות, בני עיר וכפר, אנשי מלאכה תעשיה ומסחר, נותני עבודה ופועלים. לדעתה, יש בתביעותיה למתן חינוך חינם עד גיל 15 ועזרה סוציאלית לשכבות נזקקות – בניגוד לגישה הרואה בעבודה הסוציאלית מעשה של פילנתרופיה – משום תשובה לצרכים כלליים, ללא הבדל מעמד.60

אם כי המפלגה היתה מורכבת מיוצאי גרמניה, לא ראתה את עצמה בחינת "לאנדסמנשפט", ובין מועמדיה לאסיפת הנבחרים היו שישה מועמדים ממוצא לא-גרמני, ביניהם: א. ריגר, פרופסור ל. רוט ופרופ' בקי.

ביולי 1944, יצא הגיליון הראשון של בטאונה העברי, השבועון "עמודים". במאמר המערכת מוסבר הצורך הדחוף בהקמת המפלגה בהשקפות המייחדות את "עליה חדשה", ביכולתה ליצור קשרים מתאימים עם העולם הרחב, וברצון לתת למנהיגות הציונית אפשרות לפעילות ציבורית בארץ.

הוותק בציונות משמש, אליבא דכותב המאמר, לגיטימציה מספקת למנהיגות פעילה. לבד מזאת מובא נימוק נוסף ומעניין: אופיו החדש, "האירופי" של הישוב. הוא גדל מאז הבחירות האחרונות ב- 1931, מ- 200,000 ל- 500,000 וסיגל לעצמו "תרבות אירופית". ארץ-ישראל שייכת עתה להערכת הכותב, "מבחינה המיבנה הרוחני לעולם המחשבות האירופי". משינוי זה נובעים, לדעתו, גם צרכים ותפקידים "הטבועים במהותה של חברה אירופית וחובה היא לנו לדאוג להם".61

אנשי "עליה חדשה" מבקשים לעצמם אשראי ציבורי כנציגי "העולם הגדול", שביכולתם להעניק לישוב ולמוסדותיו "ערכי עולם", וכלוחמים בעיוותים ציבוריים שנוצרו בשל אורח חיים אנטי-דמוקרטי ומחמת מפלגתיות צרת עין, שחסמה את הדרך בפני אנשי כישרון בניהול הציבורי. "תנו לנו ליצור בארץ יותר סדר, יותר אסתטיקה, יותר יופי, יותר התחשבות בזולת ובאידיאה".62 ברור, שהאליטיזם היומרני, שבא לידי גילוי בהופעות אלה, עורר התנגדות רבה בציבור והגביר את בדידותה של המפלגה החדשה במלחמת הבחירות הקשה לאסיפת הנבחרים. למרות ההתנגדות שרווחה לשפה הגרמנית, פנו כמעט כל המפלגות אל עולי גרמניה, שהם פוטנציאל הבוחרים של המפלגה החדשה, בחומר תעמולה כתוב בגרמנית.

תכונה מיוחדת שעימה נאלצה "עליה חדשה" להיאבק, היתה נטייתם של מספר אנשים מרכזיים בתוכה להציג עצמם בשתי רשימות בעת ובעונה אחת: ברשימת "עליה חדשה" וברשימות של ארגונים אחרים, כגון "מכבי" או "ויצ"ו". כפילות זו נתפסה בהנהגת "עליה חדשה" כגילוי של חוסר נאמנות אליה, וכאמצעי לחיזוקם של הציונים הכלליים ב', אשר "מכבי" היה אחד מארגוניהם. הוא הדין לגבי ויצ"ו. הנשים, חברות המפלגה, נתבעו לתת את קולן לה ולא לרשימת "ויצ"ו". על-מנת להטעות את הבוחר מהעליה הגרמנית הוקמה רשימה בשם "עליה ציונית מאוחדת – עוצמה", שנועדה, לדעת אנשי "עליה חדשה", למשוך קולות ממנה לטובת הציונים-הכלליים א'. אולם המאבק העיקרי היה עם מפא"י, שיצאה בתעמולה חריפה נגד "עליה חדשה", תוך האשמתה בתבוסתנות.

למרות הקשיים הרבים זכתה רשימת "עליה חדשה" להישג נכבד. סך-הכל בעלי זכות הבחירה בישוב היה 303,000. בבחירות השתתפו 202,448 איש, כלומר 66.6%. מהם קיבלה "עליה חדשה" 21,403 קולות, שהם 10.7% מהבוחרים. היא הפכה איפוא למפלגה השלישית בישוב, אחרי מפא"י והשומר-הצעיר63 – 18 מנדטים, מספר מנדטים שווה לשל התנועה לאחדות-העבודה. היא נעשתה איפוא הגדולה במפלגות האזרחיות.64

מספר בוחרי המפלגה עלה בהרבה על מספר חבריה:

תל-אביב

3300 חברים,

7875 קולות

חיפה

1800 חברים,

4176 קולות

ירושלים

750 חברים,

2215 קולות

מושבות

2800 חברים,

5500 קולות65

ב- 3 הערים הגדולות קיבלה "עליה חדשה" 13.6% מהקולות. במושבי המעמד הבינוני, בהם היו כ- 2000 בוחרים, קיבלה 43% מהקולות; במושבות 15%-12%. בסיכום אפשר לומר כ- 80% מהאוכלוסיה הבוגרת, בעלת זכות בחירה, מקרב יוצאי גרמניה, תמכו במפלגה החדשה. שלא כארגונים קודמים ממוצא גרמני – כמו "קידמה" ו"אחדות העם", הפכה "עליה חדשה" לנציגתם של עולי גרמניה, ואולי אף של עולי מרכז-אירופה בארץ.

אם כי נציגי "עליה חדשה"66 חשו עצמם אחרי הבחירות בחינת כוח פוליטי ממשי, לא הצליחו לממש את שאיפתם הגדולה – לחולל שינוי במוסדות הנבחרים.

כבר בישיבה הראשונה של אסיפת הנבחרים עוררו התנגדות כללית, כאשר יצאו במחאה קולנית נגד הנהלתה, והאשימוה בחוסר יעילות, מפני שהישיבה הוקדשה לדברי הספד לברל כצנלסון. בהתנגדות זאת הפגינו חוסר רגישות למנטאליות הישובית, ויצרו לעצמם "אויבים" ללא צורך ושלא לעניין. היה זה הפסדה הציבורי הראשון של "עליה חדשה".67

במושב השני של אסיפת הנבחרים, בדצמבר 1944, היתה הופעתו של "עליה חדשה" עניינית יותר. בוויכוח המדיני דיבר פ. רוזנבליט במתינות, מבלי להתקיף אחרים, אך מתוך ביטחון בדרכה של תנועתו ששללה את תוכנית בילטמור ובתקווה ליצור חזית משותפת של תומכי וייצמן:

יתכן שהמדינה בכל חלקי הארץ היא צורת השלטון המתאימה ביותר בשבילנו, אם היא לא תכניס אותנו למלחמת שלושים השנים עם העולם הערבי. אולם אני חולק על כך שמלכתחילה ואפריורי לא תתואר כל צורת שלטון אחרת, אשר במסגרתה ינתן לעם העברי חופש ועצמאות ואפשרות של התרחבות.68

בהמשך דבריו הציג למפא"י שאלות אלה:

א. האם מדובר על מדינה לאלתר או לא?
ב. האם הכוונה לאלתר, משמע עוד לפני יצירת רוב עברי? באיזה פרק זמן אפשר ליצור את הרוב? האם, לפי המצב הקיים, אפשר ליצור רוב?
ג. האם הוכנו תוכניות כלכליות וכספיות ליצירת הרוב היהודי לאלתר, ומתי יוגשו התוכניות הללו למוסדות העליונים של התנועה הציונית? על-מנת להגיע לרוב, הוסיף לטעון, יש להעלות 400,000 יהודים. דבר זה אפשרי רק בעזרת המדינות הדמוקרטיות, על-כן הכרח לא לדבר בסיסמאות המרחיקות את לבן, כי אם לחפש דרכים לשיתוף-פעולה מירבי איתן. המעצמה היחידה שעליה ניתן להישען גם בעתיד, למרות הספר הלבן, ובאמונה שהוא יבוטל, היא בריטניה. מעשים כמו רצח הלורד מוין בקאהיר מעמידים בסכנה את המוסריות הציונית ואת המפעל הציוני כולו, לכן יש להיאבק בפשיזם הפנימי המחבל בשיתוף הפעולה היהודי-בריטי. לעצמאות יש להגיע בשעה שהדבר יתאפשר, מבלי להכריז על כך ברגע זה.

באותו מושב הגישה "עליה חדשה" שורה של הצעות לשיפור התהליכים הדמוקרטיים: להרחיב את סמכויותיה של הוועדה המתמדת, למנות ועדות לבעיות-פנים, להגדיל את הזמן המוקצב לוויכוח, בעיקר לנציגי הסיעות הקטנות, וכו'. "פרלמנטריות אמיתית מניחה מקום לבירור אמיתי ודורשת רוחב לב מצד הרוב לגבי המיעוט.69 נציגי הסיעות האחרות לא הצטרפו לאף אחת מדרישותיה של "עליה חדשה", וזו נותרה מבודדת, הן בתפיסותיה המדיניות, הן בתוכניותיה הישוביות. מהר מאוד הגיעה המפלגה החדשה לידי הרגשת תסכול ואובדן תקווה להיות גורם משפיע. אף לא אחת מהצעותיה נתקבלה, וחבריה בוועד הלאומי לא זכו לתפקיד ראוי.70 לכן החליטה במארס 1945 על פרישת נציגיה מהוועד הלאומי. בכך הפכה גורם אופוזיציוני באסיפת הנבחרים.

לחלקים נוספים של המאמר:
ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: מבוא
ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: ב. התארגנות פוליטית ב"עליה חדשה"
ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: ג. צעדים ראשונים (פריט זה)ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: ד. המאבק על דמות התנועה
ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: ה. המשך המאבק על הדרך הפוליטית
ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: ו. קיצה של התנועה

הערות שוליים

  1. רוזנבליט אל לנדאואר לקראת ישיבת ההנהלה, 23.12.1942, מכון ליאו בק, ארכיון פינר; לנדאואר אל רוזנבליט, 28.12.1942, שם, שם.
  2. לנדאואר, מ"ב, 2-3.9.1943, 8.9.1943; לנדאואר, עליה חדשה ועיקרי המדיניות הציונית – חמישה מאמרים, ירושלים 1944:Wandel dreier Jahrzehnte", Aliya Chadasha, eine politische Formation, Tel-Aviv 1957, pp. 127-139 G. Landauer, "Der Zionismus
  3. לנדאואר, "פוליטיקה ציונית בזמן הזה", הארץ, 29.9.1943.
  4. רוזנבליט אל לנדאואר, 5.10.1943, מכון ליאו בק, ארכיון פינר.
  5. "מדיווח על נאומך במועצת מפא"י למדתי כי בוויכוח עם טבנקין ציינת כי 'עליה חדשה' נמנית עם חסידי החלוקה. מאז הנני נתקל בידיעה זו כפעם לפעם; אנשים קובעים בוודאות כי זוהי עמדת 'עליה חדשה' [...]". למעשה, לא היו דברים מעולם. "עליה חדשה" מעולם לא נקטה עמדה כזו. לנדאואר אל כצנלסון, 17.1.1944, ארכיון בית ברל, עזבון ברל.
  6. מ"ב, 2.6.1943.
  7. מילנר אל רוזנבליט (בעניין מימון פעולות סניף חיפה על-ידי טנה, בכספו הפרטי), 17.5.1943, מכון ליאו בק, ארכיון פינר.
  8. קארל איגל מרמות-השבים מדווח להנהלה על פעולתו בזרם התיישבות המעמד הבינוני ועל סירוב הישוב להצטרף קולקטיבית. התכתבות קרולוק – איגל, שם, שם.
  9. ליכטהיים אל קרויצברגר, 6.12.1943, שם, שם.
  10. מכתב אל ההנהלה המדינית של הסוכנות בירושלים, חתום בשם "עליה חדשה" ובשם ארגון עולי מרכז אירופה בידי קרויצברגר, 5.3.1943, שם, שם.
  11. בדיווחים מ-30.6.1942 מוסר לנדאואר לרוזנבליט, כי בישיבת הוועד הלאומי הוחלט:
    א. על-פי הצעת נציגי ההתאחדות, לשלוח מחאה לעיריית תל-אביב על מעשי טרור נגד העיתון הגרמני של בלומנטל.
    ב. נדחתה הצעת ההתאחדות שענייני מס החירום יועברו לסמכות הוועדה הפיננסית של אסיפת הנבחרים.
    ג. נרשם כי אם "תיווצר אפשרות", יש להכניס נציג ההתאחדות לוועדת הביטחון. הדבר נעשה על רקע הקרע בין הוועדה הישובית לוועדת הביטחון.
    ד. לא נתקבלה ההצעה להוסיף נציג ההתאחדות בוועדה הישובית, לעומת זאת הוחלט שחבר ההנהלה (לנדאואר) יהיה גם נציג בוועדה הישובית
    המאבק להגדלת מספר נציגי ההתאחדות היה קשור במאבק על הגדלת מספר נציגי הספרים. לנדאואר אל רוזנבליט, 30.6.1942, אצ"מ S7/2085
  12. מ"ב, 23.6.1944.
  13. נושא הפער והעזרה הסוציאלית העסיק את ההתאחדות ואחריה את "עליה חדשה". המפלגות בארץ, ובעיקר מפא"י, תפשו את העבודה הסוציאלית כפילנתרופיה, ואילו העולים מגרמניה הביאו עמהם מסורת של עבודה סוציאלית. ב-1936 הוקם "המפעל למען העולה" בראשותו של ד"ר קנוביץ, שתפקידו היה לעזור ולשקם. לתפקיד זה הוקדש חצי אחוז מכספי ההעברה.
  14. "לקראת הבחירות", עמודים 21.7.1944.
  15. מוזס, "עליה חדשה בשעת הכרעה", הארץ, 1.8.1944.
  16. מפלגות הפועלים קיבלו בסה"כ 140,000 קולות, מהם 53% למפא"י – 73,667 קולות, 63 מנדטים. חזית השמאל קיבלה 21 מנדטים, ביניהם 15 להשומר-הצעיר ו-6 לפועלי-ציון.
  17. הרוויזיוניסטים, ציונים-כלליים ב', התאחדות האיכרים והספרדים החרימו את הבחירות.
  18. המספרים לקוחים מהתזכיר של: Paul Jaenzer "Die Organisation der Wahlen zur Assefath Nivcharim, in Tel Aviv", 1944 מכון ליאו בק, וכן מ"ב, 4.8.1944, 1.1.1944.
  19. נציגי "עליה חדשה" בוועד הלאומי היו: ג. לנדאואר, ה. פרדר, מ. קרויצברגר, א. ריגר, הנציגים בוועדה המתמדת של אסיפת הנבחרים היו: ה. פרדר, מ. לם, א. ריגר.
  20. אחרי שחברי הסיעה נוכחו לדעת כי הצהרתם באסיפת הנבחרים נגד ההספדים עוררה התמרמרות רבה, וחלק מהם ניסו להסיר מעל עצמם את האחריות להצהרת המחאה, שלח פ. רוזנבליט מכתב לחברי ההנהלה, ובו קבע כי ההחלטה על קריאת הצהרה נגד העסקת אסיפת הנבחרים בהספדים אושרה ברוב של 13:2 (השניים שהצביעו נגדה היו ד"ר פרדר ורוזנבליט; לנדאואר ואורבך נעדרו מן הישיבה). בהמשך המכתב קובע רוזנבליט כי צריך להיות מרוצה מתוצאת ההופעה מפני שבעקבותיה יבחן הרוב ביתר זהירות מה מקום יש לתת באסיפה לברכות והספדים. רוזנבליט לחברי ההנהלה, 14.9.1944, מכון ליאו בק, ארכיון פינר.
  21. המושב השני של אסיפת הנבחרים, ישיבה שניה, 5.12.1944, אצ" J17/7222/
  22. פרדר, "מחשבות על מושב אסיפת הנבחרים", עמודים, 15.12.1944: רוזנבליט, "הערות ביקורתיות", שם, שם.
  23. "עליה חדשה" הציעה הקמת מחלקה משותפת לסוכנות ולוועד הלאומי לקליטת עולים, שבראשה יועמד לנדאואר (המנהל המחלקה הגרמנית בסוכנות, שהפכה מחוסרת עבודה, היו לו ניסיון וכישורים מתאימים). לעומת זאת נוצר מדור לקליטה בסוכנות, ובראשו הועמד איש מפא"י מגרמניה – ג. יוספטל.
ביבליוגרפיה:
כותר: ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: ג. צעדים ראשונים
מחברת: גטר, מרים (ד"ר)
תאריך: תשמ"ב , גליון ז
שם כתב העת: הציונות : מאסף לתולדות התנועה הציונית והישוב היהודי בארץ-ישראל
בעלי זכויות : אוניברסיטת תל אביב
הוצאה לאור: הקיבוץ המאוחד
הערות: 1. א-כג, תש"ל-תשס"ב‬ .
2. שנתון.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית