|
הסדרי נגישות |
עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > מיישוב למדינה > מפלגות ופוליטיקהעמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > מיישוב למדינה > מפלגות ופוליטיקה |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לאחר ועידת כפר שמריהו התכנסה הנהלת "עליה חדשה" לישיבות אחדות שבהן נידונו בעיקר חילוקי-הדיעות בשאלות מדיניות-החוץ. מאבקו של בן-גוריון למען תוכנית בילטמור הכריח את הגוף החדש לנקוט עמדה ברורה כלפיה. עמדות מנוגדות פ. רוזנבליט וג. לנדאואר יצגו את שתי העמדות המנוגדות שרווחו במפלגה. הראשון הוסיף לטעון בזכות יסוד מדינה יהודית, ולו גם בחלק של ארץ-ישראל, תוך שיתוף עם בריטניה והסדר עם תושביה הערביים של הארץ. את הצורך במדינה הסביר בקשרים המהותיים שבין הציונות לבין הגולה ובחובתו של הישוב לקלוט, עם סיום המלחמה, עליה גדולה במהירות מירבית. לעומתו טען ג. לנדאואר, כי בתקופת המלחמה אין לצאת בשום הצהרות מדיניות. קליטת העליה תיעשה בעתיד בהתאם לצורכי הקליטה של המשק, ואת המאמץ בהווה יש לכוון בעיקר לניצחון של הפשיזם.48 דיונים אלה הגיעו לכלל סיכום בישיבת מרכז "עליה חדשה", באפריל 1943, בהחלטות שפורסמו בעיתונות והפכו להיות עיקרי המדיניות של המפלגה:
זו תוכנית מעורפלת למדי. היא מצניעה את חילוקי-הדיעות וגם לא הציגה אלטרנטיבה ברורה לתוכנית בילטמור. ג. לנדאואר לא השלים עם החלטות אלה. לאחר שהוצא משורות מפא"י, בעקבות יסודה של "עליה חדשה", ביקש ללכד את המפלגה סביב מדיניות-חוץ ברורה המנוגדת לתוכנית בילטמור.49 את בילטמור שלל כמפליגה מעבר למציאות.
פ. רוזנבליט הסכים עם לנדאואר שמדיניות הספר הלבן עשויה להשתנות, אולם דחה את ניסוחיו הקיצוניים. הוא עמד על דעתו, שאין לבטל את החלוקה כפתרון, כמו-כן טען שהתנגדות לבילטמור אין משמעה התנגדות למדינה יהודית.51 בעקבות הוויכוח המדיני החריף בין שני מנהיגי "עליה החדשה" לא היתה המפלגה מסוגלת לנקוט עמדות מדיניות ברורות, ועובדה זו נוצלה כמובן, על-ידי מתנגדיה.52 למרות חילוקי-הדיעות נתרחבה התנועה, נוספו חברים חדשים, והסניפים בערים ובמושבות גדלו והתמסדו בעזרת מנגנונים מקומיים. במאי 1943 נתקיימה אסיפה כללית ראשונה של סניף תל-אביב, שמנה אז קרוב ל- 3000 חברים.53 הכספים למימון הפעולות גוייסו ממסי חברים, מתרומות וגם על-ידי מימון אישי של פעילים.54 הואיל ומפא"י החליטה לא לאפשר חברות כפולה, כלומר גם בה וגם ב"עליה חדשה", חדלה "עליה חדשה" להיות "תנועה על-מפלגתית" ונעשתה למפלגה פוליטית מאורגנת וממוסדת. המפלגה ראתה חשיבות רבה ב"טיפוח חינוך פוליטי" בקרב ישובי המעמד הבינוני, ולשם כך גייסה חברים מתוך המושבים עצמם לפעולות הסברה בתוכם, על-מנת להביאם להצטרפות למפלגה. אולם היא נכשלה בנסיונה להביא את חברי רמות-השבים להצטרפות קולקטיבית למפלגה.55 בדצמבר 1943 מצטרף לתנועה ר. ליכטהיים. ציוני ותיק, לשעבר מראשי הזרם הרוויזיוניסטי ואחד הפעילים הראשונים בציונות אירופה בשנות העשרים. ממקום פעילותו בז'נבה ביקש למסור להנהלת "עליה חדשה" שהוא מסכים לעקרונותיה, מתנגד להצהרת בילטמור מפני שאין מאחוריה כל כוח ממשי, ורואה ב"עליה חדשה" את מפלגת המרכז של העתיד.56 ב- 1943 מינה מרכז המפלגה ועדה לתכנון כלכלי, בראשותו שח ד"ר ז. מוזס. למעלה מ- 120 מומחים, מחולקים לעשר ועדות משנה, דנו על דרכי בניין הארץ לאחר המלחמה. כבר אז, ביולי 1943, סברו שניתן להגיע להסכם פיצויים עם גרמניה לאחר המלחמה. ואכן, לאחר התייעצות בסוכנות היהודית הוקמה ועדה בהשתתפות הופיין ושרייבר מחברת "ניר" כ"ועדה לשאלת דרישת פיצויים לאחר המלחמה"57 בטרם סיכמה לעצמה מפלגת "עליה חדשה" מה דמות החברה הישראלית הרצויה לה, נטלה על עצמה את העיסוק בענייני-פנים בדרג אופרטיבי ובתכנון מפורט של משק הארץ בעתיד. כנראה ששיתוף הפעולה בין חברי מפא"י לשעבר לבין אנשי המפלגות האזרחיות במסגרת "עליה חדשה" היה קל יותר בתחום התכנון האופרטיבי הקונקרטי וקשה יותר בתחום ההכרעה הרעיונית על אופיה החברתי של המפלגה. בינתיים נתקרבו הבחירות לאסיפת הנבחרים, והמפלגה כולה התלכדה לקראת התמודדות. הבחירות לאסיפת הנבחרים באוגוסט 1944, נערכו בחירות לאסיפת הנבחרים הרביעית. האסיפה הקודמת שנבחרה ב- 1931, כיהנה 13 שנים רצופות. "עליה חדשה" היתה מיוצגת בוועד הלאומי על-ידי ג. לנדאואר, אך זה היה יצוג עקיף. הוא צורף בשנת 1939, בעודו חבר מפא"י, כנציג "התאחדות עולי גרמניה". הבחירות לאסיפת הנבחרים היו מבחן כוח ראשון של המפלגה, אשר ביקשה לראות במוסד זה ובוועד הלאומי מוסדות דמוקרטיים יצוגיים של הישוב בארץ, בעלי כושר החלטה וביצוע מירביים. שלא כמפלגות אחרות, היה כוחה של "עליה חדשה" בארץ בלבד ולא בעולם היהודי שמחוצה לה. מאבק על הגברת כוחה הממשי של אסיפת הנבחרים עלה איפוא בקנה-אחד עם אינטרס המפלגה. ואכן, היא נאבקה על הסטת מרכז-הכובד מן הסוכנות היהודית והנהלתה המדינית אל אסיפת הנבחרים והוועד הלאומי. ערב הבחירות יצאה "עליה חדשה" בביקורת קשה על אסיפת הנבחרים. זו הואשמה על-ידה כי 101 חבריה, שאמורים היו להוות בית-נבחרים ולהדריך את הוועד הלאומי במשימותיו, לוקים בחוסר יעילות, בהיעדר קשר עם הישוב, וה"אסיפה" עצמה מנותקת מ"וועדי-הקהילה", שהיו קיימים בכמה ערים כמוסדות עצמאיים. בוועדים אלה היה רוב להתאחדות האיכרים, אך זו ניתקה את קשריה עם אסיפת הנבחרים. 30 מתוך 101 חברי אסיפת הנבחרים היו ממונים ובעלי דיעה מייעצת, ועובדה זו לא התיישבה, לדעת "עליה חדשה", עם הדמוקרטיה. על הביקורת החריפה של ה"עליה החדשה" לגבי מוסדות הישוב השפיעו גם דיווחיו של לנדאואר על תהליכי קבלת החלטות ושיקולים שנראו לו כבלתי-רלוונטיים.58 במצע הבחירות של "עליה חדשה" מופיעות דרישות שעיקרן הן:59 א. הקמת ועד פעיל להצלת יהודי אירופה;ב. הפרדת הסמכויות בין הוועד הלאומי לבין הסוכנות היהודית, והענקת סמכויות רחבות לוועד הלאומי לגביית מסים על בסיס פרוגרסיווי; הנהגת רפורמה בקהילות ובהסדרי הסעד; חינוך-חובה חינם, פעילות סוציאלית וכו'. המפלגה השתדלה להבליט את אופיה ה"על-מעמדי". היא ראתה עצמה כמקיפה שכבות שונות, בני עיר וכפר, אנשי מלאכה תעשיה ומסחר, נותני עבודה ופועלים. לדעתה, יש בתביעותיה למתן חינוך חינם עד גיל 15 ועזרה סוציאלית לשכבות נזקקות – בניגוד לגישה הרואה בעבודה הסוציאלית מעשה של פילנתרופיה – משום תשובה לצרכים כלליים, ללא הבדל מעמד.60 אם כי המפלגה היתה מורכבת מיוצאי גרמניה, לא ראתה את עצמה בחינת "לאנדסמנשפט", ובין מועמדיה לאסיפת הנבחרים היו שישה מועמדים ממוצא לא-גרמני, ביניהם: א. ריגר, פרופסור ל. רוט ופרופ' בקי. ביולי 1944, יצא הגיליון הראשון של בטאונה העברי, השבועון "עמודים". במאמר המערכת מוסבר הצורך הדחוף בהקמת המפלגה בהשקפות המייחדות את "עליה חדשה", ביכולתה ליצור קשרים מתאימים עם העולם הרחב, וברצון לתת למנהיגות הציונית אפשרות לפעילות ציבורית בארץ. הוותק בציונות משמש, אליבא דכותב המאמר, לגיטימציה מספקת למנהיגות פעילה. לבד מזאת מובא נימוק נוסף ומעניין: אופיו החדש, "האירופי" של הישוב. הוא גדל מאז הבחירות האחרונות ב- 1931, מ- 200,000 ל- 500,000 וסיגל לעצמו "תרבות אירופית". ארץ-ישראל שייכת עתה להערכת הכותב, "מבחינה המיבנה הרוחני לעולם המחשבות האירופי". משינוי זה נובעים, לדעתו, גם צרכים ותפקידים "הטבועים במהותה של חברה אירופית וחובה היא לנו לדאוג להם".61 אנשי "עליה חדשה" מבקשים לעצמם אשראי ציבורי כנציגי "העולם הגדול", שביכולתם להעניק לישוב ולמוסדותיו "ערכי עולם", וכלוחמים בעיוותים ציבוריים שנוצרו בשל אורח חיים אנטי-דמוקרטי ומחמת מפלגתיות צרת עין, שחסמה את הדרך בפני אנשי כישרון בניהול הציבורי. "תנו לנו ליצור בארץ יותר סדר, יותר אסתטיקה, יותר יופי, יותר התחשבות בזולת ובאידיאה".62 ברור, שהאליטיזם היומרני, שבא לידי גילוי בהופעות אלה, עורר התנגדות רבה בציבור והגביר את בדידותה של המפלגה החדשה במלחמת הבחירות הקשה לאסיפת הנבחרים. למרות ההתנגדות שרווחה לשפה הגרמנית, פנו כמעט כל המפלגות אל עולי גרמניה, שהם פוטנציאל הבוחרים של המפלגה החדשה, בחומר תעמולה כתוב בגרמנית. תכונה מיוחדת שעימה נאלצה "עליה חדשה" להיאבק, היתה נטייתם של מספר אנשים מרכזיים בתוכה להציג עצמם בשתי רשימות בעת ובעונה אחת: ברשימת "עליה חדשה" וברשימות של ארגונים אחרים, כגון "מכבי" או "ויצ"ו". כפילות זו נתפסה בהנהגת "עליה חדשה" כגילוי של חוסר נאמנות אליה, וכאמצעי לחיזוקם של הציונים הכלליים ב', אשר "מכבי" היה אחד מארגוניהם. הוא הדין לגבי ויצ"ו. הנשים, חברות המפלגה, נתבעו לתת את קולן לה ולא לרשימת "ויצ"ו". על-מנת להטעות את הבוחר מהעליה הגרמנית הוקמה רשימה בשם "עליה ציונית מאוחדת – עוצמה", שנועדה, לדעת אנשי "עליה חדשה", למשוך קולות ממנה לטובת הציונים-הכלליים א'. אולם המאבק העיקרי היה עם מפא"י, שיצאה בתעמולה חריפה נגד "עליה חדשה", תוך האשמתה בתבוסתנות. למרות הקשיים הרבים זכתה רשימת "עליה חדשה" להישג נכבד. סך-הכל בעלי זכות הבחירה בישוב היה 303,000. בבחירות השתתפו 202,448 איש, כלומר 66.6%. מהם קיבלה "עליה חדשה" 21,403 קולות, שהם 10.7% מהבוחרים. היא הפכה איפוא למפלגה השלישית בישוב, אחרי מפא"י והשומר-הצעיר63 – 18 מנדטים, מספר מנדטים שווה לשל התנועה לאחדות-העבודה. היא נעשתה איפוא הגדולה במפלגות האזרחיות.64 מספר בוחרי המפלגה עלה בהרבה על מספר חבריה:
ב- 3 הערים הגדולות קיבלה "עליה חדשה" 13.6% מהקולות. במושבי המעמד הבינוני, בהם היו כ- 2000 בוחרים, קיבלה 43% מהקולות; במושבות 15%-12%. בסיכום אפשר לומר כ- 80% מהאוכלוסיה הבוגרת, בעלת זכות בחירה, מקרב יוצאי גרמניה, תמכו במפלגה החדשה. שלא כארגונים קודמים ממוצא גרמני – כמו "קידמה" ו"אחדות העם", הפכה "עליה חדשה" לנציגתם של עולי גרמניה, ואולי אף של עולי מרכז-אירופה בארץ. אם כי נציגי "עליה חדשה"66 חשו עצמם אחרי הבחירות בחינת כוח פוליטי ממשי, לא הצליחו לממש את שאיפתם הגדולה – לחולל שינוי במוסדות הנבחרים. כבר בישיבה הראשונה של אסיפת הנבחרים עוררו התנגדות כללית, כאשר יצאו במחאה קולנית נגד הנהלתה, והאשימוה בחוסר יעילות, מפני שהישיבה הוקדשה לדברי הספד לברל כצנלסון. בהתנגדות זאת הפגינו חוסר רגישות למנטאליות הישובית, ויצרו לעצמם "אויבים" ללא צורך ושלא לעניין. היה זה הפסדה הציבורי הראשון של "עליה חדשה".67 במושב השני של אסיפת הנבחרים, בדצמבר 1944, היתה הופעתו של "עליה חדשה" עניינית יותר. בוויכוח המדיני דיבר פ. רוזנבליט במתינות, מבלי להתקיף אחרים, אך מתוך ביטחון בדרכה של תנועתו ששללה את תוכנית בילטמור ובתקווה ליצור חזית משותפת של תומכי וייצמן:
בהמשך דבריו הציג למפא"י שאלות אלה: א. האם מדובר על מדינה לאלתר או לא? באותו מושב הגישה "עליה חדשה" שורה של הצעות לשיפור התהליכים הדמוקרטיים: להרחיב את סמכויותיה של הוועדה המתמדת, למנות ועדות לבעיות-פנים, להגדיל את הזמן המוקצב לוויכוח, בעיקר לנציגי הסיעות הקטנות, וכו'. "פרלמנטריות אמיתית מניחה מקום לבירור אמיתי ודורשת רוחב לב מצד הרוב לגבי המיעוט.69 נציגי הסיעות האחרות לא הצטרפו לאף אחת מדרישותיה של "עליה חדשה", וזו נותרה מבודדת, הן בתפיסותיה המדיניות, הן בתוכניותיה הישוביות. מהר מאוד הגיעה המפלגה החדשה לידי הרגשת תסכול ואובדן תקווה להיות גורם משפיע. אף לא אחת מהצעותיה נתקבלה, וחבריה בוועד הלאומי לא זכו לתפקיד ראוי.70 לכן החליטה במארס 1945 על פרישת נציגיה מהוועד הלאומי. בכך הפכה גורם אופוזיציוני באסיפת הנבחרים.
לחלקים נוספים של המאמר: הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
123 |