|
הסדרי נגישות |
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > ציונותעמוד הבית > ישראל (חדש) > אוכלוסייה וחברה > אירועיםעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > מיישוב למדינה > הכרזת המדינהעמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > לאומיות ואתניותעמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > מיישוב למדינה > הכרזת המדינה |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
ב- 29 בנובמבר 1947 התכנסה עצרת האומות המאוחדות והחליטה ברוב של 33 כנגד 11 על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל. ההחלטה קבעה שבריטניה תפנה את כוחותיה מארץ ישראל ובארץ יוקמו שתי מדינות - מדינה יהודית ומדינה ערבית. עוד נקבע שאזור ירושלים יהיה שטח בין-לאומי, ובין המדינות יהיה איחוד כלכלי. ההחלטה התקבלה בשמחה רבה על ידי היישוב היהודי בארץ אך נדחתה על ידי ההנהגה הערבית, וכבר באותו לילה פרצו מאורעות דמים ברחבי א "י המנדטורית. בראשית חודש אפריל, 1948 בעיצומה של המלחמה שהתנהלה ברחבי הארץ בין תושביה הערבים לבין תושביה היהודים - הודיעו הבריטים כי יפנו את צבאם מן הארץ ב- 15 במאי 1948. בעוד היישוב מנהל מלחמת קיום, החלו מנהיגי היישוב בהכנות להקמת המדינה. הוחלט להקים שני מוסדות: "מועצת העם "ובה 37 חברים המייצגים זרמים שונים בציונות וביישוב בארץ; ו"מִנהֶלֶת העם" - מעין ממשלה זמנית ובה חברים 13 מחברי "מועצת העם". ב- 12במאי 1948 התכנסה "מנהֶלֶת העם" בבית הקרן הקיימת בתל אביב. על מנהיגי היישוב הופעל לחץ מצד האו"ם ומצד ארה"ב לדחות את ההכרזה על הקמת המדינה - בשל איומיהן של מדינות ערָב בפלישה לארץ, ובשל גילויי האלימות מצד הערבים תושבי הארץ. למרות הלחצים החליטו המשתתפים בדיון להכריז על הקמת המדינה ב- 14 במאי. הם נדרשו להחליט בשאלות עקרוניות: מה יהיו שמה וסמלה של המדינה היהודית? מה תהיה שפתה? בידי מי תהיה סמכות החקיקה? מה יהיה שמו של הצבא העברי? האם יכריזו על גבולות המדינה? מה יהיו מוסדות השלטון, ומה יהיו סמכויותיהם? חברי הממשלה הזמנית דנו בהצעה להכרזת העצמאות, אשר עברה אחר כך תיקונים שונים עד שהתקבל הנוסח הסופי המוּכּר לנו. הוחלט שההכרזה תיקרֵא בטקס שייערך באולם המוזיאון בתל אביב, בהשתתפות חברי מועצת העם. מלבדם ישתתפו בטקס עוד מוזמנים מועטים: ראשי ערים ומפלגות, רבנים, סופרים, עורכי עיתונים, מפקדי ההגנה, חברי הוועד הפועל הציוני ועוד. ההכנות לטקס נערכו בחופזה ותוך התרגשות רבה. הטקס נערך ביום שישי אחר הצהריים, ה 'באייר תש "ח, 14 במאי 1948. על יד שולחן הנשיאוּת ישבו חברי מִנהֶלֶת העם והמזכיר, מוּלם ישבו חברי מועצת העם, וסביבםֹישבו המוזמנים בחצי גורן. ממעל התנוססה תמונתו של הרצל. בשעה ארבע היכה דוד בן גוריון על השולחן. הקהל קם על רגליו ושירת "התקווה" פרצה ספונטאנית ולא על פי התכנית. בן גוריון קרא את ההכרזה ו"פניונוהרים", ופרקי ההיסטוריה של עמֵנו עלו תמונות תמונות ממילות המגילה. לאחר שסיים בן גוריון את קריאת ההכרזה הוזמן הרב פישמן, שבירך בקול רועד וחנוק "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", והקהל ענה "אמן" בקול.
מקובל לחלק את ההכרזה על הקמת המדינה ל- 4 חלקים:
נבחן את תוכנו ואת משמעותו של כל חלק.
חלק זה הוא הבסיס להכרזה כולה ובו מתוארים אירועים היסטוריים חשובים בתולדות העם היהודי. הרקע ההיסטורי המוצג בחלק זה מתאר את הקשרים בין העם היהודי לארץ ישראל ואת ההכרה של אומות העולם בקשר זה. המבוא ההיסטורי מתחיל בימי המקרא ומסתיים בהכרזת עצרת האומות המאוחדות מתאריך 29 בנובמבר 1947.
החלק השני בהכרזה הוא החלק המעשי והמשפטי שלה. זוהי ההכרזה עצמה -על הקמת המדינה, על שמה של המדינה, על מוסדותיה ועל סדרי השלטון בה. חלק זה של ההכרזה הוא החלק היחיד שאין ספקות לגבי תוקפו החוקי -חוקתי. נתעכב על הפרטים של חלק זה:
בחלקַ זה מצהירים מחבּרי ההכרזה על העקרונות שינְחו את המדינה בעתיד. 6 העקרונות שמדינת ישראל תהיה מבוססת עליהם, הם:
בחלק הרביעי פונים כותבי ההכרזה אל גורמים אחדים בהצהרות ובקריאות שונות:
ההכרזה על הקמת המדינה היא המסמך הראשון שפרסמה מדינת ישראל. זהו מסמך הצהרתי הקובע את אופיה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי וכמדינה דמוקרטית . בהכרזה מוצגים עקרונותיה של המדינה: עקרונות הצדק, השוויון, החירות ושאיפת השלום. בחלקיה השלישי והרביעי ניתן ביטוי לערכיה של מדינת ישראל ולזכויותיהם של אזרחיה. ההכרזה היא אם כן מסמך חשוב. ומכיוון שכך, מתעוררות סביבה השאלות: מהו מעמדה המשפטי? האם היא חוּקה ? האם היא חוק? ומה קורה כאשר העקרונות שנקבעו בה עומדים בסתירה לחוקים שקיבלה הכנסת -האם מעדיפים אותה או את חוקי הכנסת? מאחר שבישראל אין עדיין חוּקה כתובה, יש הרואים בהכרזה על הקמת המדינה מעין חוּקה. אך ההכרזה איננה חוקה, ולוּ רק משום שכתוב בה שבעתיד תחובר חוקה על ידי אסֵפה מכוֹננֶת נבחרת. ההכרזה גם איננה חוק, ולוּ רק משום שלא חוּבּרה על ידי בית המחוקקים של מדינת ישראל, הכנסת. משפטנים סבורים ששאלת תוקפה המשפטי של ההכרזה יכולה להתעורר רק לגבי החלקים השני והשלישי. לחלקים האחרים -המבוא ההיסטורי והפניות לגורמים שונים - אין היבטים משפטיים, ולפיכך הם אינם יכולים לשמש למטרה משפטית.(*) לגבי החלק השני של ההכרזה - משפטנים סבורים שאין לראותו כבעל תוקף עדיף על חוק, ואין לראותו כבעל תוקף נחוּת מחוק. מכאן שאפשר לבטל הוראות הכּלוּלות בחלק זה על ידי חוק מאוחר יותר. על כל פנים, חלק מן ההחלטות הכּתוּבות בחלק זה לא בּוּצעו הבחירות נערכו כחצי שנה לאחר המועד שנקבע בהכרזה (בגלל המלחמה); עד היום טרם חוּבּרה חוקה לישראל, והרשות המחוקקת (הכנסת) קיבלה גם את תפקיד הרשות המכוננת חוקה. שאלת מעמדה המשפטי של ההכרזה נדונה לא אחת בבית המשפט העליון , כאשר הוגשו לבג"ץ עתירות המסתמכות על ההכרזה. הנה דוגמה לכך: בשנת 1953 נסגר העיתון "קול העם" בגלל פרסום מאמר ובו דברים חריפים נגד הממשלה. (נאמַר בו שהממשלה מחַרְחֶרֶתְ מלחמה וּ"מסַפְסֶרֶת בדם הבנים...") העיתוןָ עתַר לבג"ץ וביקש לבטל את החלטת שר הפנים לסגור את העיתון , בטענה שההחלטה פוגעת בחופש הביטוי ובחופש העיתונות. בפנייתם הסתמכו העוֹתְרים על הכתוב במגילת העצמאות בדבר חירויות האזרח. בג"ץ ביטל את החלטת שר הפנים וקבע שאפשר לסגור עיתון רק כאשר הפרסום מהווה סכנה וַדָאִית לפגיעה בשלום הציבור. בפסק הדין התייחס בית המשפט לנושא מעמדה של ההכרזה. להלן דברי השופט אגרנט: "מערכת החוקים, לפיהם הוקמו ופועלים המוסדות הפוליטיים בישראל, מעידים כי אכן זוהי מדינה שיסודותיה דמוקרטיים. כמו כן, הדברים שהוצהרו בהכרזת העצמאות - ובפרט בדבר השתתת המדינה 'על יסודות החירות' והבטחת חופש המצפון - פירושם, כי ישראל היא מדינה שוחרת חופש. אמנם, ההכרזה 'אין בה משום חוק קונסטיטוציוני הפוסק הלכה למעשה בדבר קיום פקודות וחוקים שונים או ביטולם' […] אך במידה שהיא 'מבטא האת חזון העם ואת האני מאמין שלו', […] מחובתנו לשים את לבנו לדברים שהוצהרו בה , בשעה שאנו באים לפרש ולתת מובן לחוקי המדינה…". דברי השופט אגרנט: בג"ץ 73/53, חברת "קול העם "בע"מ נגד שר הפנים, פ"ד, ז, עמ' 884.
בפסיקה זאת קבע בית המשפט שההכרזה אינה מהווה חוקה אלא מסמך הצהרתי המבטא את חזון העם ואת עיקרי אמונתו. ועם זאת, בהחלטת בית המשפט נאמר כי "מחובתנו לשים את לבנו לדברים שהוצהרו בה בשעה שאנו באים לפרש ולתת מובן לחוקי המדינה ." מכאן אנו למדים שכאשר אין חוק ברור שחוקקה הכנסת, או כאשר אפשר לפרש את החוק באופנים שונים, יעדיף בית המשפט את הפירוש המתיישב עם העקרונות שנקבעו בהכרזת העצמאות . יתרה מזאת, מבג"ץ "קול העם" משתמע כי בעיני בית המשפט מגילת העצמאות, המבטאת את ה "אני מאמין "של העם ואת "חזון העם", אף איננה חוק. משמעות הדבר היא שהכּנסת רשאית לחוקק חוקים המנוגדים לעקרונות המצויים בהכרזה, ואם הכּנסת חוקקה חוק כזה - תוקפו המשפטי עדיף על פני הכתוב בהכרזה. המקרה הבא הוא דוגמה לכך: זוג יהודים סירב להינשא על פי חוק שיפוט בתי דין רבניים, וזאת מטעמי מצפון ותוך הסתמכות על הכתוב בהכרזה בדבר חופש דת ומצפון. הזוג עתר לבג"ץ, ושם נקבע כי: "כאשר קיימת הוראת חוק מפורשת של הכנסת, שאינה משאירה מקום לשום ספק ,יש ללכת על - פיה, הגם שאינה עולה בקנה אחד עם אחד העקרונות שבהכרזת העצמאות." בג "ץ 450/70: אילן רוגוזינסקי, יעל צחורי, דני שפוני, תמי שפוני נגד מדינת ישראל, פ"ד, כ"ו, עמ' 135. ההכרזה ,לפחות בחלקה השלישי, היא כלי עזר פרשני בעל חשיבות משפטית, שאפשר להיעזר בו כדי לפרש הוראות וחוקים. פניות אל בג"ץ בבקשה לראות בהכרזה כלי עזר פרשני שממנו נגזרים הזכות לשוויון וחירויות שונות, הפכו לשכיחות במשך השנים. הנה שתי דוגמאות: בשנת 1987 הוגשה לבג"ץ עתירה שעסקה בשאלה: מדוע אישה אינה יכולה להיבחרֵ לנציגה באספה הבוחרת את רב העיר. לפניכם דברי השופט ברק, המצביע על מקומו היסודי של ערך השוויון במשפט הישראלי תוך התייחסות להכרזת העצמאות: "על הצורך להבטיח שוויון בישראל אנו למדים ממקורות שונים. הראשון שבהם הוא הכרזת העצמאות, הקובעת כי מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין." בג"ץ 958/87: פורז נגד ראש עיריית תל אביב יפו, פ"ד, מ"ב,(2) עמ' 309, 332. המועצה המקומית כפר שמריהו סירבה להעמיד אולם ציבורי לרשות תושבי המקום, אשר ביקשו לקיים בו תפילות בחג על פי המנהגים והנוסח של "היהדות המתקדמת". בפסק הדין כתבו השופטים: "מגילתה עצמאות הבטיחה חופש הדת והפולחן לכל אזרחי המדינה, וגם אם לא העניקה המגילה עצמה זכות לאזרח הניתנת לביצוע על דרך של תביעה משפטית, אורח חייהם של אזרחי המדינה נקבע בה, ואת עקרונותיה חייבת כל רשות במדינה להניח נר לרגליה." בג "ץ 262/62: ישראל פרץ ואחרים נגד יו"ר, חברי המועצה המקומית ותושבי כפר שמריהו, פ"ד, ט"ז, עמ' 2116.
לחלקה השלישי של ההכרזה יש ערך משפטי: ככלי שבית המשפט יכול להיעזר בו לצורך פרשנות; כעקרונות המחייבים את המינהל במדינה; וכעקרונות שאפשר לסתור אותם רק על ידי חוק מפורש. אולם בעיקרו של דבר ,ערכה של ההכרזה הוא בכך שהיא מבהירה את אופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית . מומלץ לבקר באתר הכנסת באינטרנט, שכתובתו www.knesset.gov.il : באתר מדור שעניינו הכרזת העצמאות ובו גם קישורים למושגים ולמוסדות הקשורים להכרזה.
* כך, למשל סבור פרופ' אמנון רובינשטיין, כפי שכתב בספור המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל, הוצאת שוקן 1991, עמ' 55-37. ** על חוקי היסוד, ובכללם על חוקי היסוד העוסקים בזכויות האדם, תלמדו בהרחבה בפרק השלישי, בעמודים 37-33. לקריאה נוספת:
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
123 |