פיסיקאי יהודי יליד גרמניה, אבי תורת היחסות, זכה בפרס נובל, למרות שתגליותיו אינן מובנות בקלות הן שינו את דרך הסתכלותו של האדם על היקום.
איינשטין נולד באולם וגדל במינכן, לאחר זמן מה הוא עבר לאיטליה והצטרף להוריו. הוא סלד מהמשמעת הצבאית שבה נקטו בתי הזפר הגרמניים. הוא גילה עיניין בפיסיקה ומתיטיקה כבר בגיל מוקדם ולאחר שסיים את לימודיו בפוליטכניון בציריך ,שוויץ, בגיל 21 הוא קיבל אזרחות שוויצרית ועבד במשרד הפטנטים בברן תוך כדי שהוא ממשיך מהצד במחקרו. ב-1905 איינשטין פרסם שלושה מאמרים מדעיים מבריקים כולל אחד על היחסות, התורה שפיתח ולאחר שהביא לכלל הכללתה ב-1915 פרסמה אותו והפכה אותו לשם נפוץ בכל בית בעולם. בזמן מלחמת העולם הראשונה הוא חזה שתהיה סטיה באור הכוכבים עקב כח המשיכה של השמש.
תאוריה זו הוכחה כנכונה על ידי משלחת בזמן ליקוי חמה ב-1919.
ב-1921 אלברט איינשטין זכה בפרס נובל לפיסיקה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה אלברט עבד בשביל ארגון שנקרא הליגה לשיתוף אינטלקטואלי בין אומות. הוא היה מאוכזב מהדרך בה ניצל האדם את המדע. "בידי דורנו" הוא אמר "ההשגים המדעיים שהושגו בעמל רב הם כמו סכין גילוח שמנופף בו ילד בן שלוש. החזקתם של יכולות מופלאות ליצור הביאו לרעב וצער במקום לחופש".

איינשטין שזיהה את היטלר כמפלצת שבאמת היה עזב את גרמניה ב-1933 ואף פעם לא חזר לשם. הוא עבר למוסד למדעים מדויקים באוניברסיטת פרינסטון, ניו ג'רזי, ולאחר מכן נהיה לאזרח אמריקאי. הזמן מלחמת העולם השניה הוא כתב מכתב לנשיא פרנקלין. ד. רווזולט שבו הוא ציין את העובדה שניתן לשחרר אנרגיה אטומית. מכתב זה הוביל לפיתוח של האנרגיה האטומית אולם איינשטין עצמו התנגד לנשק גרעיני ודחף להוציאו מחוץ לחוק.

איינשטין היה יהודי באמונתו ובפעולתו מלבד היותו יהודי מלידה. הוא הכיר את חיים וייצמן ומ-1921 הוא ארגן תרומות מארה"ב בשביל מדינה בפלסטין. לאחר מותו של וייצמן הוא התבקש בידי בן גוריון להיות נשיא מדינת ישראל אך הוא סרב באומרו "אני נרגש מההצעה אך איני מתאים לתפקיד". מלבד היותו פיסיקאי מוכשר הוא גם היה כנר חובב. את עזבונו הוא תרם לאוניברסיטה העברית בירושלים.