יוסף חיים ברנר

יוסף חיים ברנר הוא סופר עברי ומבקר. נולד באוקראינה בשנת 1881, ונפטר בתל אביב בשנת 1921.

תולדות חיים

שנות ילדותו של ברנר עברו עליו בתנאי עוני ודלות. שנים אלו הטביעו את חותמם על אישיותו ועל כלל יצירתו. בספריו משתקפים המבט הפסימי על החיים, העצבות והייאוש. למד ב"חדר" המסורתי. בשנת 1895, בהיותו בן 14, עזב את בית הוריו כדי להשלים את לימודיו בישיבה שבעיירה פוצ'פ, שם למד כשלוש שנים. בן 15 היה בפוגשו את הסופר ניסן גנסין עמו התיידד. באמצעות גנסין התוודע לספרות העברית החדשה והחל לכתוב בעברית. הוא הצטרף ל"בונד" - תנועת פועלים יהודים. את כתביו הראשונים פרסם ב"עיתונים" - כתב עת שערך יחד עם גנסין. ברנר למד רוסית ונחשף ליצירותיהם של דוסטויבסקי, טולסטוי וגורקי, מהם הושפע. בשנת 1898 עבר לביאליסטוק ולפרנסתו עסק בכתיבה תמה כסופר סת"ם. באותה שנה עבר להתגורר בהומל. בימי הקונגרסים הציוניים הראשונים דבק ברנר ברעיון הציוני ועסק בפעילות ציבורית. לתקופה מסוימת הצטרף לתנועה הסוציאליסטית וערך את עלון "הבונד". בשנת 1902 גויס לצבא הרוסי. בשנת 1904 כאשר פרצה המלחמה בין רוסיה ויפן, ערק ברנר מהצבא. הוא נתפס, הוחזר לעירו והצליח להשתחרר מהצבא בעזרת התערבות "הבונד". הוא חצה את הגבול הרוסי והצליח להגיע ללונדון. בלונדון התגורר בשנים 1908-1905, והתפרנס כסדר בבית דפוס. למעשה עסק במלאכת ההוצאה לאור, על כל תחומיה. החל מעבודת הכתיבה, העריכה וכלה בסידור ובהדפסה. באותה תקופה ערך את הירחון "המעורר", בו פרסם את סיפורו "מא. עד מ." בלונדון כתב ברנר את המחזה "מעבר לגבולין" שפורסם ב"מעורר".

בשנת 1908 עזב את לונדון ועבר לגליציה, שם ישב כשנה. בלבוב פרסם שני קבצי סיפורים של "רביבים", וכן סיפורים ביידיש.

ברנר עלה לארץ בשנת 1909. הוא עסק בחקלאות כדי להגשים בגופו את הרעיון הציוני. אך עד מהרה נטש את עבודת האדמה לטובת הספרות. הוא כתב מאמרי ביקורת רבים המתייחסים למצב בארץ, הוא כתב בעיתונים שונים ב"הפועל הצעיר", "קונטרס", וב"אחדות". בארץ הוא פרסם עוד שלושה קבצי סיפורים של "רביבים". למחייתו עסק גם בהוראה - הוא לימד ב"גימנסיה הרצליה" אשר בתל אביב. שימש גם כמורה לעולים חדשים. גורש מתל אביב ועבר לחדרה . עם הכיבוש הבריטי חזר ליפו וערך את כתב העת "האדמה".

במאי 1921 נרצח ברנר ביפו, בפרעות שפרעו הערבים ביהודים.

יצירתו

סיפורו הראשון של ברנר פורסם בשנת 1899 ב"מליץ" ונקרא "פת לחם". ספרו הראשון "מעמק עכור" פורסם בהוצאת "תושייה" בשנת 1900.
ברנר תירגם מרוסית את "החטא ועונשו" לדוסטויבסקי, את "האנשים הבודדים" לטולסטוי ועוד. כמו כן, הוא תרגם מחברות למדעים בהוצאת "לעם".
כתב מאמרים ומסות על יצירותיהם של ביאליק, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, מנדלי מוכר ספרים, שאול טשרניחובסקי וי.ל. גורדון.
ברנר עסק בספריו בחיי היהודים בגולה ובארץ, ביהודי החדש והישן, ביהודי התלוש. הוא הביא לספרות העברית את ההיבט הפנימי בחיי הנפש של הגיבורים. הוא תיאר את המאבקים האישיים של הדמויות בדרכן בארץ, את מאבקם של יהודים בין עמים זרים. בגיבוריו יצק את הסבל, הפסימיות, שאפיינו את דמותו. בספריו ישנה מזיגה של פרטי ריאלייה והיבטים פסיכולוגים של דמות התלוש והמיואש.

מתוך "מסביב לנקודה"

"-ובכן, שלמה, בקרוב, אקווה, נתראה שם. האין זאת?
אתה תבוא אלי, ואני אבוא אליך. ראה , איפוא , בני!
יעקוב אברמזון תקע בכל כוחו את כף ידו הקשה והכחושה בכף שלמה פרנקל תלמידו, המעונגה והרכה, ככף – עלמה, ועור פניו קרן בהביעו דרך צחק ודרך חיבה את המילה "בני"."

מתוך "שמה"

"לשם!…
כי מה עניין ומה חפץ פה, באלו החיים, בעיירה זו? בית אבי השפל, גינת – אמי הקטנה, בית המדרש האפל, הרחובות הצרים עם גידולי – הפרע שבצדיהם, ה"חדר" בבית זבולון הקצב , מלמדי ר' נחמן הצהוב עם שפמו הצהוב- לבן ונחיריו השחורים מאבק- טבק- מורח… ומה עוד?"

ספרים

"בחורף", "מסביב לנקודה", "הצידה", "בין מים למים", "מכאן ומכאן" ,"שכול וכישלון". כל כתביו פורסמו בשמונה כרכים, וכן בשני כרכים הכוללים את "איגרות ברנר".

על שמו נקרא הקיבוץ "גבעת ברנר", וכן נקראו על שמו רחובות, בתי ספר ומוסדות תרבות בערים השונות בארץ .