 |
חם, עמוק, תלול וצלול |
חוף הים של מפרץ אילת, נמשך לאורך 12 ק"מ בתחומה של ישראל. ב- 4 ק"מ מתוכם יש שוניות אלמוגים. קו חוף זה מתאפיין בהיעדר מדף יבשת ובשיפוע קרקעית תלול, והמפרץ עצמו – צר ועמוק. כל אלה גורמים לקרקעית להידמות למרזב, שלתוכו שוקעים חלקיקי סדימנט (סלע משקע) ופגרי אורגניזמים שמתו לאורך השנים. תנאים אלו מאפשרים לתרחיפים* יבשתיים לשקוע לעומק והופכים את המים לצלולים במיוחד. צלילות זו, יחד עם טמפרטורת המים הגבוהה יחסית, אפשרו התפתחות של שוניות אלמוגים, שהן הצפוניות ביותר בעולם.
|
מן האצה עד השונית |
שוניות אלמוגים הן בתי גידולם של מיני יצורים רבים. במפרץ אילת חיים יותר מ- 120 מיני אלמוגים ומעל ל- 1000 מיני דגים, מה שהופך את המפרץ לאתר צלילה מושך.
שונית האלמוגים תלויה בראש ובראשונה במבנה סבוך של מושבות אלמוגי אבן. האלמוגים הללו הם עצמם מושבות של בעלי חיים פשוטים, שמורכבים מיחידות מבנה המכונות 'פוליפים'. בגוף הפוליפ יש פה וזרועות ציד שמסייעות בלכידת המזון, והוא גם מכיל את אברי הרבייה של האלמוג. בתוך הפוליפ חיות אצות חד-תאיות התורמות לאלמוג מזון ומסייעות לו בבניית שלד גירני מסיבי. מכאן שקיום מבנה השונית תלוי בתקינות הקשר אלמוג - אצה. צלילות המים חשובה לגדילת האלמוג, משום שהאצות זקוקות לאור כדי ליצור תרכובות עתירות אנרגיה בתהליך הפוטוסינתזה. במפרץ אילת מאפשרת צלילות המים חדירת אור עד לעומק רב (100 מטר) ולכן שוניות האלמוגים יכולות להיבנות בעומק הים.
|
זיהומים במפרץ |
בשנים האחרונות הולכים מימי מפרץ אילת ומאבדים משקיפותם, ועמה גם חלק מהיצורים הגדלים שם. זאת בגלל זיהומים מכמה מקורות. ניתן לחלק את המזהמים, המסכנים את מפרץ אילת, לחמש קבוצות:
1. מזהמים כימיים כגון נפט, שמני מנוע ודשנים כימיים.
2. מזהמים ביולוגיים כגון מי ביוב ודשנים מכלובי דגים.
3. מזהמים ביולוגיים כגון פלישת אורגניזמים לא מקומיים למי המפרץ, הן באמצעות כלי שיט והן מן החקלאות הימית.
4. זיהום של תרחיפים המונעים חדירת אור, שמקורם ממפעל הפוספטים ומענני אבק של בנייה.
5. פגיעה פיזית על ידי כלי שיט, צוללים ובנייה בלתי מבוקרת.
מזהמים כימיים וביולוגיים עלולים לשבש תהליכי גדילה באלמוגים, ואף למנוע את יכולת ההתרבות שלהם. במקרים רבים הם עלולים לגרום להרעלה או למחלות הגורמים למות אלמוגים ויצורים אחרים בשונית. עלייה ברמת התיירות, גידול באוכלוסיות אילת ועקבה, בנייה מואצת על קו החוף והצבת כלובי הדגים בלב ים הביאו – למרות מאמצי מניעה רבים – לגידול בכמות הזיהומים במפרץ אילת. כל מזהם לחוד, ועל אחת כמה וכמה כולם ביחד, עלולים לגרום לאסון לחי במפרץ.
|
המזהמים אינם נשטפים, הם נשארים |
סכנת הזיהומים אף עולה בגלל מבנה המפרץ – צר וארוך, ומחובר מצד אחד בלבד לים סוף. במקום החיבור, מיצרי טירן, המים רדודים יחסית ולכן נמנעת תחלופה תדירה ומסיבית של מים, כך שהמים המזוהמים שוהים באזור זמן רב, והזיהום הולך ומצטבר. בנוסף לכך, זיהום ששקע למעמקי המפרץ עולה בחזרה לפני הים בעונת החורף, כאשר מתרחש ערבול של מימי המפרץ. זיהום זה גורם לעתים לגדילה מואצת של אצות חוטיות, החונקות את שונית האלמוגים, והערבול גורם לעלייה בעכירות המים, מה שפוגע בגדילת אלמוגים.
|
עולם הולך ונעלם |
מזהמים רבים השאירו את חותמם על המפרץ ופגעו בעשרות מינים של יצורים, כך שמי שצולל בימים אלה במפרץ, ייתקל במספר יורד של מינים. במחקר חדש – שנערך על ידי חוקרים מישראל בשיתוף חוקרים מירדן ובסיוע ארה"ב (כחלק מפרויקט Red Sea Marine Park) – נמצא כי חלה ירידה במספר מיני האלמוגים. מחקר נוסף הראה פגיעה בכושר הרבייה של אלמוגים ושושנות ים, כמו גם ירידה במספר הפרטים של אורגניזמים אחרים כגון חלזונות, סרטנים, קיפודי ים ועוד. מספר מינים שנחשבו ייחודיים למפרץ אילת פשוט נעלמו.
|
להציל את השונית |
כיום, למרות פעילות נמרצת של גופים שוחרי טבע ("הירוקים") וחקיקת חוקים, המצב במפרץ אילת הולך ומידרדר. אם לא נפעל בהקדם, כולל אכיפת החוקים הקיימים, לא נזכה ליהנות מיופיין של שוניות האלמוגים כבר בזמן הקרוב. פתרונות אפשריים הם פעולות הסברה וחינוך, פיקוח קפדני על תוכניות בנייה לאורך החוף, מניעת דליפות ביוב ודשנים למפרץ, מתן קנסות גבוהים למפרי חוק, מציאת פתרון הולם לבעיית כלובי הדגים, צמצום שטח הנמלים, הפיכת השטח לשמורה והגבלת מספר הצוללים בשוניות אלמוגים.
* תרחיף - חומר מוצק שמפוזר בתוך נוזל, ונראה כמרחף בתוכו.
http://www.dafni.com/gulfsave/jdafni.htm
http://www.idive.co.il
