הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > גנטיקה
ספרית מעריב


תקציר
התפיסה הניאו-דארוויניסטית הבסיסית בדבר ה"מינים", הכופרת ברוח הנצרות וברוחו של אפלטון, מסבירה כיצד מתפתח מין אחד ממשנהו, או כיצד מתפצלים מינים רבים ממין אחד.



חידת התורשה ומושג הגן : מושג המין
מחבר: קולין טאג'


הביולוגים של המאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה, מניחי היסודות שעליהם הקים דארווין את בניינו, ינקו משני שורשים תרבותיים עיקריים. הם היו נוצרים, והם היו אפלטוניסטים. כנוצרים אדוקים, הם האמינו בכתוב בספר בראשית, לאמור, אלוהים ברא את כל היצורים החיים, וברא אותם בדמותם הנוכחית. כחסידי אפלטון (בין אם ידעו זאת ובין אם לאו), הם האמינו כי כל יצור קיים הוא התגלמותה של "אידיאה" - רעיון שעלה מלפני האלוהים - בדבר המהות שצריכה להיות ליצור זה. בעיניהם, כל "מין" היה אידיאל, והפרטים בכל מין היו כולם נציגים מקורבים של חזונו הבסיסי של האלוהים בדבר הדמות שצריכה להיות לטיפוס המסוים שהם משתייכים אליו.

כידוע היטב, נוצרים אדוקים רבים - מדענים ולא-מדענים כאחד - התנגדו לרעיונותיו של דארווין, אבל מה שאינו ידוע לרבים הוא שהם התנגדו ביתר שאת לא לרעיון האבולוציה כשלעצמו - ל"מוצא עם שינויים" – או אפילו לטענתו הבוטה כי מהלך האבולוציה כפוף להשפעתן של תהפוכות הסביבה, ולא לידו המעצבת של האלוהים (לפחות לא במישרין). מה שקומם ממש את המבקרים היה טיעונו העיקש של דארווין כי מין אחד יכול להפוך למין אחר, או גרוע מזה, מין אחד עשוי להתפצל לכמה מינים חדשים, שמספרם עשוי להגיע אף לאלפים. לפני דארווין היה אפשר ליישב את הרעיון הכללי של האבולוציה עם סיפור בראשית, על-ידי ההנחה כי בראשית אכן ברא אלוהים מכלול שלם של יצורים - כל, אחד מהם טיפוס שונה, "מין" - ואחר-כך באה האבולוציה ושינתה אותם. אבל דארווין גרס כי כל מין יחיד עשוי להוליד רבים, ואף טען כי ייתכן שכל היצורים החיים בימינו התפתחו בדרך האבולוציה מאב קדמון יחיד. זה מנוגד לסיפור בראשית - ולכן לרוח הנצרות. אבל זה גם מנוגד לרוחו של אפלטון, משום שעולה מן הטיעון הזה כי האידיאלים הבסיסיים של אלוהים - המינים - ניתנים לשינוי, הלכה למעשה.
הרעיון הזה, כאילו אלוהים עשוי לשנות את דעתו, נראה ככפירה בעיקר.

הביולוגים המודרניים עדיין מחזיקים בתחושה עזה מאוד בדבר ממשותו של ה"מין". יכול להיות שוני רב בין היצורים בתוך אותו המין, ובכל זאת יש הבדלים ברורים בין כל מין לבין כל שאר המינים. הנה כי כן, כל סוסי הבית, גם אם הם משתרעים מן הבלגי עד השטלנדי, משתייכים למין אחד, סוס רמכי (Equus caballus) שמו. אבל סוסי הבית נבדלים בעליל מן החמורים (אם כי דומים להם במובנים רבים). הם שונים עוד יותר מן הקרנפים (אם כי האנטומאי עדיין יזהה קווי דמיון מובהקים). גם בני האדם נראים שונים זה מזה, ובכל זאת משתייכים כולם למין אחד: למען האמת, השונות הגנטית הכוללת - כלומר, המגוון המלא של האללים - בתוך המין האנושי זעומה להפליא. בני האדם, שחורים כלבנים, חומים כצהובים, נמוכים כגבוהים, קורצו כולם מאותו חומר גנטי. אבל אנו שונים בעליל מהשימפנזים (אם כי דומים להם במובנים רבים וגלויים לכל עין), ועוד יותר שונים מן הקופים (אם כי עדיין אפשר להבחין בקווי דמיון).

אלא שהביולוגים המודרניים שלאחר דארווין אינם רואים עוד את המין במושגים מיסטיים, אפלטוניים, כרעיון אלוהי. תחת זאת, גישתם היא תפקודית. שום הגדרה של המין אינה יכולה להיות מושלמת, לכן תהיה זו איוולת לנסות ולנסח אותה בכל זאת. אבל אותה הגדרה מעשית ושימושית שלמדתי באוניברסיטה, עדיין פועלת היטב ברוב המקרים: "שני יצורים (בני הגיל והזוויג המתאימים) ישתייכו למין אחד אם הם מסוגלים לפרות ולרבות בדרך זוויגית ולהביא לעולם צאצאים בני-קיימא לחלוטין." הגדרה פשוטה ועניינית, ואף-על-פי-כן היא מכילה עושר של רעיונות שראוי לעמוד עליהם.

ראשית, נקל לראות כיצד משתלבת הגדרה זו במערך החשיבה הניאו-דארוויניסטי. אנו יכולים לומר בפשטות שכל היצורים בכל מין נתון שותפים למאגר גנטי אחד. למעשה, ייתכן שהדבר אינו נכון פשוטו כמשמעו, כי המאגר הגנטי של מין נתון עשוי להתפצל לכמה מאגרים גנטיים נפרדים מטעמים גיאוגרפיים, למשל. כל מאגר מייצג "אוכלוסייה" שונה, וכל האוכלוסיות יחדיו יוצרות את המין כולו. למשל, האריות של אסיה מצויים כיום בשמורה אחת ויחידה, יער גיר שבצפון-מערב הודו, ושטח שרוחבו אלפי קילומטרים, שאריות אינם יכולים להתקיים בו כיום, מפריד בינם לבין האריות של אפריקה. אבל אם מפגישים יחדיו אריות מאסיה ומאפריקה בגני-חיות, צאצאי המכלוא המתקבלים הם "בני-קיימא לחלוטין" במלוא מובן המלה. למעשה, כפי שנשוב ונראה בפרק 8, הניסיונות הרציניים הראשונים לטפח את אריות אסיה בגני-חיות לא עלו יפה, משום שאריות אפריקה הורשו להתרבות עמם (ולכן היה צורך להתחיל את תוכנית הרבייה מחדש). משום כך, כל האריות נחשבים כבני מין אחד, אף-על-פי שבפועל, בבר, אין רביית מכלוא בין האסייניים והאפריקניים. בה בעת, האסייניים שונים בעליל מהאפריקניים (למשל, רעמתם קטנה יותר), ומקובל לזהותם כתת-מין נפרד.

מערך החשיבה הניאו-דארוויניסטי גם מסביר בבירור, לפחות במונחים כלליים, כיצד מתפתח מין אחד ממשנהו, או כיצד מתפצלים מינים רבים ממין אחד. במקרה הראשון, די לנו לתאר לעצמנו כי במרוצת דורות רבים מאבד המאגר אללים מרובים מאוד, וקולט אללים מרובים מאוד, עד אשר היצורים באותה האוכלוסייה שונים מאבותיהם הקדומים במידה כזו שלא היו מסוגלים להתרבות עמם, גם אילו היו אותם אבות עדיין בנמצא. במקרה השני, די לנו לתאר לעצמנו שמאגר גנטי יחיד מתפצל לשניים, או ליותר מזה; וכל מאגר נפרד ממשיך באבולוציה משלו, עד שההבדלים נעשים כה בולטים, שרביית מכלוא אינה אפשרית עוד. לדוגמה, שבלולי העצים ממשפחת Partulidae שוכנים באיים רבים באוקיינוס השקט, ויש במשפחה זו (או היו בה עד לזמן האחרון) כ-100 מינים שונים, שכולם יצאו מן הסתם מאב קדמון אחד, או מאחדים, שחיו אי-אז ביבשת-הענק הדרומית גונדוונה.

זוהי איפוא התפיסה הניאו-דארוויניסטית הבסיסית בדבר המין, ועוצמתה גלויה לכל עין. אבל בטבע, תמיד יש סיבוכים. לדוגמה, מדוע וכיצד מזהים אנו את כל סוסי הבית כבני מין אחד, למרות השוני הרב כל-כך ביניהם, ובכל זאת מבדילים ברורות בין סוסים לבין חמורים - אף-על-פי שכמה סוסים נראים יותר כמו חמורים מאשר כמו סוסים אחרים? מדוע ישנה שונות בתוך מינים, ומה טיבו של ההבדל בין המינים?

לפריטים נוספים מתוך הפרק:

חידת התורשה ומושג הגן
חידת התורשה ומושג הגן : תורשה וצ'רלס דארווין
חידת התורשה ומושג הגן : גרגור מנדל
חידת התורשה ומושג הגן : הגנטיקה ה"קלאסית" במאה העשרים: מדריך בזק
חידת התורשה ומושג הגן : ניאו-דארוויניזם: מערך החשיבה המודרני
חידת התורשה ומושג הגן : מושג המין (פריט זה)
חידת התורשה ומושג הגן : זהה אבל שונה
חידת התורשה ומושג הגן : פולימורפיות
חידת התורשה ומושג הגן : הערות שוליים מודרניות למערך החשיבה הניאו-דארוויניסטי

ביבליוגרפיה:
כותר: חידת התורשה ומושג הגן : מושג המין
שם  הספר: מהנדס הגן : גנים וגנטיקה : ממושג התורשה עד ליצירת חיים
מחבר: טאג', קולין
תאריך: 1996
הוצאה לאור: ספרית מעריב
הערות: 1. מאנגלית: עמנואל לוטם.
הערות לפריט זה:

1. המאמר הוא חלק מפרק 1 בספר.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית