רכס הרי הזאגרוס הוא מערכת ההרים הגדולה והרחבה ביותר באיראן. הרכס משתרע מצפון-מערב לדרום-מזרח, רוחבו מגיע עד 400 ק"מ, ואורכו כ-2,000 ק"מ. גובהם של הרי הזאגרוס נע בין 1,000 ל-4,000 מטרים.
הרי הזאגרוס בנויים בעיקר מסלעי גיר, מאבן חול, ומקירטון.
הטמפרטורה הממוצעת בהרי הזאגרוס בקיץ היא נוחה, 25 עד 27 מעלות, ואילו בחורף יורדת הטמפרטורה אל מתחת לאפס. מקורם של הגשמים היורדים בהרים הוא בגושי האוויר הלח המגיעים לאזור מן הים התיכון. הכמות השנתית של המשקעים הולכת ופוחתת ככל שמדרימים – מ-2,000 מ"מ ל-400 מ"מ בשנה.
בהרי הזאגרוס עובר קו פרשת המים בין הנחלים הזורמים לכיוון מערב ודרום–מערב, ומתנקזים במפרץ הפרסי, ובהם נהר החידקל הזורם דרומה למפרץ הפרסי, והנהרות זאב הגדול, וזאב הקטן, דיילה ועוזיים, המתנקזים אליו, ובין הנחלים המתנקזים לכיוון מזרח וצפון-מזרח, ומתנקזים לאגנים הפנימיים ולמלחות.
רוב האוכלוסייה של איראן שוכנת בעמקי הנהרות ובחלקים הנמוכים של ההרים, בין השאר בשלוש הערים הגדולות באיראן: כתבריז, אִספהן ושיראז.
הגידולים החקלאיים העיקרים באזורים האלה הם גידולי תבואה, מרעה, קנה סוכר סלק סוכר ושומשום. בהרים קיימים גם מרבצי עופרת ואבץ.
