|
הסדרי נגישות |
עמוד הבית > אחר > טרור > דפוסי פעולה |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
בספרם "POLITICAL TERRORISM" בחנו שמידט ויונגמן 109 הגדרות לטרור שהתקבלו במענה לבקשתם ממרבית החוקרים האקדמיים בתחום. המחברים בודדו מתוך הגדרות אלה את מרכיבי ההגדרה הבאים1: אלימות, כוח - הופיע ב- 83.5%, מטרה פוליטית - % 65, הפצת פחד וחרדה - 51%, איום להשתמש באלימות- 47%, אפקט פסיכולוגי של הטרור - 41%, הבדל בין קבוצת הנפגעים ואוכלוסית היעד - 37.5%, מידת העקביות, התכנון והארגון של הטרור- 32%, היות הטרור שיטת לוחמה, אסטרטגיה, טקטיקה - 30.5%. במקביל, התבקשו החוקרים השונים להשיב על השאלה - "אילו שאלות לגבי הגדרת הטרור עדיין לא נפתרו?" במענה לשאלה זו התקבלו בין השאר התשובות הבאות:2 הגבול בין טרור וצורות של אלימות פוליטית אחרת, האם טרור מדינתי וטרור מחתרתי הם חלק מאותה תופעה, ההפרדה בין טרור ופשע פלילי רגיל, טרור ומלחמה רגילה, טרור ופעילות לא שפויה, האם הטרור הוא תת קטגוריה נפרדת של אלימות, דיכוי, עוצמה, האם יש טרור לגיטימי? אילו מטרות מצדיקות את השימוש בו? מה הגבולות בין טרור לבין מהפכנות, או מחאה אלימה וכו'. על היקף הבלבול בתחום הגדרת הטרור יעידו דבריה של דוברת מחלקת המדינה בארה"ב מרגרט טאטוואיילר במאי 1989, על רקע התרחשות פיגוע טרור בירושלים שבמהלכו נהרגו שני אזרחים: "אינני יודעת, בכנות, מה ההגדרה המילולית של טרור כאן. זו ללא ספק אלימות... אינני יודעת כיצד להשיב לשאלתך על הגדרת הטרור. ואני חושבת, אם אינני טועה, שמחלקת המדינה מעולם לא הגדירה את זה".3 נשאלת השאלה האם ניתן כלל להגיע להגדרה ממצה ואובייקטיבית למושג "טרור"? הגדרה שתאפשר פעילות אופרטיבית בינלאומית נגד מי שמעורב בביצוע טרור ושתשמש בסיס מוסכם ומקובל למחקר אקדמי?
"הטרור הוא סוג של מאבק אלים אשר במסגרתו נעשה שימוש מכוון באלימות כלפי אזרחים, על מנת להשיג מטרות פוליטיות (לאומית, חברתית-כלכלית, אידאולוגית, דתית וכו')". הגדרה זו מתבססת על שלושה נדבכים: א. מהות הפעולה - סוג של מאבק אלים (או איום להשתמש באלימות). על פי הגדרה זו כל פעילות שאינה מערבת אלימות או איום באלימות לא תוגדר כטרור, (כגון, פעילות מחאה לא אלימה - שביתות, הפגנות לא לאלימות, מרד מיסים וכו'). ב. המטרה העומדת בבסיס הטרור הינה תמיד מטרה פוליטית - הווה אומר מטרה שאמורה להשיג הישגים בזירה הפוליטית: החל משינוי שלטון נוהג, שינוי צורת משטר, החלפת נושאי תפקידים בעלי שררה, שינוי מדיניות כלכלית, חברתית, או אחרת, ועוד. בהעדר מטרה פוליטית לא תוגדר הפעולה הנדונה כטרור. פעילות אלימה נגד אזרחים שלא עומדת מאחוריה מטרה פוליטית הינה לכל היותר עבריינות פלילית גרידא, פשע, או סתם מעשה טרוף שאין לו ולטרור ולא כלום. המניע העומד מאחורי המטרה הפוליטית אינו רלוונטי לצורך הגדרת הטרור והוא יכול להיות אידאולוגי, דתי, לאומי, חברתי-כלכלי, או אחר. בהקשר זה יצויינו דבריהם של סטוהל ודובל כימוטיבציות הן לחלוטין לא רלוונטיות למושג של טרור פוליטי. רוב החוקרים לא מצליחים להכיר בכך, ולכן הם נוטים להציג מוטיבציות שונות כהסבר הכרחי לטרור.4 ג. יעד הפגיעה של הטרור הינו - אזרחים. בכך, נבדל הטרור מסוגי אלימות פוליטית אחרים, (גרילה, התקוממות עממית, וכו'). ההגדרה המוצעת מדגישה כי הטרור אינו תוצאה של פגיעה מיקרית באזרח או בקבוצת אזרחים אשר נקלעו לאזור של פעילות פוליטית אלימה, אלא הטרור מכוון מלכתחילה לפגיעה באזרחים. הטרור מנצל את הקלות היחסית של הפגיעה ב"בטן הרכה" האזרחית, את החרדה הרבה וההד התקשורתי שיש לפגיעה ביעדים האזרחיים. הגדרת הטרור נועדה כאמור, בין השאר, לענות על לקונה הקיימת כיום בחקיקה ובאמנות הבינ"ל, במטרה לפתח כלי עזר בסיסי למאבק בינלאומי משותף בטרור. לשם השגת הסכמה בינלאומית רחבה ככל שניתן להגדרה המוצעת יש לבסס אותה על מערכת נורמות וחוקי מלחמה אשר הוסדרו זה מכבר באמנות בינלאומיות והתקבלו על ידי מדינות רבות בעולם. במילים אחרות לצורך הגדרה מוסכמת לטרור יש להקיש מעקרונות המלחמה בין מדינות וצבאות סדירים לגבי המלחמה הלא סדירה - בין ארגון ומדינה, או בין צבא סדיר וכוח מליציוני. מדינות רבות בעולם הסכימו (ואף נתנו לכך ביטוי בצירוף חתימתם לאמנות בינלאומיות) כי יש להבדיל בין שני סוגים של אנשי צבא המעורבים בפעילות מלחמתית. הסכמה זו באה לידי ביטוי בחלוקה מחד גיסא ל"לוחמים" - אנשי צבא הפוגעים באופו שיטתי ומכוון באנשי צבא יריב, ו"פושעי מלחמה" - אנשי צבא אשר בין שאר הפעולות האסורות על פי דיני המלחמה פוגעים באופן שיטתי ומכוון באזרחים. (ראה תרשים). מהקביעה הנורמטיבית והמוסכמת הזו שמתייחסת לאנשי צבא הנמצאים במצב של מלחמה, ניתן להקיש גם לגבי כללי לוחמה של ארגון במדינה. ההפרדה הערכית בין לוחם לפושע מלחמה מחייבת הסדר נורמטיבי מקביל בין לוחם גרילה לטרוריסט. הטרור הינו כאמור "מאבק אלים אשר במסגרתו נעשה שימוש מכוון באלימות כלפי אזרחים, על מנת להשיג מטרות פוליטיות", בעוד שהגרילה הינה "מאבק אלים אשר במסגרתה נעשה שימושבאלימות כלפי מטרות צבאיות, כדי להשיג מטרות פוליטיות". לפיכך, הטרור נבדל מהגרילה ביעד הפגיעה המכוון של מבצעי הפעולה - האם המבצעים בוחרים להשיג את מטרותיהם הפוליטיות באמצעות פגיעה ביעד אזרחי או פגיעה ביעד צבאי. הטרור והגרילה משמשים לעיתים קרובות כביטויים חליפיים לאותה תופעה, אולם למונח "טרור" קונוטציה שלילית והוא לכאורה כרוך בנקיטת עמדה, בעוד שהמונח "גרילה" נתפס כנייטראלי ונושא קונוטציה חיובית בהרבה. אחת הבעיות הכרוכות בשימוש במושג גרילה נובעת מכפל המשמעות של המונח. כפילות זו מוגדרת ע"י יהושפט הרכבי כהבדל בין "לוחמת גרילה" ל"מלחמת גרילה".5 לדבריו, הגרילה מתאפיינת כמלחמת התשה ממושכת מאוד, אלימות קטנה לשעורין הגדלה וצומחת. מלחמה שגבולותיה מטושטשים, בעלת קו מגע נזיל. מלחמה ששמה דגש על הגורם האנושי ובמהלכה הכוחות המליציוניים הופכים לסדירים עד השגת הנצחון, דהיינו, הסתלקותו של צד אחד.6 הרכבי התייחס אל הטרור כאל מרכיב שכיח במלחמת הגרילה, כתחילתו של רצף פעילות אלימה המסתיים בלוחמת גרילה רצופה בהתכתשות עם משמרות צבא.7 ת'ורנטון רואה את מלחמת הגרילה והטרור כשתי תופעות נפרדות על רצף אחד, והוא מציין חמישה שלבים בהתפתחותה של התקוממות: שלב קדם-אלים, שלב הטרור, שלב מלחמת הגרילה, שלב המלחמה הקונבנציונלית והשלב הפוסט-אלים.8 זאב לקוייר לעומתם טוען כי הטרור העירוני אינו שלב חדש במלחמת הגרילה אל הוא נובע ממסורת אחרת. בעוד שהגרילה מכוונת להקמת יחידות צבאיות קטנות ולנהל מאבקים צבאיים מקומיים נגד הצבא, הטרור פועל בעיר באופן חשאי.9 אהוד שפרינצק מסכם תפיסה זו באומרו: "הגרילה זו מלחמה קטנה - חלים עליה כל כללי המלחמות הגדולות, בזאת היא שונה מהטרור."10 דייויד רפופורט מוסיף כי ההבדל המסורתי בין הטרור לגרילה הוא בהתנגדות המפורשת של הטרוריסטים לאמץ מגבלות מוסריות מקובלות החלות על פעילות צבאית וגרילה.11 הגדרת הטרור המוצעת כאמור עושה הבחנה בין הטרור והגרילה לפי יעד הפיגוע של המבצעים. הטענה כי הטרור והגרילה נמצאים על רצף כרונולוגי אחד, במידה ויש לה בסיס אמפירי, הרי שאין היא סותרת את הקלסיפיקציה של טרור ושל גרילה על בסיס ההגדרה המוצעת. יתכן מצב שבו ארגון מסויים יקבל החלטה לעבור משלב של טרור לגרילה ואולי אף הפוך, ובכך ישנה את מהותו מארגון טרור לגרילה ולהפך. לצורך הגדרת הטרור אין חשיבות לסוג המטרה אותם שואפים הארגונים להשיג (כל עוד מדובר במטרה פוליטית), גם הטרוריסט וגם איש הגרילה יכולים לשאוף לאותן מטרות עצמן. אולם כל אחד מהם בוחר בדרך אחרת למימוש מטרות אלה. בין המטרות הפוליטיות שארגונים שונים (ארגוני טרור וגרילה) שואפים להשיג ניתן למנות: שחרור לאומי (שחרור טריטוריה מכיבוש זר), מהפכנות (שינוי שלטון קיים), אנרכיזם (יצירת תוהו ובוהו שלטוני), שינוי שיטה כלכלית נוהגת, ועוד. הבחנה זו בין אמצעים ומטרות מערערת את הניסיון להעמיד את הטרור ולוחמת השחרור כשתי תופעות שונות, שאינן דרות בכפיפה אחת וסותרות זו את זו. למעשה, לפי ההסבר של הגדרת הטרור, ארגון מסוים יכול להיות בעת ובעונה אחת ארגון טרור (כאשר פעולותיו מכוונות לפגיעה באזרחים), ותנועה לשחרור לאומי, (כאשר מטרתו היא שחרור לאומי). הגדרת המוצעת אמורה לתת מענה לניתוח התרחשויות וארועים ספציפיים ולסייע בהגדרתם כפעולות טרור או פעולות גרילה. מהגדרת הארועים ניתן כמובן לגזור לגבי מהות הארגונים המוציאים אותם אל הפועל ולקבוע אם ארגון זה או אחר הוא ארגון טרור או גרילה, אולם, יש לזכור כי רובם המכריע של הארגונים שעשו שימוש בפעילות אלימה לצורך השגת יעדיהם הפוליטיים, לא בחלו בפגיעה באזרחים כמו גם באנשי צבא. ההגדרה לפיכך יכולה וצריכה לשמש מעין סולם של שיפוט ערכי ולהוות בסיס לבניית קודקס חוקים ונורמות וכללי עזר לענישת מבצעי פיגועים. הגדרה זו מסתמכת כאמור על אמנות בינלאומיות קיימות הקובעות את המותר והאסור באקט מלחמתי בין מדינה למדינה ומקישה מאמנות אלה לגבי הלקונה הקיימת באשר למחוייבותם של ארגונים הנלחמים במדינה. ההגדרה מאפשרת לבנות בסיס הסכמה רחב מאוד של מדינות וארגונים רבים לתיחום מוסרי זה משום שהיא מעניקה על פניה אפשרות לעשות שימוש לגיטימי לכאורה באלימות לשם השגת יעדים פוליטיים, אולם לא באלימות המכוונת נגד אזרחים. נשאלת השאלה, האם אין בהגדרה זו משום מתן לגיטימציה לפעולות גרילה? אכן, ההגדרה עושה הבחנה מוסרית בין הטרור והגרילה. סביר להניח כי כל מדינה שתתמודד עם פיגועים המכוונים נגד אנשי הצבא שלה תראה במבצעי הפיגועים אויבים שיש להלחם בהם. מדינות אלה לא יכולות לצפות להתגייסות העולם למאבקם בגרילה, אולם הן בהחלט יכולות לדרוש מהקהילה הבינלאומית לסייע להן במאבקם בטרור. משום שהטרור מהווה הפרה מסוכנת של נורמה בינלאומית שהפרתה אינה מהווה רק פגיעה במדינה הנפגעת אלא בכלל המדינות. הטרור שלאחר פיגועי ה- 11 בספטמבר 2001 בארה"ב מעמיד את שלום העולם כולו בסכנה חמורה ומיידית. שאלה אחרת היא - האם ייתכן כי גם מדינות יבצעו טרור? רבים מאנשי הביטחון בעולם כמו גם פוליטיקאים במדינות מערביות ואחרות חוששים לאמץ הגדרה ברורה ומוסכמת לטרור שתהיה מבוססת על הקביעה כי הטרור הוא פגיעה מכוונת באזרחים מחשש שמא פעילותן הצבאית של מדינות אלה תוגדר אף היא בנסיבות מסוימות כטרור. כך, על פניו, הטלת פצצה גרעינית על הירושימה או נגסאקי עלולה להחשב כטרור. במענה לשאלת אחריותן של מדינות לטרור אפשר לקבוע כי לעיתים מדינות אינן מוסריות יותר מארגונים ובמקרים אחדים אף פחות מהם, אולם, אין צורך להזדקק למונח טרור לשם תיאור מעשיהם הלא לגיטימיים של מדינות, מכיוון שעל פי האמנות הבינלאומיות כאשר שלוחי מדינה פוגעים באופן מכוון באזרחים במצב מלחמה, הם ושולחיהם יוגדרו כפושעי מלחמה וכאשר הדבר מתבצע שלא במצב מלחמה ניתן להגדירם כמבצעים פשע נגד האנושות. למרבה הפרדוקס, מה שאסור כיום למדינות לא נאסר עדיין על ארגונים. שאלת הירושימה ונגסאקי אין לה כל נגיעה לסוגית הטרור. המבחן הנורמטיבי של פעילות זו נמצא במסגרת פשעי המלחמה. מבחינה זו הגדרת הטרור אינה מעלה ואינה מורידה דבר ובוודאי שאינה מטילה נטל נורמטיבי נוסף על המדינה מעבר לחובות המוטלות על מדינות זה מכבר באמנות הבינלאומיות הקיימות. הגדרת הטרור רק מאפשרת להכפיף את הארגונים לאותו סולם ערכים הקובע את כללי המלחמה שמחייב כיום מדינות. בניסיון להרחיב את הגדרת הטרור כדי שזו תכלול גם פגיעה בחיילים אימצה מחלקת המדינה האמריקנית הגדרה הקובעת כי הטרור הוא שימוש מכוון באלימות נגד גורמים לא לוחמניים ולאו דווקא נגד אזרחים. בכך הרחיבה ארה"ב את הגדרת הטרור וכוללת בתופעה זו גם פגיעה בכוחות צבא שאינם נמצאים בשדה הקרב. למרות נטיית הלב הטבעית של מי שנפגע מטרור לאמץ הגדרה מרחיבה זו, יטענו ארגוני הטרור ותומכיהם בצדק, כי בבואם להשיג את יעדיהם לא ניתן לדרוש מהם להתעמת עם אנשי צבא רק כאשר אלה חמושים, ערוכים ומוכנים לקרב. לטענתם יש להעניק להם זכות להפתיע את החיילים בכל מקום שבו הם נמצאים. הגדרת מחלקת המדינה האמריקנית לטרור אינה יכולה לשמש כמכנה משותף רחב מספיק להסכמה בינלאומית באשר להגדרת הטרור. דווקא צמצום ההגדרה לפגיעה מכוונת באזרחים פותר בעיה זו ומאפשר לקבוע רף מוסרי ברור שאין לחצות אותו. נורמה ערכית שעשויה להתקבל הן על מדינות המערב, הן על מדינות העולם השלישי, ואולי אף על חלק מארגוני הטרור. ההגדרה המוצעת תוחמת בין שתי התופעות – טרור וגרילה אך פותרת על פניה את הבעיה של הגדרת הארגונים עצמם. לצורך הגדרת הארגונים ניתן להיעזר במדד איכותי או במדד כמותי. המצדדים בכמותי יטענו כי יש להגדיר ארגון כארגון טרור רק כאשר רוב הפיגועים המבוצעים על ידי פעיליו או לכל הפחות חלק ניכר מהם הינן בבחינת פיגועי טרור, בעוד שהמצדדים במדד האיכותי יטענו כי כאשר ארגון טרור מבצע באופן מכוון פיגוע נגד אזרחים, דהיינו טרור, ולו פעם אחת בלבד, הרי שהוא הפר כלל נורמטיבי וללא כל קשר לסוג מטרותיו ודרכי פעולתו האחרות למימוש יעדיו הרי שיש להגדירו כארגון טרור. כך או כך, המצב בו אירגונים מבצעים בו זמנית טרור וגרילה הינו בין השאר תוצאה ישירה של היעדר הגדרה בינלאומית מוסכמת לטרור וגרילה. זאת משום שהגדרה מוסכמת תגרור אחריה פעילות אופרטיבית של מדינות העולם נגד ארגוני טרור ופעילות שונה נגד תנועות גרילה. כך, כאשר ארגוני טרור ימצאו את עצמם נאלצים להתמודד לא רק עם מדינות האוייב שלהן אלא עם העולם כולו בשל העובדה שהם בחרו לפגוע באופן מכוון באזרחים, ייתכן שחלקם יעדיפו להסיט את הפיגועים מהאזרחים ולהתמקד בפיגועי גרילה באנשי צבא. אם העולם ישכיל לאיים בסנקציות כלכליות, דיפלומטיות וצבאיות נגד מדינות התומכות בארגוני טרור ואיום זה לא יוצב בפני מדינות התומכות בארגונים המבצעים גרילה, סביר להניח כי מדינות אלה יעמידו בפני הארגונים את הברירה להימנע מפיגועי טרור ולבצע גרילה בלבד תוך איום כי סירוב מצד הארגונים יגרור הסרת התמיכה של המדינה מהם. ברירה זו תשנה את מאזן ה"עלות – תועלת" של הארגונים שיעדיפו, לפחות בחלקם, לנטוש את הטרור ולהתמקד בגרילה לשם השגת יעדיהם הפוליטיים. שינוי שכזה צריך שיחשב כהישג גדול ביותר לקהילה הבינלאומית במאבקה בטרור והוא עשוי לצמצם באופן משמעותי את היקף התופעה בעולם ואולי אף להכחידה.
הגדרת הטרור המוצעת לא תאפשר עוד הבחנה מלאכותית בין "טרור רע" ל"טרור טוב" או "טרור נסבל". לא משנה על איזה רקע בוצע הטרור, מה היו המניעים והמטרות של המבצעים. הטרור צריך להחשב בכל מקרה כשיטת פעולה אסורה ולא לגיטימית. הרקע האידאולוגי, המניעים הדתיים, הפוליטיים, החברתיים או הכלכליים של הטרור, הרקע התרבותי של מבצעיו, כל אלה, לפיכך, אינם רלוונטיים להגדרת מעשה זה או אחר כטרור. העיקרון המחייב לפיכך הוא ש"טרור הוא טרור הוא טרור", ולא חשוב מי הוא המבצע אותו – מוסלמי, נוצרי או יהודי – ומה המניע שלו. הערות שוליים:
פריט מידע זה נכתב עבור אתר חוסן.
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
123 |