ספר יונה על שני פרקיו נקרא כמעט כמו סיפור מתח על גבול הפנטזיה. ה' שולח את יונה להטיף לאנשי נינוה, ויונה, שמנסה להתחמק מהשליחות, עולה על אוניה המפליגה תרשישה. ניסיון בריחה זה מסוכל על ידי ה' שמסעיר את הים ומטיל את יונה אל בין גליו. לאחר שנלמד הלקח מציל ה' את יונה ושולח אליו דג ענק שבולע אותו אל קירבו. לאחר שלושה ימי מסע ותפילה במעי הדג, מקיא הדג את יונה בשלמותו על היבשה ויונה מבין שלשליחות מעין זו לא ניתן לסרב. כשמגיעה הפעם השנייה שבה ה' פונה ליונה, הוא נענה, יוצא לנינוה ומודיע לאנשיה שאם לא יחדלו מפשעיהם תיהפך עירם לעיי חורבות. האיום פועל, אנשי נינוה נבהלים, מתחרטים, נכנסים לצום כדי לכפר על חטאיהם וה' מוותר על הטלת העונש.
רחמי האל אינם נראים ליונה והוא יוצא מנינוה מלא זעם. הוא מתיישב במדבר מחוץ לעיר וה' מצמיח לו בין לילה שיח קיקיון שצלו משמח את לבו. אולם, שמחתו אינה אורכת זמן רב. בלילה השני "וימן אלוהים תולעת בעלות השחר למחרת, ותך את הקיקיון ויבש…"
 |
תעלומת שיח המדבר |
ספרות מדע בדיוני מבוססת בדרך כלל על עקרונות מדעיים קיימים. כשאנו בוחנים את העקרונות המדעיים שמאחורי הניסים שקרו ליונה, קשה לנו להסביר לאיזה דג או יונק ימי חסרים אנזימי עיכול במעיו, עד שאדם יכול לשהות שם שלושה ימים ללא כל פגע ולצאת בריא ושלם. לעומת זאת, באשר לפלא הקיקיון וה"תולעת", נראה שלאחרונה ניתן בידינו להסביר את הרקע המדעי לכך.
צמח הקיקיון גדל בארץ כצמח בר בעמקים ובאזור ההר. יש להניח, עקב הדמיון בתנאי האקלים, שהתנאים בנינוה דומים לאלו שבעמק הירדן וכן אנו מניחים שהקיקיון הנזכר בספר יונה, הוא אותו צמח שזרעיו נמצאו גם בקברותיהם של מלכי מצרים הקדומים ואשר קרוי גם כיום קיקיון. זרעים אלה, שמהם מפיקים את שמן הקיק, מכילים בנוסף לשמן משלשל זה גם חומר הקרוי "ריצין"* שהינו אלקלואיד – רעל חזק במיוחד אשר שימש לא פעם בהיסטוריה לרציחות פוליטיות בשל הקושי לגלותו. הסיפורים המוכרים הם על אנשים שנדקרו, כאילו במקרה, על ידי קצה של מטרייה ומתו תוך ימים ספורים.
|
הרעלת קיקיון |
זרעי הקיקיון מכוסים בקליפה קשיחה כך שאם הם נבלעים באקראי בלא שנלעסו, הם נפלטים בלי לגרום נזק. אך במקרה שהם נלעסים או שהם סדוקים, הרי שזרע אחד או שניים מכילים מספיק אלקלואיד כדי להמית אדם. גם עלי הקיקיון מכילים חומרים דוחי אכילה כך שרק מספר מועט של מיני חרקים משתמשים בצמח כמזון.
בארץ יש מספר כנימות עש שמוצצות מהעלים, אך עד לאחרונה לא נראה אף זחל מהפרפרניים (Lepidoptera) שניזון עליהם.
בשנת 2002 מצא ד"ר גונטר מילר זחלים של עש ממשפחת ה- Arctiidae שניזונו על קיקיון בנחלים שבאזור הדן. מילר גילה שזהו מין חדש וקרא לו Olepa schleni. הוא גידל את העש במעבדה ומצא שהוא ניזון על הקיקיון בלבד: אוכל את העלים, מוצץ מהענפים ואף מסוגל להתמודד עם הזרעים הרעילים. טרם נחקר מה עושה הזחל עם הריצין.
|
זולל הקיקיון |
מילר חקר את התנהגותו של זחל זה ומצא כי באמת ניתן לייחס לו את האשמה לחיסולו בין לילה של צמח הקיקיון של יונה. נזכיר גם שבתנ"ך כונו לא פעם זחלי פרפרים בשם 'תולעים'.
נקבת העש מטילה את ביציה בצד המוצל של עלי הקיקיון בקבוצות של 30-200 יחידות. הזחלים הצעירים שבוקעים מהן אוכלים על הצד התחתון של העלה. בשלב זה הם מרוכזים בקבוצות שצמודות לעלה על ידי קורי משי. החל מהשלב השלישי של הזחלים הם כבר אוכלים את העלים, העורקים והגזעים. בשלבי הנשל הרביעי עד השישי מצויים הזחלים על העלים רק בשעות הלילה (כמתואר בספר יונה) כשהם אוכלים כל חלק של הצמח. עם הזריחה הם מסתתרים מתחת לשאריות העלים שנפלו על הקרקע כשהם מצטופפים בקבוצות של עד 50 זחלים. זה השלב שבו, אם יש מספר ניכר של זחלים, הם מסוגלים לחסל צמח בין לילה.
הזחלים הגדולים מכוסים בשערות צורבות ויש להיזהר מלגעת בהם מפני שהן גורמות לתגובה אלרגית קשה. לאחר הנשל השישי, מתגלמים הזחלים על הקרקע בצל הצמח, או מה שנשאר ממנו.
שלב הזחל נמשך בקיץ כ – 22 יום, כך שקיימים 2-3 דורות בשנה. אולם בטמפרטורות שמתחת לעשר מעלות צלזיוס חדלים הזחלים לאכול ומתים. את החורף עובר העש בתרדמה כשהוא בדרגת הגולם (קוקון) ובאביב מתחיל הדור הבא. ראוי לציין שתפוצת המין הזה בארץ מוגבלת ביותר ואם אכן מצוי הוא היום בנינוה, כלומר בעיראק, איננו יודעים. מכל מקום, מחברו של ספר יונה ודאי ראה את ה'תולעת' במקומותינו.
*שמו הלטיני של הקיקיון הוא Ricinus
