זינה אושר לאחרונה ככוכב הלכת העשירי של מערכת השמש שלנו. בעזרת טלסקופ החלל האבל גילו המדענים שהוא גדול רק ב- 5% מפלוטו, קוטרו כ- 2,400 ק"מ ומשך הקפתו את השמש הוא כ-550 שנים שלנו. כעת הוא קרוב לאפהליון שהיא הנקודה המרוחקת ביותר במסלולו מהשמש.
איור של הגופים הגדולים ביותר בחגורת קויפר. זינה גדול רק במקצת מפלוטו
Credit: NASA
זינה קטן משסברו בתחילה אך מאוד בוהק ולכן מניחים שהוא אחד העצמים מחזירי האור הטובים ביותר במערכת השמש. הגרם השמימי היחיד שמחזיר יותר אור ממנו הוא אנסלדוס, מהירחים של שבתאי. אנסלדוס פעיל מבחינה גיאולוגית ושטחו מצופה בקרח שנוצר מאדי מים הנפלטים מגייזרים. קרח הוא מחזיר אור מצוין, אך ממה נובעת החזרת האור הבוהקת של זינה? המדענים מציעים שתי תשובות אפשריות, שתיהן מניחות שיש גז מתאן בסביבה.
על פי ההשערה הראשונה קיימת אפשרות שבזינה נוצרת אטמוספירה כשהוא קרוב לשמש, אך עם התרחקו, כמו במיקומו הנוכחי, קופאת האטמוספירה ושוקעת כשכבת כפור על הקרקע. על פי ההשערה השנייה קיימת דליפת מתאן תמידית מהחלק הפנימי והחם של כוכב הלכת. כשהמתאן מגיע אל פני השטח הקר, הוא קופא מיד ומכסה את תצורות הנוף השונות כך שכוכב הלכת זוהר באופן אחיד וכך הוא נראה על ידי טלסקופ החלל האבל.
איור של 'זינה' וירחו 'גבריאל' הנמצא מעליו. השמש נמצאת בפינה השמאלית העליונה Credit: NASA
החוקרים מתכננים להמשיך ולהשתמש בהאבל ובטלסקופים נוספים כדי ללמוד על עצמים נוספים שהתגלו לאחרונה בחגורת קוויפר. אזור זה מהווה טבעת ענקית של שביטי קרח קדומים וגופים גדולים המקיפים את מסלולו של נפטון. כעת משגילו שזינה ופלוטו כמעט זהים בגודלם, מתלהט שוב הויכוח סביב ההכרה בגופי הקרח של חגורת קויפר ככוכבי לכת. לפי שעה מוסכם שאם מכירים בפלוטו ככוכב לכת, יש להכיר גם בזינה ככזה ולהעניק לו שם רשמי.
למתעניינים:
http://www.nasa.gov/mission_pages/hubble/hst_xena_20060410.html
