לפי הסיפור המקראי, אליהו נאלץ להסתתר והאל דאג לכך שעורבים יביאו לו מזון: וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר. לֵךְ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הַיַּרְדֵּן. וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה וְאֶת-הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם. וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יְהוָה וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הַיַּרְדֵּן. וְהָעֹרְבִים מְבִאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן-הַנַּחַל יִשְׁתֶּה. (מלכים א', י"ז, ב'-ו')
בצילום, מתואר אדם עם זקן לבן, כפי שבתפיסה העממית נהוג לתאר את אליהו הנביא. כמו אליהו הנביא, גם אדם זה נאלץ לחיות ללא בית, אך הוא אינו מסתתר בנחל. במקום, הוא חסר בית בן-תקופתנו השוכב על ספסל ברחוב או בגינה ציבורית. סביבו עורבים, אך הם אינם מביאים לו מזון. במציאות חיינו, חסר הבית אינו זוכה לחסד האלוהי.

לקריאה נוספת:
אליהו הנביא באנציקלופדיה ynet