מפעל הטקסטיל אתא הוקם ב- 1934 על ידי משפחת מולר מצ'כוסלובקיה.
הוגה הרעיון אריך מולר, ניסה כבר ב- 1930 לשכנע את דודו, הוגו מולר, להקים מפעל בארץ, אך הדוד היה ספקן לגבי האפשרות להפוך יהודים לפועלי חרושת. רקעם עלית הנאצים בגרמניה יצאה התכנית לפועל. באזור כפר עטה נרכשו 110 דונם והוחל בקידוח מים וסלילת כביש שיחבר את בית החרושת (שטרם קם) עם כביש חיפה – שפרעם. במקביל להכנות שנערכו בארץ, הוזמנו באירופה המבנה והוחל בהכשרת כוח אדם מתאים. בתמורה להכשרתם הובטחו לחלוצים צ'כים סרטיפיקטים לעליה. הקבוצה הראשונה הגיעה ב- 31.12.34 ואליה הצטרפו עובדים מקיבוצי האזור.
העובדים ב"אתא" נהנו מתנאים סוציאליים טובים והתחרו ביניהם על מקום העבודה. האווירה היתה אווירה משפחתית והמנהלים והעובדים קיבלו שכר דומה. אתא היה גם המפעל הראשון שהעניק לעובדיו בונוס ושיתפם ברווחים.
בשנת 1938 היו במפעל כבר 205 פועלים ולניהולו הפעיל של אריך מולר הצטרף הנס מולר, בן הדוד שעלה ארצה. הנס, שהיה תעשיין ואיש עסקים מוכשר, הקים חברת בת לשיווק התוצרת בשם "טתה".
במלחמת העולם השנייה היה המפעל הספק הגדול ביותר של בגדים לצבא הבריטי במזרח התיכון ועם הקמת המדינה המפעל הפך להיות לספק המרכזי של ביגוד לסקטור האזרחי והצבאי . לרשת החנויות של אתא היה מוניטין בתחום השירות לציבור והן נודעו ביחס ההוגן ללקוח. בקרת האיכות של החברה הייתה מעולה ומי שקנה מוצר של "אתא" היה בטוח בטיבו.
המפעל הביא לתנופת פיתוח אדירה בכפר עטה שהפך ב- 1946 לכפר אתא. ב- 1949 כבר מנה המפעל 1128 פועלים ואת מקומה של האווירה המשפחתית תפסו יחסי עובדים ומנהלים. בנוסף התגלעו חילוקי דעות בין אריך מולר לבין בן דודו הנס. אריך מולר הקים מפעל טקסטיל בקרית שמונה והנס נותר לעמוד בראש המפעל עד מותו ב- 1962. לאחר מכן, נמכר המפעל לחברת השקעות אך בשל קשיים כלכליים, ניהול כושל והתיישנות מצבו הדרדר ואחרי מאבק ארוך הוא נסגר במאי 1985.
על שטח המפעל בקריית אתא הוקמה שכונת מגורים הכוללת מרכז מסחרי גדול. הסמל היחיד שנשאר מהמפעל הוא מגדל המים, אשר סיפק מים לתעשיית הטקסטיל.
