אנצו סירני (1905–1944) מנהיג ציוני איטלקי, איש תנועת העבודה, סופר, שליח, לוחם וחלוץ שדגל בדו-קיום יהודי-ערבי. נולד ברומא למשפחה יהודית מיוחסת, עלה ארצה כחלוץ בשנת 1927, והיה ממייסדי קיבוץ גבעת ברנר. סירני יצא לשליחויות מטעם מוסדות היישוב והתנועה הקיבוצית, התנדב לצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה, פעל בעלייה ב', היה ממארגני קבוצת הצנחנים של הישוב שנסעה להילחם באירופה וממשתתפיה. צנח באיטליה ונתפש. נרצח במחנה הריכוז דכאו בנובמבר 1944.
 |
ארץ ישראל בשבילי: |
ארץ לבנות, מדבר להפריח, להיות שם ראשון ואז יצטרפו אחרים.
|
המסר: |
"תחיית עם ישראל בארץ ישראל על ידי יצירת חברה עברית חופשית, שאין בה מנצלים ומנוצלים..... חזרה לחיי יצירה ולתרבות עברית חיה ורכישת הכלים היסודיים של התרבות העברית – שפה, ספרות ועוד... הכשרה לקראת השתקעות בארץ ישראל... תנאי קיום פרודוקטיביים בגולה ועבודה בקרב ההמונים בגולה, כדי לקרב אותם לעבודה ולתרבות עברית".1
|
חומר רקע נוסף: |
אנצו סירני היה בן למשפחה מבוססת. אבי המשפחה היה רופא המלך. אנצו סירני נחשף לרעיון הציוני בהיותו בן 16, מצא את ביתו הרעיוני בתנועת העבודה, ודגל בשילוב בין תחייה לאומית לבין קידום רעיונות חברתיים המדגישים את שוויון בני האדם. לצד פעילותו הציונית הנמרצת, הצטיין בלימודיו ובן 22 סיים את הדוקטורט שלו בפילוסופיה. בשנים 1932-1931 נשלח מטעם תנועת "החלוץ" לגרמניה, ופעל שם לקידום תנועות הנוער הציוניות. בשנים 1934-1933, עם עליית הנאצים, פעל במסגרת "עליית הנוער" ובמסגרת "הסכם ההעברה" לשם הגברת העלייה ולהעברת הרכוש היהודי מגרמניה לארץ. לאחר מכן שימש שליח תנועת "הקיבוץ המאוחד" לתנועת "הבונים" בארצות-הברית, ופעל לארגון התנועה הציונית באמריקה.
במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ועסק בתפקידי תעמולה ומודיעין במצרים, ביוון ובאיטליה. בחסות הבריטים יצא לעיראק, וארגן שם מחתרת ציונית שפעלה בתחום ההגנה העצמית והעלייה. בשלב מאוחר יותר של המלחמה ארגן סירני את יחידת הצנחנים הארץ ישראלים במסגרת הצבא הבריטי. מטרת היחידה הייתה לחדור מעבר לקווי האויב כדי לעזור לכוחות הברית באירופה, ליצור קשר עם הלוחמים הפרטיזנים ולפעול להצלת יהודים. יותר מ-250 מתנדבים התאמנו למשימה, ומתוכם נבחרו 33 אנשים, ביניהם סירני וחנה סנש.
למרות כל הלחצים שהופעלו על סירני שלא להשתתף במבצע, הוא היה נחוש בדעתו לקחת בו חלק. ב-15 במאי 1944 צנח בצפון איטליה, נחת בשטח שהיה בשליטה גרמנית, נתפש ונשלח למחנה הריכוז דכאו ושם נרצח. לימים אמר עליו בן-גוריון: "לא היה לאנצו תחליף, לא היה עוד אדם כמותו, הוא היה יחיד במינו".2
סירני האמין בקידום מעמד העובדים של העם היהודי בארץ ישראל וכן דגל בדו-קיום יהודי-ערבי. הוא ראה בפער הכלכלי בין הקהילות בעיה מרכזית. הוא טען כי על הפועל היהודי להיות אידאליסט. כאשר יפגוש בפועל הערבי במקום עבודתם המשותף, עליו להבטיח את העלייה ברמת החיים של כולם באמצעות אגודות שיתופיות ובעזרה הדדית. סירני מתח ביקורת על הגישה שהניחה שבתיאוריה יש להעלות את המשכורת ואת התנאים של הפועל הערבי ולהשוותם לאלה של הפועל היהודי. הוא ראה בכך דחייה בלתי מוגבלת בזמן או הונאה עצמית.
1. מתוך תוכנית הפעולה של חוג "העבודה" שהקימו אנצו סירני ושותפיו בשנת 1922.
2 מתוך: T. Friling, Arrows in the Dark, 2005
