יערות האש

בעשרת הימים של אמצע אוקטובר פרצו שרפות ביערות ובחורשים בכרמל ובאזורים שונים בארץ, במהלכן טיפלו כוחות הכיבוי של קק"ל בכ-450 אירועי שרפה בשטחי יער וחורש בהם נפגעו כ-10,000 דונמים.

אלה ללא ספק נתונים חסרי תקדים הן מבחינת מספר השרפות והן מבחינת היקף הנזק. אירועי השרפה העיקריים היו באזור ניר עציון – עין הוד: 3,000 דונמים, בכרמל – דניה: 2,000 דונמים; בפארק קנדה: 1,000 דונמים; בגלבוע – גן נר: 650 דונמים; בינוח – ג'ת: 500 דונמים; בתל עירון: 250 דונמים. בפעולות הכיבוי השתתפו 25 כבאיות קק"ל, ומאות מעובדיה ועובדי הרשות לשמירה על הטבע והגנים הלאומיים, חיילים ומתנדבים. במהלך הכיבוי הם נעזרו בציוד מכני כבד לפריצת דרכים וקווי אש.

לאחר כיבוי השרפות הוסקו בקק"ל מסקנות ראשוניות בנוגע לשיפור תורת הלחימה והאמצעים הנדרשים לכיבוי שרפות יער גדולות. הדבר הראשון ואולי החשוב ביותר שנלמד הוא שכאשר לוחמים בשרפות ענק, ובמיוחד בכאלה המאיימות על יישובים ושכונות מגורים, צריך להפעיל את כוחות הכיבוי הקרקעיים והאוויריים הן לבלימת חזית האש והגנה על שטחים מיושבים ושטחים חיוניים, והן לתקיפת אגפי השרפה ועורפה (לשם לא נושבת הרוח).
עצמת האש באגפי השרפה נמוכה יותר מאשר בחזיתה, ולכן יש סיכוי רב יותר שתקיפה משולבת מהקרקע ומאוויר תשיג שליטה מהירה באש.
לעומת זאת, התמקדות בהגנה על שטחים מיושבים בלבד בלי לטפל בעת ובעונה אחת באגפי השרפה ועורפה אשר בשטח היעד, עלולה לגרום להתפתחות חזיתות אש נוספות שעלולות לפגוע באותם שטחים מיושבים מכיוונים ובעצמות שסכנתם רבה.
האש לימדה את העוסקים בכיבוי שהיא אינה צפויה, וכי היא עלולה לשנות כיוון ללא התרעה. ומקומות שבהם דקות ספורות קודם לכן ניתן היה להשתלט על האש בקלות, הפכו לחזית אש גבוהה שאין אפשרות לשלוט בה.

עצי זית בוגרים, שליבתם יבשה, מרגע שהאש פגעה בהם הסיכויים להצילם קלושים, גם אם יכסו אותם לחלוטין בחול.

ניסיון העבר לימד שימי שרב מועדים יותר להתפתחות שרפות הרסניות המגיעות לממדי ענק במהירות, כך שמלאכת כיבוין קשה ודורשת הפעלה נכונה ויעילה. אחת ההחלטות שנתקבלו קובעת שבימי השרב יועמדו אמצעי הכיבוי האווירי בכוננות להפעלה, מיד עם פרוץ שרפה בשטח יער וחורש אליו הגישה קשה. כך יימנע מצב בו השרפה יוצאת משליטה ומאיימת על יישובים. בשלבים המוקדמים של השרפה יש סיכוי רב להגיע לשליטה מהירה ולהקטין את הסיכון לנפש, את הנזק ואת משך פעולות הכיבוי האווירי ואת עלותן.

כבאיות קק"ל רובן ככולן קטנות, בעלות עבירות מרבית ובעלות נפח של מטר מעוקב אחד בלבד. על מנת לייעל את עבודתן של הכבאיות הקטנות מומלץ שהכבאיות הגדולות תשמשנה כספקיות מים לכבאיות קק"ל הקטנות, וכך לאפשר להן רצף פעולה בשטח.

אמצעים נוספים שהוכיחו את יעילותם בעיכוב התפשטות חזית האש הם הקצף וחומרים מעכבי בעירה אחרים ביישום מהקרקע ומהאוויר.

הלילות בהם טמפרטורת האוויר ירדה בהרבה והלחות עלתה היו יכולים לסייע בכיבוי השרפות, לו היה בידי האנשים שעסקו בכיבוי ציוד המתאים לעבודה בלילה. אחת המסקנות הייתה שהציוד אכן לוקה בחסר, ורצוי לשפרו.

ב-20 באוקטובר ערכו הגופים הירוקים (הרשות לשמירה על הטבע והגנים הלאומיים, קק"ל, והחברה להגנת הטבע) סיור באזורי השרפה כדי לקבוע את מדיניות הטיפול בשטחים השרופים. חלק מהשטחים הטבעיים וכל השטחים הנטועים נמצאים בתוך אזורי גן לאומי בכרמל. בסיור דנו בשני נושאים עיקריים: כריתת העצים השרופים בשטחים שנשרפו, ובתכניות השיקום והממשק של השטחים השונים.

ד"ר עומרי בונה, מנהל חבל הצפון בקק"ל, אמר בדיון כי הבעיה היא שאי כריתת העצים תביא להצטברות חומר בעירה לשרפה הבאה, ולפגיעה בהתחדשות צומח לאחר נפילת הגזעים שלא ייכרתו, בנוסף לכך, עצים שרופים מהווים פגם אסתטי ביער שאמור להיות ירוק. עצים שנפגעו על ידי האש חלשים יותר, והם מגלים התנגדות מופחתת לטפילים ולגורמי מחלות אחרים. את העצים שנשרפו ובמיוחד את הדקים שבהם ניתן לשווק לתעשיית העץ רק בסמוך לאחר השרפה, כל עוד לא התייבשו לחלוטין, ולכן רצוי להקדים ולכרות בשטחים האלה.

מצד שני, כריתת העצים השרופים בכל השטח באופן מידי עלולה להגביר את סחף הקרקע, ולכן רצוי לדחות את הכריתה בשטחים רגישים עד לאחר התפתחות כיסוי צמחייה, בחורף הראשון שלאחר השרפה.

חוה להב מהחברה להגנת הטבע הציעה להשאיר חלק מהעצים הכרותים בשטח (למרות הנושא האסתטי שאין לו משמעות אקולוגית), כדי לא לפגוע בבית הגידול של בעלי חיים שונים למחסה ולתצפית. לעיתוי הכריתה יש משמעות רבה כמו גם לשיטות הטכניות בהן כורתים, על מנת שלא לפגוע במאגר הזרעים בשכבה העליונה של הקרקע.

בדיון החליטו המשתתפים לחלק את השטח לאזורים שונים על פי אופיים, ולדון בנפרד בכל אחד מהם.

במרחק של כ-20 מטרים מצדי דרכים וסביב יישובים וחניונים תבוצע כריתה מידית. גם שטחי היער הנטוע הצעיר יטופלו באופן דומה.
באזורים בהם היער היה טבעי – תידחה הכריתה עד ליוני 1999 על מנת להפחית את סכנת הסחיפה. הכריתה תבוצע בהתאם לתכנית משותפת לקק"ל ולרשות לשמירה על הטבע והגנים הלאומיים, למעט בשטחים בעלי נגישות קשה.
מדי שנה מתמודדת הקרן הקיימת לישראל עם הצורך לשקם ולחדש חלקות יער שנפגעו משרפות. בממוצע רב שנתי נשרפים מדי שנה כ-5,000 דונמים של יער נטע-אדם ועוד כ-10,000 דונמים של חורש טבעי. שיטת הפעולה שננקטה בעבר לשם חידוש שטחי יער שנשרפו בארץ התבססה בעיקר על הנהוג במדינות ים תיכוניות אחרות, שכן חסרו ידע וניסיון המבוססים על מחקר יערני מקומי מקיף בנושא. שיטה זו כללה על פי רוב כריתה ופינוי של בולי העץ מהשטח. הפינוי נעשה בעיקר ידנית ובמידה מועטה באמצעות כלים מכניים מוגבלים שהיו זמינים באותה עת. את הענפים שנותרו בשטח ריכזו לערמות ושרפו.
בעשור האחרון הסתמן שינוי הדרגתי בדרך הטיפול בשטחי יער שנשרפו. ניסיון שהצטבר בקק"ל במשך השנים, ומחקרים שנעשו בעקבות השרפה בכרמל בסתיו 1989, שיפרו את ההבנה באשר לתהליכים המתרחשים בעקבות שרפות הרסניות בתנאי הארץ, ובמידה מסוימת אפשרו לנו להשפיע ולכוון את התהליכים האלה על ידי ממשק מוגדר.
לאחר שרפת יער מקובל לבצע מיד "כריתות הצלה" (salvage cutting). לכריתות האלה מספר מטרות:
‏א. רווח כלכלי מכריתת העץ כל עוד לא הותקף על ידי מזיקים המביאים לפגיעה באיכות העץ ולירידת ערכו. במהלך שרפות יער מרבית העץ נחרך קלות בלא שייפגם טיבו ואין הוא פסול למרבית השימושים. עם זאת חלק מהעץ נפגע בצורה חמורה יותר, והשימוש העיקרי לעץ זה הוא להסקה או לייצור פחם. במהלך הכריתה ממוין העץ. בכל מקרה כל עץ שנכרת, כולל הענפים, מפונה בסופו של התהליך מהשטח. במהלך הכריתה מושארים עצים או קבוצות עצים שלא נפגעו או נפגעו במידה מועטה ויכולים להמשיך ולהתפתח באופן תקין.
‏ב. למנוע ככל האפשר התפתחות אוכלוסיות גדולות של מזיקי עצי יער, ובמיוחד חיפושיות קליפה בעצים שנפגעו ונחלשו בעקבות השרפה. מזיקי יער מתפתחים לרוב בעקבות עקה אשר מחלישה את כושר העמידה הנורמלי של העצים.
‏ג. לפנות את העצים השרופים כדי להכין את השטח לנטיעה.
‏ד. להקטין את כמות הפסולת הטבעית המונחת על הקרקע ביער המתחדש, ובכך לצמצם סכנת השרפות בעתיד.

אפשר להשאיר בשטח את החומר האורגני הנותר לאחר הכריתה אם ניתן לרסק אותו לשבבים. כך הוא לא יפריע לפעולות החידוש ולא יהווה חומר גלם לשרפות מחד גיסא, ויתפרק בקצב מהיר יותר מאידך גיסא.

אם משאירים את הגזעים ואת הענפים השרופים בשטח ללא טיפול, התפרקותם נמשכת כ-15-20 שנים. במשך הזמן הזה מתעכבת הצמיחה ביער והחומר הדליק עלול להפוך כל אירוע שרפה לאסון.
לעתים נהוג להשאיר במהלך הכריתה עצים שרופים אחדים כדי שישמשו עמדות תצפית וציד לעופות דורסים. שיטה זו נהוגה למשל בשירות הייעור האמריקני, והיא מכונה snag management. בארץ לא נבחנה השיטה, אולם במחקרים בכרמל נמצא שגם אם משאירים את העצים השרופים על עומדם – בתוך שנתיים עד ארבע שנים הם מתמוטטים ונופלים.

חידוש יער שנשרף ושיקומו יכולים להיעשות באופן טבעי או מלאכותי, או על ידי שילוב ביניהם. לעצי החורש הטבעי יש כושר התחדשות מהענפים ומהגזע. לאחר שרפה בעצמה נמוכה, ומבסיס הגזע לאחר שרפה בעצמה גבוהה. גם למינים המחטיים העיקריים ביער הנטוע – אורן ירושלים, אורן קפריסאי וברוש מצוי יש כושר התחדשות טבעי, אם כי ההתחדשות זו היא מזרעים, כפי שנמצא בשורה של מחקרים ותצפיות שנעשו בארץ ובמדינות ים תיכוניות.
מדיניות חידוש היער תלויה הן בייעודי היער והן במידת ההתחדשות מנצרים או מזרעים שנמצאה בפועל לאחר השרפה. כאשר מידת ההתחדשות הטבעית מנצרים ומזרעים נמוכה ו/או כאשר רוצים להחליף את המין היערני הנטוע (למשל החלפת אורן ירושלים הרגיש לכינמת המצוקוקוס באורן קפריסאי העמיד בפניה), יש נטייה להשתמש בחידוש יער באמצעות נטיעה. כאשר מידת ההתחדשות מנצרים ומזרעים טובה ואין עניין להוסיף על מגוון המינים הקיים – חידוש טבעי של היער הוא השיטה המומלצת. הגורמים המשפיעים על מידת ההתחדשות של עצי החורש מנצרים הם צפיפות עצי החורש לפני השרפה, ועצמתה. הגורמים המשפיעים על מידת התחדשות עצי מחט בזריעה טבעית הם מרובים: מועד השרפה, משכה ועצמתה, יבול האצטרובלים והזרעים שהיה זמין בעת השרפה, שיעור אכילת הזרעים על ידי ציפורים ונמלים לאחר השרפה, שיעור הנביטה של הזרעים לאחר השרפה ושיעור הישרדות הזרעים, התלוי במגוון גורמי אקלים וקרקע.

מסקנה נוספת שמסתמנת כתוצאה מהשרפות האחרונות היא הצורך בבניית קווי חיץ בגושי יערות גדולים ומסביב ליישובים. בקווי חיץ אלה סוג הצמחייה, צפיפותה והממשק להפחתת חומרי הבעירה בתת היער צריכים להכשירם לשמש קווים מתאימים לבלימת שרפות. אחד האמצעים החשובים להפחתת כמות חומר הבעירה (שיחים ועשבים) בתת היער הוא רעייה אינטנסיבית של צאן ובקר.

הבעירה מכלה אותם מבפנים, ומה שנותר ברוב המקרים הוא בור שסימן את נפח שורשיו. צילם: אודי רן.