אחד העם - שבת וציונות

כבר בראשית ימיה של התנועה הציונית, לפני יותר מ- 120 שנה, היו דיונים על חשיבותה של השבת לעם ישראל, ובמיוחד לאותם אנשים מודרניים וציונים - שלא היו דתיים. בין אלה האחרונים היו שהציעו לבטל את השבת כיום המנוחה, ולהחליף אותה ביום ראשון - יום המנוחה הרשמי ברוב המדינות הנוצריות באירופה ובאמריקה. אחד העם לא היה אדם דתי, אך הוא ראה בשבת ערך היסטורי ולאומי חשוב ביותר, והתנגד לכל ניסיון לבטל את השבת או להמעיט בחשיבותה. ועל כך כתב במאמרו - "שבת וציונות".

האם הדברים נשמעים לך מוכרים? נראה שהוויכוח בנושא זה לא התיישן במהלך השנים, וגם לא מאמרו של אחד העם.

"…רואים אנו אנשי שֵם (=אנשים מפורסמים), חוקרים חופשיים הרחוקים מאמונה - המודים בפה מלא שהם עצמם אינם שומרים לא את השבת ולא את שאר חוקי הדת - יוצאים בכל זאת להגן בכל כוחם על השבת בתור אינסטיטוציה (=תקנה) היסטורית של כלל האומה, ובלי כל צל של צביעות דתית, שהייתה תופסת לְפָנִים (=פעם) מקום גדול בוויכוחים כאלו…

אין צורך להיות ציוני או מדקדק (=מקפיד) במצוות בשביל להכיר את ערך השבת… מי שמרגיש בלבו קשר אמיתי עם חיי האומה בכל הדורות, הוא לא יוכל בשום אופן - אפילו אם אינו מודה לא בעולם הבא ולא במדינת היהודים - לצייר (=לדמיין) לו מציאות של עם ישראל בלי "שבת מלכתא" (=שבת המלכה). אפשר לומר בלי שום הַפְרָזָה (=הגזמה), כי יותר משישראל שמרו את השבת - שמרה השבת אותם; ולולי היא, שהחזירה להם את "נשמתם" וחידשה את חיי רוחם בכל שבוע, היו הַתְלָאוֹת (=הצרות) של "ימי המעשה" (=ימי החול של השבוע) מושכות אותם יותר ויותר כלפי מטה, עד שהיו יורדים לבסוף לַדְיוֹטָה (=לקומה) התחתונה של חומריות ושפלות מוסרית ושכלית. ועל כן בוודאי אין צורך להיות ציוני בשביל להרגיש את כל הדר הקדושה ההיסטורית… [של] "מתנה טובה" זו… *

"אין צורך" - אבל ה[אם] יעלה על הדעת… שאפשר לאדם להיות ציוני, או גם אחד מראשי הציונים, מבלי לשמוע בעמקי נפשו קול מחאת הרגש הלאומי נגד ביטול השבת?
כנראה - אפשר ואפשר."

ומכאן מתייחס אחד העם לדברי ד"ר מכס נורדאו, ממנהיגי הציונות, שפרסם באותה תקופה מאמר הדן באפשרות של "ביטול השבת ודחיית השביתה [=יום השבתון] ליום ראשון", כנהוג אצל הנוצרים. על מאמר זה מגיב אחד העם ואומר:

"… אף מילה אחת לא התמלטה (=לא יצאה) מפי החכם הציוני, אשר תעיד על התקוממות לבו נגד ביטול השבת מפאת ערכה הלאומי, ההיסטורי… כל השאלה בעיניו אינה אלא דתית בלבד, ועל כן הוא מוציא את עצמו מן הכלל: הוא, בעל דעות חופשיות, שובת (=עושה יום שבתון) בזמן שאפשר לו ויאות (=מתאים) לו, בלי שום כוונה דתית, ומפני זה אין השבת נוגעת אל לבו. ואחת היא לו אם תתקיים או תתבטל…

ברי (=ברור) לי, שטובי הציונים… ואף בעלי דעות חופשיות שבתוכם, ירגישו כמוני, למקרא תשובה זו, כאילו רוח צפונית קרה באה אל לבם ומשליכה קרח על רגשותיהם היותר קדושים…"

* "מתנה טובה": כינוי לשבת, המבוסס על מדרש אגדה מן התלמוד הבבלי (מסכת שבת דף י עמ' ב):
"אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מתנה טובה יש לי בבית גְּנָזַי (=בבית האוצר שלי) - ושבת שְׁמָהּ, ואני מבקש לִיתְנָהּ (=לתת אותה) לישראל - לך והודיעם (=ותודיע להם)".

המאמר התפרסם בירחון השילוח, כרך ג חוברת ו, סיון תרנ"ח – מאי 1898. ההדגשות – במקור.
השילוח נוסד באודיסה שברוסיה בשנת 1896; עורכו הראשיון והעיקרי (עד שנת 1902) היה אחד העם, והוא פרסם בירחון מאמרים של הוגי דעות ציוניים ושל סופרי תנועת התחייה הלאומית.
אחד העם - הוא אשר צבי גינצברג - נולד באוקראינה בשנת 1856 ונפטר בתל אביב בשנת 1927, חמש שנים לאחר שעלה לארץ. את הכינוי הספרותי "אחד העם" בחר לעצמו כאשר פירסם בשנת תרמ"ט - 1889 את מאמרו הראשון - "לא זה הדרך". אחד העם התנגד לציונות המדינית של הרצל ותמך בהקמת מרכז רוחני, ולא מקלט מדיני, ליהודים בארץ ישראל. אחד העם לא האמין שארץ ישראל תוכל לקלוט את כל היהודים או לפתור את בעיית האנטישמיות. מבחינתו, הקמת מדינה יהודית תהיה תוצאה של תהליך ארוך, איטי והדרגתי המבוסס על חינוך והכשרה של היהודים מבחינה רוחנית, לאומית ותרבותית במסגרת המרכז הרוחני שֶׁיָקוּם בארץ ישראל.