הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > ביולוגיהעמוד הבית > טכנולוגיה ומוצרים > חקלאות


השבחה : ההשבחה שמלפני המשביחים
מחבר: קולין טאג'

ספרית מעריב
חזרה3

המשביחים המודרניים - בעזרתו ההולכת וגוברת של המדע המודרני - משנים צמחים ובעלי-חיים באופן דרמטי, בדרכים שנעמוד עליהן בהמשך הדברים. אבל בטרם נדון במה שהם עושים, עלינו לעיין בסוגי השינויים שעושים החקלאים במהלכה הטבעי של עבודתם.

כבר הזכרתי את הברירה, התהליך שהחל למעשה בפעם הראשונה ממש כאשר לקטנית החליטה לשתול זלזל או לטמון זרע נובט. תוצאת הברירה היתה צמצום המאגר הגנטי. הברירה לא הוסיפה תכונות רצויות, אלא פשוט נתנה להן הזדמנות להתבלט, עקב סילוק תכונות לא-רצויות (וסילוק הגנים שביסוד התכונות הללו).

המאגר הגנטי של גידולים או בעלי-חיים מבויתים עלול להצטמצם עוד יותר בעטיה של סחיפה גנטית. כאן מדובר, בעיקרו של דבר, בפרטים בעלי אללים נדירים שמתו בטרם הספיקו להתרבות, ולקחו עמם את האללים שלהם; או באלה שלגמרי במקרה לא העבירו הלאה אללים מסוימים (בתהליך הערבוב היוצר את הגמטות) אל צאצאיהם. כפי שהראיתי בפרק 1, הסחיפה הגנטית פועלת ביתר מהירות באוכלוסיות קטנות מאשר בגדולות, כך שהיא תהיה מעטה מאוד בגידולים הצומחים בכמויות גדולות. אבל אין ספק שהסחיפה מילאה תפקיד חשוב בעיצובם הראשוני של הגידולים ובעלי-החיים, בזמן שהאוכלוסיות המבויתות היו עדיין קטנות.

יש גם שני תהליכים המרחיבים את המאגר הגנטי - עוד בטרם נכנסו לפעולה המשביחים המקצועיים. הראשון הוא מוטציה. רוב המוטציות, כאמור, הן מזיקות, והדבר אמור ביצורים מבויתים כפי שהוא אמור ביצורי בר. אבל יש מוטציות שהיו מזיקות (או נייטרליות) בבר, אלא שהחקלאים קופצים עליהן כמוצאי שלל רב. לדוגמה, העוקצים המחברים את גרגרי חיטת הבר לציר השיבולת נשברים בקלות; בדרך זו מפיץ צמח הבר את זרעיו. בראשית תולדות הביות הופיע מוטנט בעל עוקצים חזקים שאינם ניתקים בנקל. בבר, מוטנט כזה היה מצוי בנחיתות קשה, כי זרעיו לא היו מתפזרים. בצמח מבוית זוהי מתת אל, כי האיכר יכול לאסוף את החיטה הבשלה בלי לאבד את הגרגרים - ואחר-כך לאסוף את הזרעים בגורן, אחרי הדיש. בדומה לכך, אי-שם בפרהיסטוריה של ביות התירס, הופיע זן שזרעיו היו מעוגנים בחוזקה בקלח. שוב, בבר זה היה קטלני - הדבר היה מונע את הפצת הזרעים. ושוב, בגידול מבוית, זה היה יתרון גדול. האיכרים היו אחראים לברירה, לא הטבע החופשי, והם העדיפו את המוטנטים. האיכרים גם דאגו להפצת הזרעים. תולדות החקלאות מספקות אלפי דוגמאות כאלה. ואכן, משביחי הפרחים מחפשים בקפידה, בשדותיהם ובחממותיהם, אחר איזה "חריג" שיוכל לשמש בסיס לפיתוח חדשני.

הוא הדין בבהמות המשק, בין אם הושבחו למטרות חקלאיות רציניות או לצרכים בטלים. לדוגמה, אם איכרי ההרים זקוקים לבהמות זריזות שיש ביכולתן לחמוק מפגעי מזג האוויר ולחפש מרעה גם כשהוא דליל, איכרי השפלה מעדיפים עדרים של בהמות עצלות שאינן משוטטות למרחקים, ואפשר לכלוא אותן בין גדרות נמוכות, שהן זולות יותר מגדרות גבוהות. לכן, כשנולד בניו-אינגלנד בשנת 1791 איל בעל רגליים קצרות וכפופות, לא חיסל אותו האיכר סת רייט בחבטה בראשו, מה שהיה עולה בלי ספק בגורלו של כבש בר שנולד עם מום כזה. תחת זאת השתמש בו לייסוד זן חדש, קצר רגליים - אנקון - המציע חסכונות עצומים בהוצאות הון.

הגידולים המבויתים הראשונים (ואפילו המאוחרים יותר!) רכשו גנים גם בדרך חשובה נוספת: פלישה (אינטרוגרסיה). העניין כאן הוא שגידולים מבויתים רבים עשויים למצוא את עצמם מואבקים על-ידי צמחים קרובים, אך לא זהים, הגדלים בבר. במיוחד אמורים הדברים בצמחים בעלי נטייה טבעית לרביית-חוץ, ה"מעדיפים" להזדווג עם פרטים שאינם זהים להם. פעמים רבות היתה הפלישה הזאת בגדר סכנה, כפי שתיאר זאת ויליאם קובט, אחד מראשוני ה"ירוקים", שפיאר את סגולותיהם של מחוזות הכפר ב-1822:

בשנה הזאת זרעתי קצת כרוב נפוס - לפת שוודית, כפי שהוא קרוי – כ-7,000 במספר, ואם היו הזרעים נכונים, היה עלי לאסוף כעשרים טונות במשקל, אלא שתחת זאת קיבלתי כשלוש. ואכן, אין אלה לפתות שוודיות, אלא מין תערובת בין הצמח ההוא לבין הלפת הרגילה. אני משוכנע שמוכר הזרעים לא הוליך אותי שולל בכוונה תחילה. הוא הלך שולל בעצמו. האמת היא שמוכרי הזרעים נאלצים לקנות את זרעי הצמח הזה. האיכרים שומרים אותם: ורק לעתים רחוקות נותנים הם את הדעת לאופן העשייה. הדרך הטובה היא לקחת תריסר צמחי לפת שוודית, מושלמים מכל הבחינות, ולשתול אותם במקום שבו לא יוכל להגיע עדיהם ריח הפריחה של כל צמח מעין כרוב הגינה או הלפת הרגילה או אפילו הקולרבי.1

במקום "ריח הפריחה" קרי "אבקה", והרי לכם כל העניין. כרוב הגינה, הלפת והקולרבי שייכים כולם לסוג אחד, הכרוב ,(Brassica) והכרובים דוגלים בהתלהבות ברביית-חוץ; מקצתם אף אינם מוכנים להאביק את עצמם, כך שהם "להוטים" לקבל אבקה ממקורות אחרים. מוכרי הזרעים בימינו אכן ממלאים אחר עצתו של קובט, ומקפידים להבטיח כי הזרעים שהם מוכרים לאיכרים לא יזוהמו כך.

אבל הוספת גנים באמצעות פלישה אינה עניין גרוע תמיד. פעמים רבות היא הביאה ליצירת זנים חדשים לגמרי של גידולי שדה. ראויה לציון מיוחד החיטה המודרנית, שהיא הקסאפלואידית - מכילה את מלוא הגנומים המקוריים של לא פחות משלושה אבות דגניים (דיפלואידיים). ייתכן מאוד שהשלב הראשון במיזוג הזה היה פלישה: הכלאה מקרית של חיטה מבויתת מוקדמת (דיפלואידית), במשק חקלאי קדום, עם איזה דגן שגדל כעשב שוטה באותו השדה. בקרב בעלי-החיים, אפשר למצוא מקרה דומה אצל הכלב ההאסקי, שלעתים הוכלא בכוונה תחילה עם זאבי בר, כדי להגביר את חוסנו.

יש עוד תהליך אחד המתרחש באופן טבעי בצמחים, ויוצר גידולים חדשים רבים - חלקם בשדותיהם של החקלאים - ללא התערבותם של משביחים מקצועיים. זוהי הפוליפלואידיות.

1. William Cobbett, (Oxford, Oxford University Press, 1979),p.89

לפריטים נוספים מתוך הפרק:

השבחה
השבחה : השפעת החקלאים הראשונים על צמחים ובעלי-חיים
השבחה : ההשבחה שמלפני המשביחים (פריט זה)
השבחה : מין חדש על רגל אחת: פוליפלואידיות
השבחה : הופעת המשביח המקצועי
השבחה : יתרונות ההשבחה המודרנית על החקלאות הפשוטה
השבחה : רביית-פנים ורביית-חוץ
השבחה : הכלאה לאחור
השבחה : מכלוא F1
השבחה : הרחבת המאגר הגנטי
השבחה : גידולים חדשים באמצעות פוליפלואידיות
השבחה : משחקי כרומוזומים
השבחה : הכפלה אל-זוויגית
השבחה : הזינוק הגדול קדימה: תרבית רקמות צמחים
השבחה : שונות סומקלונית
השבחה : מכלואים סומטיים
השבחה : בהמות משק
השבחה : "יעילות"
השבחה : גזעים נדירים
השבחה : "השבחה" מהי?

ביבליוגרפיה:
כותר: השבחה : ההשבחה שמלפני המשביחים
שם  הספר: מהנדס הגן : גנים וגנטיקה : ממושג התורשה עד ליצירת חיים
מחבר: טאג', קולין
תאריך: 1996
הוצאה לאור: ספרית מעריב
הערות: 1. מאנגלית: עמנואל לוטם.
הערות לפריט זה:

1. המאמר הוא חלק מפרק 6 בספר.