עמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > דמוקרטיה > עקרונות הדמוקרטיה |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
העקרונות והערכים הדמוקרטיים מבטאים את האידיאל הדמוקרטי.
המשטר הדמוקרטי מבוסס על רעיון ריבונות העם. בדמוקרטיות המודרניות מתבטא "שלטון העם" בכך שציבור האזרחים משתתף בבחירות שבהן נבחרים נציגי העם לשלטון. במדינות הדמוקרטיות בעלות המשטר הפרלמנטרי נערכות בחירות לפרלמנט ונבחרים נציגי העם. נציגים אלה בוחרים בממשלה הנשענת על אמונם של מרבית חברי הפרלמנט. במשטר הדמוקרטי הפרלמנטרי ריבונות העם מתבטאת בעיקר בהשתתפות בבחירות שבהן נקבעים נציגי העם לשלטון. במשטר הדמוקרטי הנשיאותי העם בוחר ישירות או בעקיפין (באמצעות "חבר בוחרים") את הנשיא. בשני סוגי משטר דמוקרטי אלה, בפרלמנטרי ובנשיאותי, אין העם מקבל החלטות בנושאים המדיניים אלא מוסר "ייפוי כוח" להחליט לנציגיו בשלטון שנבחרו על ידיו בבחירות דמוקרטיות. עם זאת בכמה משטרים דמוקרטיים אנו מוצאים גילויים של "דמוקרטיה ישירה" שבה העם משתתף בקבלת החלטות מדיניות. הדוגמה הבולטת לכך היא משאלי עם המקובלים בשוויץ. במשאלי העם ציבור האזרחים מוזמן לחוות דעה בנושא מרכזי. ובכך מתבטא רעיון ריבונות העם הלכה למעשה.
במשטר הדמוקרטי קיימת האפשרות החוקית והמעשית לחילופי שלטון בדרכי שלום ובאורח חוקי, כלומר באמצעות בחירות. בכל המשטרים הדמוקרטיים נערכות בחירות כלליות ושוות במועדים קבועים. בבחירות הדמוקרטיות המפלגות והאישים מתחרים על תמיכת האזרחים, וניתן ביטוי לרבים ממאפייני המשטר הדמוקרטי: תהליכים של ויכוח ושכנוע, מעורבות האזרחים והשתתפותם, חופש הביטוי וההתארגנות, הכרעת הרוב תוך שמירה על זכויות המיעוט; סובלנות לדעות שונות ופלורליזם של השקפות וקבוצות. הבחירות משקפות את התרבות הדמוקרטית המעניקה ליחיד אפשרות בחירה בתחומי החיים השונים. הבחירות מהוות גם אמצעי לפיקוח מצד העם על השלטון ואפשרות להחלפתו בדרכי שלום - ללא אלימות, ובאופן חוקי - לפי כללי הבחירות המוסכמים במדינה.
בדמוקרטיה ההחלטות מתקבלות בדרך של הכרעת הרוב. אין פירוש הדבר שהרוב בהכרח צודק או שהכרעת הרוב היא הנכונה ביותר או המוסרית ביותר. הכרעת הרוב הוגנת כי היא התקבלה כתוצאה מהסכמת הצדדים השונים בוויכוח על כללי משחק שבאמצעותם תתקבל ההכרעה. הצידוק לקיומו של השלטון הדמוקרטי הוא בכך שהוא נקבע על ידי רוב הבוחרים בבחירות הוגנות1. העיקרון המבסס את השלטון הדמוקרטי על הכרעת הרוב הוא גם זה הנותן זכויות למיעוט, אשר אולי ייבחר לשלטון בעתיד. ההגנה על זכות הביטוי וההתארגנות של המיעוט מאפשרת בבוא העת חילופי שלטון, אם יחפוץ בכך העם. ההגנה על זכויות המיעוט, פירושה גם מניעת "עריצות הרוב". למיעוטים ניתנת בדמוקרטיה הגנה ויש להם אפשרות להתארגן ולבטא את דעותיהם. המיעוט מוגן על ידי החוק מפני דיכוי על ידי הרוב, החוק נותן למיעוט זכויות אזרח, זכות להתארגן ולבטא את עמדותיו ואף להוות אופוזיציה ולפעול לחילופי שלטון. הגנה על זכויות המיעוט היא באמצעות חוקה וחוקים יסודיים המגינים על מיעוטים רעיוניים ואתניים, ועל ידי שיטה של הפרדת רשויות המונעת עריצות השלטון.
ריבונות העם אינה מתבטאת רק בבחירות. לפי ההשקפה הדמוקרטית, בין תקופת בחירות אחת לשנייה מקיים העם פיקוח וביקורת על השלטון. כיוון שגם רשויות השלטון עלולות לטעות, השלטון בדמוקרטיה נתון לפיקוח ולביקורת מצד האזרחים ומצד מנגנונים שונים שנועדו לכך. בכך מתבטא העיקרון שהשלטון בדמוקרטיה אחראי כלפי העם. במשטר הפרלמנטרי מתבטאת אחריות השלטון בכך שהממשלה זקוקה לאמונו של בית הנבחרים, היכול אף להביע אי אמון בה ולהדיחה. במדינות הדמוקרטיות החוקה משמשת אמצעי להגבלת השלטון. גם במדינות הדמוקרטיות שאין להן חוקה כתובה (ישראל ובריטניה) קיימים עקרונות מוסכמים של ריסון השלטון והגבלתו. לדוגמה, הפרלמנט מפעיל אמצעים כמו חקיקה, פיקוח על התקציב, ועדות חקירה ואופוזיציה פרלמנטרית. ארגונים ציבוריים שונים ודעת הקהל, ובעיקר אמצעי תקשורת ההמונים, מהווים גם הם אמצעי לפיקוח ולביקורת על השלטון במשטר הדמוקרטי.
אחד העקרונות הדמוקרטיים החשובים הוא עקרון שלטון החוק. פירושו של עיקרון זה הוא שכולם, האזרחים והשלטון, מחויבים להישמע לחוק וכולם שווים לפני החוק. עיקרון זה מבחין בין משטר דמוקרטי שבו קיימת עליונות החוק, לבין משטר לא דמוקרטי שבו השליט עומד מעל לחוק. שלטון החוק פירושו: הדרישה להישמע לחוקים שהתקבלו בדרך דמוקרטית ואינם מנוגדים לעקרונות הדמוקרטיה. במדינה דמוקרטית החוק מחייב את כולם באופן שווה. החוק הדמוקרטי בא להגן על זכויות הפרט, הוא מתקבל בדרך של הכרעת רוב ומחייב גם את אלה שהתנגדו לו.
במשטר הדמוקרטי יש לפרט חירויות יסוד: חירות האמונה, המחשבה והדעה; חירות הביטוי והפרסום, חירות הדת והפולחן; חירות האספה, ההתארגנות, ההפגנה והשביתה, חירות מפני מעצר שרירותי וזכות להגנה משפטית; חירות התנועה; הזכות למידע וחופש העיתונות. נהוג להבחין בין שני סוגי חירויות - "חירות ל" ו"חירות מ":
חירות הפרט בדמוקרטיה אין פירושה שכל אדם יכול ורשאי לעשות כרצונו. חירות הפרט מוגבלת בדרכים שונות ואינה מוחלטת. החירות ניתנת לאדם בתנאי שלא יפגע בחירויותיהם של אחרים. לכל אדם זכויות יסוד טבעיות: הזכות לחיים, לביטחון, לכבוד ולחירות. לעתים קיים ויכוח בשאלות הנוגעות לגבולות החירות. למשל, מה הם גבולות חירות הביטוי? מתי מותר להגביל את זכותו של אדם לביטוי? במקרים רבים קיים עימות בין הרצון להעניק לאזרח חירות לבין אינטרס ציבורי, כמו ביטחון המדינה. במקרים אחרים מתנגשות שתי חירויות כגון חופש הביטוי וזכות הפרט לצנעת חייו. במקרים כאלה מתעוררות שאלות כמו: האם הזכות לשבות חשובה יותר מן הזכות של הציבור לקבל שירות? האם זכותו של האזרח המפגין ברחוב והחוסם את התנועה עדיפה על פני זכותו של הציבור לחופש התנועה המשטר הדמוקרטי מחפש דרכים ליישב סתירות וניגודים מסוג זה ולמצוא את שביל הזהב בין העקרונות המנוגדים. שאלות מסוג זה מתבררות בבתי המשפט, ואין להן תשובות מוחלטות. עם זאת יש לציין שההגנה על חירויות הפרט חשובה במיוחד לקבוצות החלשות בחברה ולקבוצות המיעוט, ובעיקר לאופוזיציה.
הדמוקרטיה אינה רק מערכת של מוסדות, חוקים וכללים דמוקרטיים. כהשקפת עולם, הדמוקרטיה מתבטאת בערכים ובאמונות כמו:
אם מרבית האזרחים אינם מאמינים בדמוקרטיה כדרך לניהול חייהם המשותפים במדינה, יש סכנה לקיומם של המוסדות והחוקים הדמוקרטיים. הדמוקרטיה היא משטר מדיני המבוסס על ההנחה שבחיי החברה והמדינה קיימים מחלוקות ועימותים, רעיוניים ואחרים, והדרך ליישבם היא באמצעות ויכוח ציבורי ושכנוע הדדי, על פי כללי משחק מקובלים. במקום בו אין שתי דעות לפחות, אין ויכוח ואין צורך בשכנוע. משטרים לא-דמוקרטיים שבהם שולטת אידיאולוגיה אחת מקודשת ומפלגה אחת המבטאת אידיאולוגיה זאת, אינם מאפשרים ויכוח כזה. הנחת היסוד בדמוקרטיה היא כי אין אמת אחת פוליטית-חברתית מקודשת, אלא קיימות "אמיתות" רבות והדרך להשיג חיים משותפים היא על ידי ויכוח בין דעות ועל ידי שכנוע הדדי. ויכוח זה לא יהיה יעיל אם אין אצל המשתתפים מידה סבירה של סובלנות כלפי דעות שונות, כלומר, נכונות לשמוע דעות שונות ואף מנוגדות לדעתך, ונכונות עקרונית להשתכנע.
ההשקפה הדמוקרטית רואה את החברה כחברה פלורליסטית – חברה המורכבת מקבוצות רבות. לכל קבוצה ערכים והשקפות-עולם משלה, ולכל קבוצה אינטרסים משלה. ההשקפה הדמוקרטית רואה את המערכת הפוליטית כמורכבת מקבוצות אוטונומיות שיש ביניהן תחרות על השלטון. כל קבוצה שואפת לקדם את רעיונותיה ואת האינטרסים של חבריה. גם השלטון עצמו מורכב ממוסדות שונים, שקיימת הפרדת רשויות ביניהם והעוצמה מפוזרת ביניהם: מוסדות אלה הם הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת, וכן מוסדות של פיקוח וייעוץ. כך נמנע ריכוזו של כוח רב מדי במוקד שלטון אחד. במדינה הדמוקרטית הפלורליזם מתבטא בקיומם של ארגונים רבים, קבוצות ומוסדות שונים. בישראל, למשל, קיימים ארגוני עובדים, מוסדות דת, מוסדות השכלה, ארגוני מעסיקים, תנועות חברתיות, תנועות נוער, תנועות התיישבות ועמותות. ארגונים, מוסדות וקבוצות אלה אינם שייכים לשלטון ואינם כפופים לו. הם עצמאיים, ולעתים גם מבקרים את השלטון. המערכת המפלגתית בדמוקרטיה מורכבת גם היא ממפלגות שונות, המתחרות ביניהן על השלטון. בדמוקרטיה קיימת תחרות בין הקבוצות השונות המנסות להשפיע על השלטון או להשתתף בו. תחרות זו נערכת בהתאם לכללי המשחק הדמוקרטיים, בדרכי שלום ועל ידי ויכוח ושכנוע. השקפה פלורליסטית אינה מתבטאת רק בעצם קיומן של קבוצות שונות אלא במתן הצדקה לקיומן ואף בעידודן. הדמוקרטיה מבוססת על ההכרה בזכות להציג עמדה ולהיאבק לקידומה. קראו עוד: הערות:
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|