יתרו

יתרו חותן משה, מכונן מערכת המשפט של עם ישראל, הוא דמות מרתקת - וחידתית במידת מה. בספר שמות, בספר במדבר ובספר שופטים נזכר יתרו בכמה שמות (האגדה מונה שבעה שמות ליתרו).

המפגש הראשון עם יתרו מתרחש כשמשה בורח למדיין ומציל את בנותיו של כוהן מדיין המנסות לשאוב מים מן הבאר, ובריונים מקומיים מגרשים אותן.

אחר כך נישא משה לאחת הבנות - ציפורה.

"וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם. וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם. וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן. וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם. וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה." (שמות ב 16 - 21)

יתרו מכונה כאן כוהן מדיין ורעואל. בהמשך הסיפור יוצא משה למדבר לרעות את צאן חותנו, המכונה הפעם יתרו:

"וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה." (שמות ג 1)

לאחר התגלות ה' אל משה בסנה וקבלתו את השליחות, הוא מבקש את רשות חותנו לשוב מצרימה:

"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים. וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם." (שמות ד 18)

המפגש הבא מתקיים לאחר יציאת מצרים, סמוך למעמד הר סיני:

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם[...] וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ." (שמות יח 1 - 5)

פרשה חשובה זו, שבה ניתנה התורה לעם ישראל, קרויה על שם יתרו - והדבר מעיד כמובן על חשיבותו ומעמדו של האיש.

משה מספר ליתרו על אירועי יציאת מצרים, ויתרו - השמח על הצלת העם - מכיר בפומבי בגדולת ה', ויחד עם משה ואהרון מקריב עולות וזבחים לה':

"וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם. עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם. וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים." (שמות יח 10 - 13)

אף על פי שיתרו אינו מבני ישראל, הוא משמש דוגמה לגר שעם ישראל מקבל בכבוד.

ואולם עיקר תרומתו של יתרו היא בעזרתו למשה לכונן את מוסדות המשפט של עם ישראל. יתרו צופה במשה המותש, היושב למשפט מבוקר עד ערב, ומבין עד כמה שיטה זו אינה יעילה ואינה אפשרית. הוא מציע למשה לבזר סמכויות ולהקים מערכת שיפוטית היררכית:

"עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ, הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים. וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ." (שמות יח 19 - 22)

משה הוא שיביא את החוק אל העם והוא שיקיים את הקשר הישיר עם האל. אבל במשפט עצמו ישבו אנשים שימונו על ידו. רק במקרים קשים יפנו אל משה. המבנה ההיררכי של מערכת המשפט - שרי אלפים, מאות וחמישים - מבטא את דרגות החומרה של התביעות (המבנה דומה במידת מה להיררכיה הנהוגה בבתי המשפט שלנו: בית משפט השלום, בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון). גם רעיון הפרדת הרשויות בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת נרמז בהצעתו של יתרו: משה מביא את החוקים - ואילו השופטים אחראים לביצועם.

כמו כן חשובים הקריטריונים לבחירת השופטים: עליהם להיות אנשי חיל, יראי אלוהים, אנשי אמת, שונאי בצע וזמינים לשפוט את העם בכל עת.

הצעתו הנבונה של יתרו נועדה להקל על משה, הכורע תחת נטל השיפוט, אך השלכותיה לטווח רחוק חשובות ביותר בכינון מערכת משפט ממוסדת לעם ישראל.

גם בספר במדבר נזכר יתרו, טרם כניסתם של בני ישראל לכנען. משה מזמין את חותנו להצטרף אל עם ישראל, ואילו יתרומעדיף לחזור אל ארצו ומולדתו:

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם. לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ. וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם. וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ." (במדבר י 29 - 32)

למרות בקשתו המפורשת של משה, שיתרו ילווה אותם בדרכם במדבר בהיותו בן המדבר ומכיר את תנאיו, יתרו מסרב - והפרק מסתיים בלי שנאמר בו במפורש מה עלה בגורלו של יתרו. גם כאן השמות מבלבלים: האם חובב הוא יתרו או בנו של יתרו? ומיהו רעואל הנזכר בספר שמות כאביה של ציפורה, אשת משה?

משפחת יתרו נזכרת בספר שופטים, בתקופת ההתנחלות. בשופטים פרק א נזכרים בני קֵינִי - המכונה חותן משה - כמי שמתיישבים בגבולה הדרומי של יהודה בנגב ערד:

"וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם." (שופטים א 16)

ובפרק ד, בסיפור מלחמת דבורה, ממלאת יעל אשת חבר הקיני תפקיד מכריע:

"וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד אֵילוֹן בצענים (בְּצַעֲנַנִּים) אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ." (שופטים ד 11)

מיהם הקינים?

על פי הכתוב, הם קרובים למדיינים וקשורים בקשרי חיתון עם עם ישראל. רוב החוקרים חושבים שהקינים היו שבט נווד, שעסק בעיקר בעיבוד וסחר במתכות, ועל כן מילאו תפקיד חיוני בחברה בעת העתיקה.

למרות מספר המובאות הרב והחשיבות שהמקרא מייחס לדמותו של יתרו, רב הסתום על הגלוי בדמותו:

ריבוי השמות גורם לאי בהירות: האם בכל המקרים הכוונה לאותו אדם?

עובדת היותו של יתרו שלא מבני ישראל מעוררת את סוגיית הגֵרוּת והנישואין לנשים נכריות.

אי הזכרתו בהמשך הדברים מעלה את השאלה: מה קרה ליתרו? האם הוא חזר אל המדבר או הגיע (הוא או צאצאיו) לארץ ישראל?

סיפורו של יתרו אינו מסתיים בתנ"ך ובתורה שבעל פה - אלא ממשיך לעולם המוסלמי: בקוראן יתרו הוא שׁוּעֵייבּ, נביא העיר מדיין.

נֶבִּי שׁוּעֵייבּ הוא הנביא החשוב ביותר לעדה הדרוזית, חכם ויודע הדת. קברו, נֶבִּי שׁוּעֵייבּ שליד קרני חיטין, הוא אתר העלייה לרגל החשוב ביותר לעדה הדרוזית.