גורל מחברת: גליה סמו

חזרה3

הטלת גורל

בתקופה קדומה המילה "גורל" תיארה חפצים כמו אבנים מיוחדות או מקלות, ששימשו לניחוש העתיד או למסירת דבריו ורצונו של האל לבני האדם. המילה "גורל" היא תרגום לעברית של המילה האכדית פּוּר (pûru) המופיעה במגילת אסתר. במקרא הטלת הגורל הייתה אמצעי עממי להבנת רצון האל וכל אדם יכול להשתמש בו: אנשים פשוטים כמו מלחי אונייה (בספר יונה), מנהיגי העם (כמו יהושע ונחמיה), כוהנים (בספר ויקרא), אסטרולוגים או מומחים (במגילת אסתר).

לא ידוע באיזה אופן בדיוק הוטל הגורל, אך משערים שהדבר נעשה באחת משתי שיטות: מטיל הגורל הניח את האבנים (או המקלות) בקערה והשליך אותן על המשטח שחלקו היה מסומן במילה "כן" וחלקו במילה "לא". אם האבן נפלה ליד חלק המשטח באזור שסומן "לא" – תשובת האל לשאלה שנשאלה הייתה שלילית. אם האבן נפלה ליד חלק המשטח באזור שסומן "כן" – תשובת האל לשאלה שנשאלה הייתה חיובית.
אפשרות אחרת: האבנים עצמן היו מסומנות בסימון כלשהו (למשל: ב"כן" ו"לא"). מטיל הגורל טלטל את הקערה עד שנפלה מתוכה אבן. האבן שנפלה - קבעה את רצון האל לפי הסימון שהופיע עליה.

במקרא נזכר השימוש באוּרים ותוּמים, שהיו כנראה הכלים שבאמצעותם הטילו גורלות. האורים ותומים איפשרו כפי הנראה שתי תשובות מנוגדות (כן או לא), משום שבמקרא אנו מוצאים שהשאלות שהופנו אל האל היו שאלות שהתשובה עליהן היא "כן" או "לא". למשל, בשמואל א שָׁאוּל שוֹאֵל את ה': "...הַאֵרֵד אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים הֲתִתְּנֵם בְּיַד יִשְׂרָאֵל ..." (שמ"א יד 37).
כאשר היה צורך לאתר אדם מתוך קבוצה, היא חולקה לשתי קבוצות-משנה, וכל אבן סימנה קבוצה משנה אחת. בכל פעם הקבוצה שנלכדה חולקה שוב לשתי קבוצות-משנה וחוזר חלילה - עד שנמצא האדם המבוקש. נראה שלעתים כאשר שתי האבנים נפלו החוצה בבת אחת - נוצר מצב של חוסר תשובה (כפי שנאמר על שאול: "...וְלֹא עָנָהוּ בַּיּוֹם הַהוּא:" (שם, שם)).

מדוע הטילו גורל?

הטלת גורל שימשה בענייני דת ובענייני חולין כאחד, למשל:

1. גילוי חוטא: שלוש פעמים מגלים חוטא במקרא באמצעות הטלת גורל: ביהושע ז 15-18 - הוטל גורל כדי לגלות מי נלכד בחֵרֶם ומי לקח מיריחו שלל שהוקדש לה'.
בשמ"א יד 40-42 - הוטל גורל כדי לגלות מי הפר את הנדר שנדר שאול בשם העם - לא לאכול במהלך הלחימה כנגד הפלישתים.
ביונה א 7 - המלחים הטילו גורל כדי למצוא מי החוטא שבגללו הים כה סוער ומאיים להטביעם.

בין שלושת הסיפורים ביהושע, בשמ"א וביונה ישנם כמה קווי דמיון:

• הקורא יודע מיהו החוטא, כי הדבר נאמר מראש על ידי המספר.
• החוטא חטא לה': יונה ברח מפני ה', יונתן הפר שבועה שנשבע שאול לה', ועל כן עבר על שבועת החרם שעל פיה הוקדש לה' השלל שנלקח מיריחו הכבושה.
• החטא גרם למצוקה בעם ובעקבותיה ניסו לאתר את החוטא: בסיפור עכן – העם הפסיד בקרב הראשון על העי; בסיפור שאול ויונתן – ה' סירב לענות על שאלת שאול ועל כן לא היה אפשר להמשיך בלחימה נגד הפלישתים; בסיפור יונה והמלחים – האונייה ונוסעיה היו בסכנת טביעה.
• החוטא ידע שהוא אשם, אך התוודה על חטאו רק לאחר שהתגלה באמצעות הטלת הגורל.
• על החוטא נגזר עונש מוות: עכן נרגם למוות, יונתן נידון למוות על ידי שאול (אך ניצל בידי העם) ויונה הוטל אל הים הסוער (אך ניצל בידי ה', ששלח דג גדול לבלעו חי).

2. בחירת מלך: מקרה מסוג זה מתואר במקרא פעם אחת בלבד. בשמ"א י 20-21 מסופר על בחירתו של שאול למלך באמצעות הטלת גורל – "וַיַּקְרֵב אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן למשפחתו (לְמִשְׁפְּחֹתָיו) וַתִּלָּכֵד מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן קִישׁ..." בתחילה ניצב השבט כולו למבחן (בקבוצה אחת - שבט בנימין, למשל. ובקבוצה האחרת - שאר השבטים). כשנלכד השבט הוא חוּלַק למשפחות, וכשנלכדה המשפחה - נבדקו כל הגברים בה. כך נלכד שאול.

3. יציאה למלחמה: בכמה מקרים במקרא מסופר שהעם או אחד ממנהיגיו (למשל, שאול או דוד) פנו אל ה' ושאלו אותו אם עליהם לצאת למלחמה או להמשיך בקרב: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בֶּן אֲחִימֶלֶךְ הַגִּישָׁה נָּא לִי הָאֵפֹד וַיַּגֵּשׁ אֶבְיָתָר אֶת הָאֵפֹד אֶל דָּוִד: וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה הַאַשִּׂגֶנּוּ וַיֹּאמֶר לוֹ רְדֹף כִּי הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל:" (שמ"א ל 7-8). האפוד היה בגד שלבש הכוהן, ואליו היו צמודים האורים והתומים. דוד שאל את ה', באמצעות אביתר הכוהן, שתי שאלות שהתשובה עליהן היא "כן" או "לא". התשובה שקיבל לשתי השאלות הייתה: "כן".

4. חלוקת אדמות ורכוש לשבטים, למשפחות וליחידים: לאחר הכניסה לארץ חילק יהושע את אדמות הארץ בין השבטים באמצעות הטלת גורל (במדבר כו 55; יהושע יד 1-2); באותה שיטה חוּלַק ללוחמים שלל שנלקח מהאויב (יואל ד 3; עובדיה א 11; תהילים כב 19).

5. הכרעות בשאלות לאומיות וחברתיות: בימי הבית השני היה צורך להכריע מי מעולי בבל יעבור לגור בירושלים, ושאלה זו הוכרעה באמצעות הטלת גורל (ראו נחמיה יא 1).

6. ענייני פולחן: ביום הכיפורים שימשה הטלת גורל כדי להכריע איזה משני שְׂעִירִים (תְּיָשִׁים) להקריב לה' ואיזה מהם לשַלֵחַ למדבר (ראו ויקרא טז 8-10). באותה שיטה נקבעו סדרי העבודה במקדש והבאת קורבנות ומנחות (נחמיה י 35-40).

הטלת גורל במזרח הקדום

בעולם העתיק נהגו להשתמש להטלת גורל לא רק באבנים או במקלות אלא גם בעצמות בהמות, בקוביות, בחצים, בחבלים ועוד. מנהג הטלת הפּוּר אירע בדרך כלל בראש השנה, שכן לפי האמונה העממית בעת העתיקה, נהגו האלים לקבוע בראש השנה את גורל האדם ואת גורל העולם למשך השנה כולה. כך מסופר במגילת אסתר, שהמן הטיל את הפּוּר בחודש ניסן (ראש השנה הפרסי) וקבע שהריגת היהודים תהיה בחודש השנים-עשר - חודש אדר (ראו מגילת אסתר ג 7).

באזור מסופוטמיה הטילו גורל באמצעות אבנים שחורות ואבנים לבנות, שסימנו שתי אפשרויות הפוכות להבנת רצון האלים או להגדת עתידות. הטלת גורל שימשה גם לחלוקת רכושו של הנפטר בין בניו במקרה שלא השאיר אחריו צוואה, לחלוקת רווחים מסחריים בין שותפים, ואפילו למינוי שרים: בממלכה האשורית החדשה נהגו לציין את שמות השנים על פי שמותיהם של אחדים משרי המלך (אֶפּוֹנִימִים) – ואלה נבחרו באמצעות הטלת גורל. ההגרלה התקיימה אחת לשלושים שנה. שַׁלְמַנְאֶסֶר השלישי מלך אשור כתב: "בשנת מלכותי ה-31 הטלתי פור בפעם השנית לפני האלים אשור והדד". בחפירות ארכאולוגיות נתגלתה אבן הפּוּר של יַחִילִי, אחד השרים שהשתתף בהגרלה זו. יחילי זכה בהגרלה ועל שמו נקראה אחת משנות מלכותו של שלמנאסר.

במצרים הטילו גורל באמצעות פסלו של האל. מטילי הגורל היו נושאים את פסל האל בקֶרב הקבוצה החשודה בחטא, ופסל האל היה נוטה לעבר החוטא או "מתעכב" לידו.