דוד מרים ראשו כלפי מעלה, דופק על הקיר, מרים את ידיו ואוחז אותן זו בזו, באופן הממחיש שהוא פונה אל האל, או אומר את הדברים הכתובים בפרק: "בני בני אבשלום מי-יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני" (שמואל ב', י"ט, א'). דוד במרכז. כל הדמויות מקיפות אותו במעגל, הוא עומד על במה, גבוה מהאחרים, גופו מתוח כלפי השמים, והקיר עליו הוא נשען מואר. בדרך זו מודגש דוד ומודגש האבל שלו.
תיאורה של כל דמות בתנוחה אחרת, יוצר מראה אמין של רגע האבל וההלם.