נשאלת השאלה מדוע נערך הקרב באזור הגלבוע, באזור נחלת שבט בנימין, רחוק ממרכזה של ממלכת שאול ומתחום שלטונם של הפלישתים – מישור החוף הדרומי?
תאור ההערכות לקרב (שמואל א כח 4, כט 1) אינו נותן מענה לשאלה זו.
נבחן כמה נקודות:
בעמק יזרעאל שכנו כמה מערי הממלכה הכנעניות החשובות ביותר – מגידו, תענך ובית שאן. בספר יהושע פרק יז, 12-13 מסופר שערים אלה לא נכבשו: וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְהוֹרִישׁ אֶת-הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת. וַיְהִי כִּי חָזְקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֶת-הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵשׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ.
גם החפירות הארכאולוגיות בבית שאן ומגידו מעידות שערים אלה המשיכו להיות ערים כנעניות, לפחות עד תקופת הממלכה המאוחדת.
אם כך – הקרב בין פלישתים לישראלים מתקיים באזור שעדיין שולטות בו ערי ממלכה כנעניות חשובות.
השאלה מי היה היוזם, מי התחיל במלחמה – שאול או הפלישתים – אינה ברורה, והיא קשורה לשאלה מה הייתה מטרת המלחמה.
נבחן שני תסריטים אפשריים:
א. נניח ששאול הוא היוזם. מטרותיו: כיבוש הערים הכנעניות כדי ליצור רצף יישובי בין האוכלוסייה הישראלית שמצפון לעמק יזרעאל, בגליל, לבין הגוף המרכזי של ממלכתו מדרום לעמק וכמובן לזכות ב"אסם התבואה" של ארץ ישראל – העמק הפורה.
על פי תסריט זה – הפלישתים הם בני בריתם של הכנענים והם באים לעזרתם.
ב. נניח שהפלישתים הם היוזמים. הפלישתים מנסים זה זמן רב לכבוש את ממלכת שאול – ללא הצלחה. זהו ניסיון נוסף, הפעם לא ממערב למזרח לאורך הגבול שבין פלשת ליהודה אלא מצפון, תוך תקיעת טריז בין היישוב הישראלי שבצפון לזה שבדרום.
יש המשערים שלפלישתים היה עניין להגיע לעבר הירדן המזרחי, ומכיוון שנאלצו לעבור בעמק יזרעאל, יצא שאול לעצור אותם.
