אחד מהתפקידים של הסלנג הוא לשון ציורית, ולשון ציורית כבר יש בתנ"ך, כולל ביטויים שהיום נחשבים לסלנג, ללשון עממית, ללשון נמוכה, כגון אחי, שים עליו עין; יצא לי מהאף; אני אוכל אותו כמו לחם; חכם לאללה, פחד אלוקים; נעשה לי חושך בעיניים.

להלן נדגים אותם (ותודה לד"ר ניסן נצר על ההשראה):

שים עליו עין

וַתֹּאמֶר אֶל-עֲבָדֶיךָ הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו (בראשית מד, כא).

אחי / אחותי

צַר-לִי עָלֶיךָ, אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד (ש"ב א כו), וכן וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם (בראשית כט ד).

לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה (שיר השירים ד, ט).

מובן שבכל הדוגמות הנ"ל אין מדובר באחים ובאחיות ביולוגיים.

אני אוכל אותו כמו לחם

וְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים אֲשֶׁר יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ (דברים ז, טז) – וְאָכַלְתָּ לשון כילוי והשמדה, ובלשון הציורית של המקרא: נאכלם אותם.

אַךְ בַּי-הוָה אַל-תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל-תִּירְאוּ אֶת-עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם; סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַי-הוָה אִתָּנוּ אַל-תִּירָאֻם (במדבר יט, ט) – כלומר נאכל אותם (=נשמיד אותם) כמו לחם. וכן: הֲלֹא יָדְעוּ כָּל-פֹּעֲלֵי-אָוֶן, אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם יְ-הוָה לֹא קָרָאוּ (תהלים יד, ד) – כלומר הרשעים אכלו את עמי (=עינו אותו) כאילו אכלו לחם.

נעשה לי חושך בעיניים

עַל-זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל-אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ (איכה ה, יז).

בפינה הבאה נדגים את יצא לי מהאף, יצא לו עשן מהאף, חכם לאללה; פחד אלוהים.

	העתק קטע למסמך עריכה
סמנו את הקטע הרצוי על ידי העברת העכבר תוך כדי לחיצה על כפתור שמאלי בעכבר.<br> לאחר הסימון לחצו שוב על הכפתור "העתק קטע למסמך עריכה".
Ok