חרק מעופף. דבורת הדבש חיה בלהקות ומייצרת דונג ודבש.
הדבורה הפראית קיננה בנקיקי סלעים ונחשבה כאויב לחקלאות המתורבתת (ישעיה ז 19, 22), או שנמצאה ביערות, בנקרות עצים, והניבה "דבש על פני השדה" (שמואל-א יד 26, 27). בשלב מסויים בויתה הדבורה והחלה לקנן בכוורות.
דבורת הדבש הפראית היא חשדנית ועוקצנית, ולכן אין מתאפשרת כניסת בני-אדם לאיזורים שבהם היא מקננת. מכאן הפכה הדבורה לסמל לאויב הזועם והתוקפני (ישעיה ז 18), ואף לארץ חרבה ונטושה מחקלאיה.
הדבש נחשב למעדן.
דבש הופק גם ממיץ פירות – מענבים, תמרים, תאנים וחרובים.
שפע הדבש מן המקורות השונים הוא היסוד לכינוי ארץ-ישראל כ"ארץ זבת חלב ודבש".
