וְאַתָּה בֶן-אָדָם בְּנֵי עַמְּךָ הַנִּדְבָּרִים בְּךָ אֵצֶל הַקִּירוֹת וּבְפִתְחֵי הַבָּתִּים וְדִבֶּר-חַד אֶת-אַחַד אִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר בֹּאוּ-נָא וְשִׁמְעוּ מָה הַדָּבָר הַיּוֹצֵא מֵאֵת יְ-הֹוָה (יחזקאל לג, ל).
רד"ק על המקום מעיר "וְדִבֶּר-חַד – כמו אחד, ונפל האל"ף לקצר. וכן בלשון ארמי הוא בחסרון האל"ף".
כלומר חַד = אחד, ויש כאן מעין קיצור (כמו שכדי לבדוק אם המיקרופון פועל הרבה פעמים נשמע שאומרים: "חַת, חַת שתיים"), והמילה חַד מקורה בארמית (חַד = אחד, חֲדָא = אחת).
גם בהגדה של פסח אנו שרים את השיר חד גדיא שכתוב כולו בארמית, ומשמעות חד גדיא הוא גדי אחד.
אגב, אין קשר בין חד במשמעות אחד ובין חד במשמעות שנון ומושחז (ההפך מקהה), כגון זוית חדה.
בעברית שלנו המילה חד במשמעות אחד משמשת בעיקר בתור תחילית (ולכן אחריה יבוא מקף), כגון חד-תאי, חד גיסא, פונקציה חד-חד-ערכית. בפינה הבאה נדגים זאת בהרחבה.