הירייה הראשונה במערכה על הישרדות הים התיכון נורתה לפני 24 שנים, בשטוקהולם. אצבעו של ח"כ יוסף תמיר היא שלחצה על ההדק. מה אירע מאז בזירת המאבק.
בשנות ה- 70' חצו מדי יום את מימי הים התיכון, למעלה מ- 400 מכליות נפט ענקיות. לאחר שפרקו את מטענן היקר, הן שפכו את מי הנטל (מים שממלאים בבטן האוניה על-מנת לגרום לשיקועה) ואת שאריות הדלקים היישר לתוך הים. 18 המדינות השוכנות לחופיו, אף הן לא טמנו ידן בצלחת, ו'תרמו' לו מנה קטלנית של מזהמים, החל במתכות כבדות ורעילות, דרך פחמימנים (כרבע מכל הפחמימנים שמייצר האדם על פני כדור הארץ, הוטלו לים התיכון) וכלה בדטרגנטים, זרחות, חומרים חומצתיים, חומרי הדברה ואשפה עירונית. הכמויות הלכו וגדלו משנה לשנה. ממדי הזיהום אותתו על שואה אקולוגית מתקרבת. הים התיכון הנו אגם למחצה, שמימיו מתחלפים אחת למאה שנה. הזיהום המוגבר, שפגע במיוחד בצומח ובחי שבמימיו, לבש ממדים של בעיה בינלאומית. השלכותיו של הזיהום וסכנותיו הועלו לראשונה בזירה העולמית, בוועידת האו"ם על סביבת האדם, שהתקיימה ביוני 1972 בשטוקהולם. בוועידה זו, שהוגדרה אירוע היסטורי, התכנסו לראשונה כ- 5000 נציגים מ- 106 מדינות, לדון בגורל כדור הארץ מבחינה האקו-סביבתית.
את ישראל ייצגו בוועידה חברי הכנסת יוסף תמיר (הליברלים) ומרדכי סורקיס (המערך). תמיר קנה את שמו כבר בשנות ה- 60', כחלוץ המאבק על איכות הסביבה והחיים בישראל. בין היוזמות הראשונות שנקט: ייסוד שדולה בין-סיעתית שהפכה לוועדת כנסת לאיכות הסביבה.
משטוקהולם טס תמיר ישירות לוועידה בין-פרלמנטרית בווינה, בנושא איכות הסביבה בעולם. עם פתיחת הדיונים, הניח תמיר על שולחן הוועידה שורה של הצעות החלטה. אחת מהן, הנוגעת לים התיכון, נוסחה כך:
"המצב הנוכחי, המצביע על זיהום גובר של הים התיכון, כתוצאה משפכי דלקים ופסולות תעשייתיות, מחייב שיתוף-פעולה מיידי בין המדינות השונות שלחופיו, וזאת כדי למנוע זיהום נוסף של הים הנתון בסכנה. אי לכך תתמוך הוועידה בשיתוף-פעולה אזורי בין מדינות, שלהן מטרה להגן על הים המאויים בזיהום סביבתי ואקולוגי. הוועידה גם תקרא לכונן מוסדות בינלאומיים למימוש מטרה זו."
היוזמה הישראלית היתה למורת-רוחם של נציגי המדינות המוסלמיות מהמזרח התיכון 'המפרץ הפרסי, שהשתתפו בוועידה. אך וניסיון שעשו להסיר את ההצעה מסדר ויום, לא זכה לתמיכה.
הוויכוח התלהט ולדיון נוסף אלמנט בלתי-צפוי: נציגים מפרלמנטים סקנדינביים ביקשו 'העביר החלטה זהה לגבי הים הבאלטי. נציגי אזור המפרץ הפרסי רמזו, כי לא יתנגדו לקבל החלטה דומה ביחס למפרץ. עמדתם ומעורבותם ההחלטית של מארגני הוועידה הביאה, בסופו של דבר, להצבעה בה הובטח רוב מוחלט להצעה הישראלית. כשזו נערכה, לא נותר לנציגים המוסלמים אלא להשלים עם המצב.
הנוסח הסופי של ההצעה אמר כך: "הוועידה מודעת למצבו הנוכחי של הים התיכון, ולזיהומו על-ידי דלקים, פסולות אחרות ושפכים עירוניים. הוועידה תומכת בהתארגנות לשם שיתוף-פעולה אזורי, במטרה להגן על שטחים משותפים הנתונים לסכנת הזיהום.
"הוועידה ממליצה: א. לפתוח במגעים מיידיים בין מדינות הים התיכון והקרובות לו, למען פעולה אזורית שתמנע את המשך זיהום הים; ב. להקים מוסדות בינלאומיים להגנה על האזורים המשותפים."
כדי לקדם את ביצוע ההחלטה מונתה ועדת-משנה בין-פרלמנטרית, שעם חבריה נמנה גם יוסף תמיר. הוועדה טיפלה בקשת רחבה של נושאים, חלקם מדיניים וחלקם כאלה הקשורים באקולוגיה, ביולוגיה, החי והצומח של הים התיכון והשפעות האדם עליו.
במהלך השנים העלה תמיר הצעות לא מעטות שהפכו להחלטות אופרטיביות, כגון: מערכי חינוך להכרת חשיבותו של הים התיכון, הכרזת "יום הים התיכון", שילוב גורמים בינלאומיים במערכה למען הים התיכון ועוד. היוזמות הללו היו המאיץ לשיתוף פעולה ים-תיכוני בין מצריים וישראל ומדינות נוספות.
נציגי ספרד לוועידת וינה החלו, מייד בתום הדיונים, בפעילות קדחתנית ליישום המלצותיה במישור הממשלתי. והמאמצים נשאו פרי. ב-1947 נחתמה בברצלונה האמנה, שהפיחה תקווה וסיכוי להצלת הים התיכון מניוון ביולוגי והשחתה סביבתית. לראשונה בתולדות המזרח התיכון, מצאה ישראל עצמה שותפה למבצע בינלאומי בצוותא עם שכנותיה הערביות.
במשך השנים הצטרפו למערכה גם האו"ם, גופים ממלכתיים של איחוד אירופה ומדינות שונות וכן ארגוני סביבה. טובי המומחים בעולם לאוקיינוגרפיה ולמדעי הטבע הימי נרתמו למשימה. הוקמו מרכזי מחקר מיוחדים במלטה, ביוון ובמדינות נוספות. תקציבים של מיליארדי דולרים גויסו למאבק בצמצום הזיהום בים. חקיקה מיוחדת הועברה ברוב הפרלמנטים של מדינות הים התיכון. אפילו אלבניה דלת-האמצעים תרמה את חלקה לשותפות.
ב-25 ביולי 1972 דיווח ח"כ תמיר למליאת הכנסת על הדראמה בוועידת וינה. אחריו קיבל את רשות הדיבור שר התחבורה דאז, שמעון פרס, שאמר בין היתר: "לצערי הרב, המערכת האקולוגית כפופה למערכת הפוליטית ולא להפך. אפילו יהיה הים התיכון מסוכן ומזוהם כפי שהוא הולך ונעשה - ספק אם אינטלקטואל גדול כמו קדאפי ישנה את מדיניותו בעניין אי-שיתוף פעולה עם ישראל. אבל כאמור, אין להתייאש."
מה מצב הים התיכון כיום?
תמיר: "הים ניצל מחידלון, הרבה בזכות ועידות וינה וברצלונה, אם כי קשה עדיין להגדיר את מצבו כתקין. עם זאת, מכל המפעלים הבינלאומיים של האו"ם למען הגנת איכות הסביבה על פני כדור הארץ, מפעל שימור הים התיכון מוגדר כהצלחה המרשימה ביותר."
ומה עושה ישראל למען הים התיכון?
תמיר: "ישראל תופסת מקום נכבד במאמצים שהיא משקיעה, להגנה על חופי הים התיכון המצויים בתחום שיפוטה. מרחב ישראל בים התיכון הוא הפחות מזוהם מכל יתר החופים."
ביטוי יוקרתי להישג זה ניתן בוועידת ברצלונה השנייה למען הים התיכון, שהתקיימה באמצע 1995. ד"ר ישראל פלג, מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, נבחר לכהן כסגן-נשיא ארגון מדינות הים התיכון.