הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים > בעלי חוליות > עופות
גליליאו צעיר בע"מ


תקציר
להקות הציפורים, כשהן חשות כי העונה מתחלפת, הן מתארגנות לקראת הַמַּסָּע הָאֲווירִי וממריאות לדרכן. למה הן נודדות? איך הן יודעות את דרכן? ואיך הן לא הולכות לאיבוד?



לעולם בעקבות השמש
מחברת: שירז פשינסקי


בימים אלה חולפות מעל ראשינו אלפי ציפורים, בדרכן לארצות רחוקות, חמות יותר • אם אתם רוצים לצפות באחת התופעות המדהימות בטבע, כדאי שתדעו - פעמיים בשנה חוצות מאות אלפי ציפורים נודדות את שמי יִשְׂרָאֵל • לאן הן עפות, ולמה? • כתבה ממעוף הציפור

לכולנו יש עונה אהובה במיוחד, שאנו מעדיפים על פני העונות האחרות. יש ה"מכורים" לקיץ, המעדיפים לא להוציא את האף מתחת לשמיכה בחורף, בזמן שֶׁחַבְרֵיהֶם רק מחכים שיגיע הַיּוֹרֶה כדי שיוכלו לנעול מגפיים, לַעֲטוֹת את מעיל הגשם ולצאת לְקַפֵּץ בשלוליות...

תארו לעצמכם שהייתה בידכם האפשרות "לרדוף" אחר העונה האהובה עליכם ולנדוד בעקבות השמש או בעקבות הקור לארצות רחוקות. להקות ציפורים מסוגים שונים מנהלות אורח חיים שכזה. ברגע שהן חשות כי העונה מתחלפת – מתארגנות הציפורים לקראת הַמַּסָּע הָאֲווירִי הבא וממריאות לדרכן. למזלנו, יִשְׂרָאֵל נמצאת בְּצומֶת של שלוש יבשות: אֵירוֹפָּה, אַפְרִיקָה וְאַסְיָה, ולכן אנו יכולים לִצְפּוֹת, פעמיים בשנה (בַּסְּתָיו וּבָאָבִיב), בְּכַּחְצִי מיליארד ציפורים, מִמֵּאוֹת מִינִים שונים העושות את דרכן בשמי הארץ.

למה הן נודדות?

מה גורם להן, לציפורים הגדולות, הקטנות, צִיפּוֹרֵי הַשִּׁיר וְהָעוֹפוֹת הַדּוֹרְסִים, לעזוב את אֲזוֹרֵי הַקִּינּוּן שלהם ולצאת למסע המסוכן וְהַמְּייגֵּעַ, במהלכו יחצו יַבָּשׁוֹת, אֲגַמִּים וְיָמִים וְיִסְתַּכְּנוּ במפגשים עם אוֹיְבִים שונים? ובכן, הסיבה העיקרית היא: חילופי העונות. הציפורים (ובעלי חיים נוספים, שרוצים לשפר את סִיכּוּיֵיהֶם לִשְׂרוד) נודדות מאזור אחד לאזור אחר בִּכְדֵי למצוא סביבה נוחה יותר לְמִחְיָה ועשירה יותר במזון.

לְמַעֵט ציפורי הלילה (כמו הַיַּנְשׁוּפִים וְהַתִּנְשָׁמוֹת) רוב הציפורים פעילות בשעות היום. הן מנצלות את זמנן בחיפוש אחר מזון, בן או בת זוג, קִּינּוּן וגידול צֶאֱצָאִים. החושים של מַרְבִּית הציפורים נעשים מוגבלים עם רדת הַחֲשֵׁכָה (כמונו, למעשה, הן לא הִתְבָּרְכוּ בִּרְאִיית לַיְלָה). לכן, כשמגיע הערב, מחפשות הציפורים מקום מוגן ובטוח כדי להעביר בו את הלילה.

בתקופת האביב והקיץ הימים אומנם ארוכים ונעימים, אך לקראת עונת הסְּתָיו – הימים הולכים וּמִתְקַצְּרִים, ועימם גם שעות האור. בתקופה זו, כשהימים הופכים לקרירים יותר - הציפורים מִתְקַשּׁוֹת מאוד למצוא מזון, ולכן – הן עוזבות את אזורי הקִּינּוּן שלהן ונודדות למחוזות רחוקים, בצידו השני של כדור הארץ, שם זורחת השמש ויש אוכל בשפע. כְּשֶׁתַּם החורף וחלקו הצפוני של כדור הארץ מתחמם, עושות הציפורים את דרכם חזרה לאזורי הקִּינּוּן. מסע הנדידה דורש מהציפורים להוציא אֶנֶרְגְּיָה רבה, ולכן – הן מכינות עצמן באמצעות אכילת כמות גדולה יותר של מזון, הַנֶּאֱגָר בגופן כְּשׁומָּן ומשמש כמאגר בדרכן הארוכה.

מסע הנדידה של הציפורים לא זהה אצל כולן. חלקן עורכות מסע הַדְרָגָתִי, ומתקדמות לאט, תוך חיפוש וליקוט מזון. בדרך זו עוברות הציפורים מדי יום מרחק קצר, ולא מתעייפות במהרה. לעומתן, יש ציפורים שמעדיפות לערוך את המסע כולו בבת אחת, כמעט ללא עצירות, ומצליחות לעשות זאת רק אם אָגְרוּ מספיק שומן לפני צאתן. קַנִית הַפַּסִּים הקטנטנה (ציפור השוקלת כעשרה גרם בלבד), למשל, נודדת בסְּתָיו במשך כ-30-40 שעות ברציפות, במהלכן היא חולפת גם בשמי ארצנו. היא חוצה את כל אירופה לכיוון דרום, חוצה את הים התיכון ומבלה את החודשים הקרים מעבר למדבר סָהָרָה.

רק ביִשְׂרָאֵל

למה, בעצם, מעדיפות להקות ציפורים רבות לעבור בשמי יִשְׂרָאֵל? הסיבה לא קשורה, ככל הנראה, לדְיוּטִי פְרִי ולקניות... בעונת הסְּתָיו, כשמזג האוויר מתקרר, מתחילה נדידת ציפורים גדולה מִיַּבָּשׁוֹת אַסְיָה וְאֵירוֹפָּה הַקָּרוֹת לְיַבֶּשֶׁת אַפְרִיקָה הַחַמָּה. יִשְׂרָאֵל מְהַווה, למעשה, "תחנת מעבר" בין שלוש היבשות הללו. ציפורים בכלל, וציפורים קטנות בפרט, מעדיפות לעוף מעל יבשה, ואילו הַיָּם הַתִּיכוֹן בַּמַּעֲרָב וְהַמִּדְבָּרִיּוֹת הַיְּבֵשׁוֹת בַּמִּזְרָח עלולים לעלות לציפורים רבות בחייהן. תנאי התעופה הקשים עלולים לגרום לציפורים הקטנות, המשקיעות אֶנֶרְגְּיָה רבה בתעופה, להתייבש במהירות ולכן הן מעדיפות את ה"מסדרון האווירי" שמציעה מדינת יִשְׂרָאֵל. הציפורים הגדולות, לעומת זאת, המשתמשות בְּזִרְמֵי אֲוויר עַל מְנָת לִדְאוֹת, מעדיפות את היבשה מסיבה פשוטה: מעל הים אין זִרְמֵי אֲוויר. אם יבחרו לעוף מעליו יֵאָלְצוּ להשקיע מאמץ רב בנשיאת משקלם הכבד (שמגיע לעיתים לעשרה קִילוֹגְרָמִים ויותר!). זו הסיבה לכך שבתקופת הסְּתָיו אנו יכולים להבחין בציפורים רבות הנמצאות בעיצומו של מסע נדידה בן אלפי קילומטרים.

אילו ציפורים נודדות?

כשליש מבין כ-9,000 מִינֵי העופות המוכרים לאדם נודד פעמיים בשנה. ניתן, למעשה, לחלק את הציפורים לחמש קבוצות, לפי התקופות בהן הן נמצאות ביִשְׂרָאֵל:

ישנם 91 מִינֵי ציפורים יציבות, שלא עוזבות את הארץ ונמצאות כאן במהלך כל השנה (כמו הַנֶּשֶׁר, הַבֻּלְבּוּל וְהַצּוֹפִית).

ישנה קבוצה קטנה של ציפורים, המופיעות לעיתים בארץ, אך לא ניתן לומר שהן נודדות. לרוב הן מגיעות אלינו בעקבות סערות וסופות המתחוללות באזורים שונים בעולם או בשל טעויות בַּנִּוּוּט. קבוצה זו נקראת קבוצת הציפורים הַמִּזְדַּמְּנוֹת.

ישנן ציפורים מקייצות (72 מינים במספר), הַמְּקַנְּנוֹת ביִשְׂרָאֵל במהלך האביב והקיץ ומגדלות בה את גּוֹזְלֵיהֶן, אולם לקראת הסְּתָיו הן נודדות דרומה - אל אַפְרִיקָה החמה (בקבוצה זו נוכל למצוא את הַקּוּקִיָּה, הַבַּז הָאָדום, בַּז הָעֵצִים וְהָרֶחֶם).

הציפורים הַחוֹרְפוֹת מעדיפות דווקא את החורף היִשְׂרָאֵלי. כמעט כל 94 מִינֵי הציפורים הללו מְקַנְּנִים וְדוֹגְרִים באירופה וחלקם הקטן באסיה. ציפורים אלו מגיעות אלינו לקראת הסְּתָיו ונשארות כאן עד בוא האביב (כמו הָאֲנָפָה הָאֲפורָה, הֶעָגוּר הָאָפור, מִינֵי בַּרְוָזִים שׁוֹנִים וְכַמּוּבָן - הַנַּחְלִיאֵלִי).

הקבוצה הגדולה ביותר היא קבוצת הציפורים הנודדות, שחולפות בשמי הארץ בדרכן לארצות החמות. הבולטת והמוכרת מכל 121 מיני הציפורים הנודדות היא, ככל הנראה, הַחֲסִידָה, הנמצאת בימים אלו בארץ ומחליפה כוחות בדרכה לארצות החום.

עפות עם הרוח

לכל ציפור יש דרך משלה לעבור את מסע הנדידה בקלות, עד כמה שניתן. העופות הגדולים, למשל, נודדים במהלך היום ואילו הציפורים הקטנות – מעדיפות את הלילה. המטרה העיקרית, כמו שהזכרנו קודם לכן, היא חיסכון באֶנֶרְגְּיָה. הציפורים הקטנות משקיעות מאמץ גדול בתעופה, כיוון שהן לא מפסיקות לְנוֹפֵף בְּכַנְפֵיהֶן הקטנות. לכן, כמו אָצָנִים, שיוצאים לרוץ בשעות הערב הקרירות, כך גם הן מעדיפות לעשות זאת. בלילה הן עפות מעל הים ובמהלך היום - נחות על היבשה. ומה לגבי העופות הגדולים? ובכן, הם נקראים גם בשם "עופות דּוֹאִים". "לִדְאוֹת" מַשְׁמָעוֹ: להשתמש בזרמי הרוח, ולתת לה לעשות את רוב העבודה. לדוגמה: עַיִט הָעֲרָבוֹת וְהַחֲסִידָה מתחילים את היום בהמתנה לקרני השמש המחממות את הקרקע. עם התחממות הקרקע מתחילים לעלות גם זרמי אוויר חמים. העופות הדּוֹאִים פשוט "תופסים טְרֶמְפּ" על אותם הזרמים, באמצעות מבנה הכנפיים שלהם, המאפשר לדאות על אותו זרם אוויר חם לגובה רב ואז "לגלוש" בכיוון הרצוי. כך הם חוזרים על הפעולה שוב ושוב וְגוֹמְעִים מרחקים ארוכים ללא מאמץ ניכר.

"לא הולכות לאיבוד"

הציפורים תמיד מצליחות למצוא את דרכן. איך? יש הסבורים כי "מַבָּט הָעַל" של הציפור והזיכרון הֶחָזוּתִי שלה, כלומר: הצלחתה לזכור מקומות וסימני דרך מסוימים ולהיעזר בהם בדרכה, הם התשובה. אולם, כדי להצליח לְנַוֵּט בעולם שלנו, בו משתנים פני הארץ כמעט מדי יום – הציפור זקוקה ליכולת לעקוב אחר השינויים. חוקרי ציפורים גילו, כי לעופות יש שעון בִּיוֹלוֹגִי (מעין שעון פנימי שנמצא אצל כולנו), מדויק להפליא. בעזרת אותו שעון עוקבות הציפורים אחר שינויי האור והחושך. הן אפילו מסוגלות לְנַוֵּט לפי גובהה הַיַּחֲסִי וְכִיוּוּנָהּ של השמש על ידי התבוננות בַּצֵּל שמטילים חפצים שונים על הקרקע! איך הציפורים מצליחות לְנַוֵּט בשעות החשיכה? יש הטוענים, כי לציפורים יש איבר בגופן, שתפקידו לזהות את השינויים בַּשָּׂדֶה הַמַּגְנֵטִי של כדור הארץ ולתקן את מסלול הנדידה בהתאם. לכן, הפרעות מַגְנֵטִיּוּת, כמו תחנות שידור, למשל, משבשות את נדידת הציפורים במידה גבוהה.

בנוסף, אנו יודעים כיום שהציפורים נעזרות בכוכבים על מנת לְהִתְמַצֵּא. הדבר המדהים הוא, שתכונה זו היא תכונה נלמדת, כלומר: הן אינן נולדות עם היכולת לנווט, אלא לומדות לעשות זאת במהלך התבגרותן.

כלי נוסף העומד לרשות הציפורים בִּנְדוּדֵיהֶן הוא חוש השמיעה. ציפורים שונות יכולות לקלוט גַּלֵּי קוֹל שׁוֹנִים בִּתְדָרִים נְמוּכִים ולדעת כי בקרוב יגיעו לחוף הים (בזכות רעש גלי הים הַמִּתְנַפְּצִים אל החוף), או לעיר (בגלל רעש המכוניות). מחקרים אף גילו, כי הציפורים נעזרות בחוש הטעם ובחוש הריח כדי לזהות מקומות מסוימים.

מעקב אחר ציפורים נודדות

הציפורים מרתקות את בני האדם זה שנים רבות. ברחבי העולם קיימים מֶרְכְּזֵי צַפָּרוּת רבים, המאפשרים לחוקרים, כמו גם לחובבים רבים, לצפות בציפורים, לעקוב אחר אורַח חַיֵּיהֶן, נְדִידָתָן, קִינּוּנָן וְגִדּוּל צֶאֱצָאֵיהֶן. במאה השנים האחרונות קיבלו אותן תצפיות חשיבות גבוהה, בעיקר בשל השינויים הרבים שֶׁמְּחוֹלֵל האדם בטבע ומשפיעים גם על בעלי החיים החולקים עמנו את העולם, בהם גם הציפורים. הציפורים הַמְּלָאכוּתִיּוּת שיצרו בני האדם (הלא הם המטוסים) מתחרות עם הציפורים על השטח האווירי. אותם שינויים גם מאלצים, לא פעם, את הציפורים לשנות את נתיבי נדידתן. לעיתים, הדבר אף עלול לגרום לְהַכְחָדַת מיני ציפורים רבים.

עיקר המעקב אחר הציפורים מתבצע באמצעות תחנות ברחבי העולם. באותן תחנות לוכדים מספר ציפורים במהלך השנה, מצמידים להן טבעות (שהן, למעשה,מעין תְּעוּדַת זֶהוּת אותה נושאת הציפור במהלך נְדוּדֶיהָ) ובאופן זה ניתן לראות מהיכן הגיעה הציפור, באילו מקומות עברה ועוד. אחת משיטות המעקב הנוספות, שמשתמשים בהן גם בארץ, היא מעקב בְּמַשְׁדְּרֵי לַוויָן, בעזרתם ניתן לצפות במסלול הנדידה על גבי מפה. השיטות האהובות על חובבי הציפורים הן שיטות שגם אתם יכולים להשתמש בהן: תצפיות בעזרת משקפת, מעקב אחר קינים בתקופת קִּינּוּן ודגירה וספירת ציפורים בתקופת הנדידה ביִשְׂרָאֵל. כל אלו עוזרים לנו לקבל תמונה עדכנית על מצב הציפורים, כיווני הנדידה שלהן, מספרן ועוד, ולהבין כיצד אנו יכולים לעזור להן להמשיך בחייהן ובמסעותיהן.

ביבליוגרפיה:
כותר: לעולם בעקבות השמש
מחברת: פשינסקי, שירז
תאריך: נובמבר 2004 , גליון 10
שם כתב העת: גליליאו צעיר : ירחון לילדים סקרנים
עורכת הכתב עת: פרידמן, מירית
בעלי זכויות : גליליאו צעיר בע"מ
הוצאה לאור: גליליאו צעיר בע"מ
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית