האוהל הוא ביתו של הבדואי. הוא קל ונייד, ולכן מתאים לצרכים של חיי נדודים.
 |
המאהל |
המאהל הוא ריכוז של כמה אוהלים, ומשמש בית למשפחה אחת או למספר משפחות. בעבר, כשהיו הבדואים נודדים ומחפשים מקורות מים ומרעה חדשים, היה המאהל כולו נודד. היום נותרו בנגב מעט מאוד מאהלים, ומרבית הבדואים מתגוררים ביישובים שהוקמו באופן ספונטאני וביישובים מתוכננים.
|
מבנה האוהל |
האוהל מותאם לחיי נדודים. ניתן לקפלו ולהעתיקו ממקום למקום, בהתאם לעונות השנה, ויריעותיו מותאמות לתנאים המשתנים של מזג האוויר.
בחורף בונים הבדואים את אוהליהם בתחתית מדרון - במרחק סביר מערוצי מים זורמים - להגנה מפגעי מזג האוויר. אוהל החורף עשוי משער עיזים שחור ואטים למים, ומכאן שמו: "בית א-שער".
בקיץ מוקם האוהל הבדואי בראש גבעה, ויריעותיו עשויות מחומרים קלים יותר, כמו יוטה וברזנט. פתח האוהל פונה תמיד למזרח - לכיוון השמש העולה.
האוהל הוא מקום מגוריה של המשפחה הגרעינית, ובלילות קרים הוא משמש גם כמחסה לצאן. לעתים מחולק האוהל למדורים, מדור גברים ומדור נשים, מה שמבטא את חלוקת התפקידים הברורה בין בני הזוג, האופיינית לחברה הבדואית המסורתית.
|
קדושת האוהל |
לבדואים יש מערכת חוקים ברורה ומפורטת הנוגעת להתנהגות במדבר. חוקים אלה מתייחסים בין השאר גם להתנהגות בתוך האוהל, הנחשב למקום קדוש. נציין שני כללים עיקריים: 1. אין לקחת מן האוהל דבר בגניבה, גם כאשר אין בו איש. 2. זר המתארח באוהל אינו רשאי לבוא במגע עם הנשים שבו, ואינו רשאי להיכנס לתחומן.
קראו עוד:
הבדואים - דת ואמונה
הבדואים - רקע היסטורי (עד סוף תקופת המנדט)
הבדואים - הכנסת אורחים
הבדואים - חלוקת תפקידים
הבדואים - כלכלה מסורתית
הבדואים - מבנה החברה
