|
|
|
  |
    |
הסדרי נגישות
 |
 |
| עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > ממצרים לכנען > יציאת מצרים |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
פרשנים הציגו גישות שונות לביאור עשר המכות, כאשר רקע חשוב לפירושים השונים הוא הניסיון להסביר ולבחון את מקומה של כל מכה במכלול עשר המכות. אחת מן הגישות, המתייחסת לעשר המכות כפרטים, בחנה את מקומה ואת סיבת הבאתה של כל מכה בנפרד. מצינו בה שתי שיטות: האחת, אשר הסבירה כל מכה ומכה כעונש על דרך מדה כנגד מדה (תנחומא, בא ה').1 השנייה, הדגישה את המכלול והסבירה את המכות כמהלך 'טקטי' רב-שלבי שנקט הקב"ה, בדומה למלך אשר בא לכבוש מדינה (תנחומא בא ד').גישה אחרת סווגה את המכות לקבוצות. מצאנו חלוקה לשתי קבוצות, על פי המבואר בתנחומא:
(תנחומא, וארא ג') בצידה של חלוקה זו לשתי קבוצות בלבד, ידועה חלוקה לשלוש קבוצות וזכתה לסימנים מפורסמים:
(הגדה של פסח) בחלוקה זו יתמקד מאמרנו. רשב"ם תולה את החלוקה המשולשת בצורה ובאופן שבו מתרה משה על המכות קודם להבאתן:
(ז חז) ביסוס מהכתובים לחלוקה זו מצינו בדברי האברבנאל המסביר את החלוקה לקבוצות על פי מגמתן, כפי שהדבר מוצא את ביטויו במכה הראשונה בכל אחת מהקבוצות. בדם נאמר: "בזאת תדע כי אני ה'..." (ח טז). המגמה בקבוצה זו היתה להוכיח לפרעה שהקב"ה מחוייב המציאות. בערוב נאמר: "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (ח יט). המטרה בקבוצה זו היתה להוכיח שהקב"ה משגיח על ברואיו. לבסוף, במכת ברד נאמר: "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" (ט יד). בקבוצת מכות זו הוכחה יכולתו של הקב"ה לשנות טבעים כרצונו4. פרשנים שונים עסקו בחלוקה משולשת זו. אבודרהם הסביר את החלוקה לדצ"ך עד"ש באח"ב על פי המוציא לפועל בכל אחת מהקבוצות5; ואילו ספורנו6 והמהר"ל7 הדגישו את אפיון המכות בכל קבוצה וקבוצה. רש"ר הירש מוצא קשר בין המכה הראשונה, לבין האמצעית והאחרונה בכל אחת מהקבוצות8. על בסיס החלוקה המפורסמת של ר' יהודה ברצוננו להציע הסבר חדש למגמתן של הקבוצות, ולסדרן של המכות; ויהיו אלה בבחינת 'פשטות המתחדשים בכל יום'.
חז"ל הטעימו כי מכות מצרים לא נועדו לפגוע במצרים עצמם בלבד, אלא גם באמונתם:
(סוכה כ"ט ע"א) התורה אינה עומדת על נזק אשר נגרם בגין קבוצת המכות הראשונה – דצ"ך, למעט המתת הדגה במכת הדם, ועל כך נדון בהמשך. על פי הבנתנו, המגמה במכות אלו – שהיוו מטרד, היתה פגיעה באלי מצרים ובאמונת המצרים, ולהלן נדון בהיבט התיאולוגי המשתקף כאן. במכות האמצעיות – עד"ש, ובאחרונות – בא"ח (מכת בכורות תידון בנפרד), מתארת התורה את הנזק אשר נגרם בעטיין (ח כ; ט ו; י טו, כג, כה), ומשום כך יש מקום להניח שהמגמה במכות אלו היתה לפגוע במצרים מבחינה כלכלית. אנו מניחים שסדר הבאתן של המכות הוא כזה שכל מכה ומכה חזקה מקודמתה. הבסיס הרעיוני לכך יובן על רקע מושגים הלקוחים מתחום האקולוגיה. מכת בכורות תידון בנפרד, משום שבניגוד ליתר המכות סיבת הבאתה של מכה זו מפורשת בכתוב (ד כב-כג).
בקבוצת מכות זו נגלה עניין שאינו מצוי בקבוצות אחרות. בשתי מכות דם (ז כ) וצפרדע (ח ג) מצליחים גם החרטומים להביא את המכה, ועל כך ראוי לתת את הדעת. מנקודת ראותה של התורה יש להקשות כיצד ייתכן שלחרטומים ניתנה היכולת לפעול בניגוד למקובל בטבע: להפוך את היאור לדם או להעלות ממנו צפרדע? שאלה זו מקבלת משנה תוקף לאור המסופר על האותות באשר לתנין (ז יב). במקרה זה הפכו החרטומים את הדומם לחי! התורה קובעת אפוא בפשטות, כי החרטומים ניתנו בכוחות על-אנושיים המיוחדים לבורא עולם! פרשנים שונים (רס"ג, אבן-עזרא, רבנו בחיי, ספורנו, שד"ל) היו ערים לתהיות אלו וראו במעשה החרטומים אחיזת עיניים, אולם לא כך עולה מפשטי הכתובים בהם נאמר במפורש: "ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן" (שם יב). שאלה זו מתחדדת לאור הנחת חז"ל, שהיא גם הנחת יסוד במאמרנו, כי מכות אלו נועדו לפגוע באמונתם של המצרים. מבחינה זו, אם גם כהני הדת המצרים הצליחו ליצור או להביא את המכות, הרי זו ראיה לסתור. יש בכך, לכאורה, משום הוכחה שיש באלי מצרים ממשות, כיוון שמשרתיהם – החרטומים – מסוגלים לפעול מעל למסגרות הטבע. נדון בשאלה זו לאחר שנדון במכות עצמן.
במכה זו הוכה היאור-הנילוס. נהר זה היווה בעבר (ואף בהווה) מקור מים כמעט בלעדי במצרים. כלכלת מצרים היתה תלויה בשטפונות הנהר אשר מדי שנה נשא עמו סחף שדישן ושזיבל את השדות. הנילוס היה גם מקור חשוב לדגה ושימש עורק תחבורה מרכזי במצרים. עקב תלותה של מצרים ביאור, תפס היאור מקום חשוב ומרכזי באמונתם של המצרים והיה קשור לפעולתם של כוחות אלוהיים. כאמור, הבינו חז"ל כי היאור היה ממש אל (באמונתם של המצרים), ובכך נעוצה לדעתם הסיבה שהיאור הוכה בראשונה. מצינו במדרש:
(שמו"ר פר' ט' ט)9 רש"י אימץ כיוון זה:
(שמות ז יז) הפיכת מי היאור לדם סימלה אפוא לדעת חז"ל מוות וכיליון של הנהר-האל המצרי. אותו נהר שהיה מקור חיות ופוריות נהפך למקום מוות וצחנה:
ניתן לפרש את המתת הדגה כתוצאת לוואי להמתת היאור ולפגיעה בו. בעקיפין ניתן לראות גם בהמתת הדגה פגיעה באמונתם של מצרים. זאת כיוון שהדג הינו אחד מסמליו המובהקים של אל היאור כפי שעולה מהצילום. גם הדג עצמו נתפס במצרים כקדוש, ואף נעבד על ידי המצרים.10 הכתוב מעמידנו על נקודה מעניינת. היינו מצפים שהמצרים יבקשו להסיר מכה זו מיד, שכן נפגעו מקורות המים שלהם, אך למעשה אנו מוצאים שהמכה נמשכה שבעה ימים. לא היתה כל פנייה להסרת המכה, והמצרים מצאו דרך חילופית להשגת מים:
(שם כד) בעקיפין משתמעת מכאן פגיעה קשה באמונת המצרים, שכן בהשיגם מס בכוחות עצמם חדלו הצרים, ולו לזמן מה, להיות תלויים באל העומד מאחורי היאיר.
משה מזהיר את פרעה מפני מכה זו ומרבה במילים היכן בדיוק ישרצו הצפרדעים:
(שם כח-כט) מה ראתה התורה לפרט כל כך בתיאור הופעת הצפרדע? האם לא די היה לציין שהצפרדעים יהיו בכל ארץ מצרים?11 עניין זה יובן לאחר שנבין מה מייצגת הצפרדע בעיני מצרים:
(קאסוטו, ז כו)12 מה אומר, במכת צפרדע נפגע אל-הפוריות, וזאת בנשקו שלו – בכוח הפוריות המופרז של הצפרדע, שהופיעה בכל מקום: בבית,במיטה ואפילו בתנורים13. התהפך השפע והפריון הפך למטרד. הצפרדע חדלה אפוא לסמל ברכה, והפכה במכה זו לקללה, עד שבסופו של דבר נאלץ פרעה לבקש ממשה להסיר את הצפרדע מעליו (ח ד). כבמכת הדם, גם מכה זו לוותה בצחנה:
(שם י) בבאשה אשר נדפה מהמהות המסמלת את האלים, יש כדי להפוך אותם למאוסים ולדחויים בעיני המצרים. כבמכת דם גם במכת צפרדע מתעוררת השאלה, כיצד ייתכן שבמכות אלו מצליחים "החרטומים לעשות כן בלטיהם"? אף כאן תהיה התשובה, כי במכות אלו פגעו החרטומים במעשיהם הפלאיים באלילם שלהם. מכה זו מהווה, אפוא, נדבך נוסף בפגיעה באמונתם של המצרים. פגיעה זו מביאה את הדברים לידי אבסורד: הכהן – משרת האל ונציגו – מכה באלהיו!! ברוח זו ניתן להבין מדוע העניק הקב"ה כוח לחרטומים ליצירת התנין. התנין, שמזוהה עם התמסח או עם תנין היאור, היה נפוץ במצרים ומתואר באמונתה הקדומה. המצרים חנטו אותו וראו בו אלוהות,14 ורמז לכך בספר יחזקאל:
(כט ג) ההסטוריון היווני פלוטארך מצביע על כך שהמצרים הקדמונים ייחסו לתנינים סגולה לנבא עתידות:
לסיכום, בשלוש הפעמים שהחרטומים מצליחים "לעשות כן" בלהטיהם, היה הדבר קשור בגורמים המציינים את אלי מצרים. בתחילה ביצירתו ואחר כך גם בהכאתו. כוח זה אשר ניתן לחרטומים אינו מחזק את המצרים באמונתם, שכן הוא מצביע על אבסורד, על גיחוך ועל אירוניה: הכהן שולט באלהיו.16 כדאי להעיר שעל אף שבמעשה התנין נפגע והושפל האל המצרי, אם במעשי החרטומים ואם משום שמטה אהרן בלע את מטתם (ז יג), לא נחשב הדבר למכה אלא למופת (שם ט). לדעתנו, ההסבר לכך קשור בעובדה, שלא היווה כלל מטרד למצרים.
כיתר המכות בקבוצה זו לא גרמו הכינים נזק ממשי והיוו רק מטרד, אולם במכה זו – בשונה מקודמותיה בקבוצה – החרטומים אינם מצליחים להוציא את הכינים (ח יד)17. גם עניין זה מהווה פגיעה באמונת מצרים; הכינה למרות היותה קטנה18, היצור הקטן ביותר בעולם המקראי19, אינה יכולה להיעשות או להיברא ע"י החרטומים! נדמה היה במכות הקודמות שהחרטומים ניחנו בכוחות על-טבעיים ומסוגלים ליצור חיים, והנה מתברר שהדבר קשור אך ורק בנסיבות. רק כאשר במעשיהם היכו או פגעו באלילם ניתנה להם הרשות להצליח. בשל כך מבליטה התורה כי בעקבות מכת הכינים וחוסר יכולתם לחזור על מעשי אהרן, מגיעים החרטומים למסקנה המתבקשת:
(שם טו) אחד ממאפייניה של המכה השלישית בכל קבוצה הוא, שהתורה מציינת באופן מפורש שהמכה נגעה גם באדם. יש להניח שהכינה פגעה גם בחרטומי מצרים. היתה בכך השפלה וביזיון לנציגים של אילי מצרים, שהרי אלו טרחו ויגעו בנקיון גופם, כפי שמתאר ההסטוריון היווני הרודוטוס:
אמונת מצרים נפגעה אפוא בשלושה רבדים: פגיעה בתופעה המייצגת את האל עצמו – ביאור במכת דם, פגיעה בסמל ובביטוי אלהי – במכת הצפרדע ולבסוף פגיעה במייצגי האל – בחרטומים – במכת כנים. כביטוי לנחיתות אלי מצרים והאמונה בהם, אין המכות בקבוצה זו מצטמצמות למקום מסוים. הן באות בכל מרחבי הקיום על פני הארץ: בדם – המכה פגעה במים, בצפרדע – ביבשה (ואלה עלו מן המים אל היבשה – ז כח) ובכנים – באוויר, שכן אלה עלו מן היבשה אל האוויר (ח יג).
במכות מצינו הסלמה. המכות הראשונות היוו רק מטרד, בעוד שהמכות הבאות פגעו במצרים וגרמו לנזק ממשי, ובמסגרתן ישנה עלייה בהיקף המכה ובעוצמתה. עוצמת המכה במכות האחרונות גדולה מזו שבראשונות; ואולם קודם שנבחן נקודה זו עלינו להפליג ולהכיר מושגים מתחום האקולוגיה, וכך נניח מסד להמשך דברינו. אקולוגיה היא תחום המגדיר בתי גידול של היצורים החיים תוך שהוא בוחן, באופן כללי מאד, את מקומם בשרשרת המזון. ניתן לסווג את היצורים החיים לשתי קבוצות. האחת היא, יצורים המספקים לעצמם את האנרגיה (וקרויים בשל כך אוטוטרופיים – בעלי הזנה עצמית). יצורים אלה מקבלים את האנרגיה הקיומית שלהם בעיקר מן האור ובתהליך הקרוי פוטוסינטזה הם ממירים את אנרגית האור לאנרגיה כימית. עם קבוצה זו נמנים כל הצמחים. הקבוצה השנייה היא יצורים שמקור האנרגיה שלהם הוא תרכובות הקרויות אורגניות, אשר מקורם ביצורים החיים (הם נקראים הטרוטרופיים – בעלי הזנה אחרת) ועימה נמנים כל בעה"ח. בעה"ח עצמם נחלקים לשניים: לצמחוניים, שניזונים ישירות מן הצומח, ולטורפים – שניזונים מצמחונים ואף הם בעקיפין תלויים בצומח. כפי שניווכח בהמשך, מכות עד"ש פגעו בבע"ח ומכות בא"ח בצומח. ע"פ הבחנה זו ברור, באיזו מידה עוצמת המכות המופיעות בקבוצה בא"ח גדולה מזו שבעד"ש. הפגיעה בצומח קשה מהפגיעה בבע"ח משום שהפגיעה בצומח היא למעשה גם פגיעה בבעה"ח, ובהיעדר צמחייה נפגעת התשתית הקיימת של בע"ח.
חלוקים הפרשנים באשר לזיהויו. יש המסבירים שהכוונה לנחשין ועקרבין (ר' יהודה – שמו"ר יא ג; וראה רש"י וספורנו) ויש המסבירים שהכוונה לסתם חיות טורפות (רס"ג) אשר ייתכן שכוללות אריות (רמב"ן), זאבים (רשב"ם) או שניהם (ראב"ע הארוך). המשותף לכל הפירושים הוא שמדובר בחיות שפגיעתן בבעלי חיים ולא בצומח.21 לראשונה מתואר גם נזקה של המכה: "תשחת הארץ מפני הערב" (ח כ). לדעתנו ההשחתה המתוארת בפסוק אינה בהכרח תיאור של השמדה או של כיליון,22 אלא תיאור כללי של הפגיעה בכלכלת מצרים ובו שיבוש סדרי החיים במצרים.23 לדעתנו, הנזק בפועל ממכה זו היה מצומצם. יש להניח שרק חלק מהמצרים ומבעלי החיים נפגע והחלק האחר מצא דרכים להתגונן או להסתתר מפני אותם המזיקים.24
מכת הדבר – בהיותה מכה חמישית המביאה העצמה והתחזקות – קרויה "יד" (ט טו). במכה זו הפגיעה חזקה מקודמתה משום שהיתה כללית – כל מקנה מצרים הושמד:
(שם ו) משה מודיע לפרעה שהדבר יכול היה לפגוע גם באדם ולהביא להשמדתה של מצרים כולה, אולם המנה התרכזה בבעלי חיים בלבד משום:
(ט טז) עובדה זו מתאימה למגמה, ההולכת ומתבררת, שהמכות באו באופן מדורג. העלייה בעוצמת המכה ובמעבר ממכה אחת לשנייה בכל קבוצה, מוצאים את ביטויים בשני אופנים. הראשון, בהיקף הנזק, כפי שמצינו במעבר ממכת ערוב לדבר. השני, באלה הנפגעים על ידי המכה. המכה השלישית בכל קבוצה מתאפיינת בכך שהתורה מציינת שפגעה גם באדם.
על מכת השחין נאמר:
(שם י) פגיעתה של מכה זו היתה קשה. הגמרא במס' בכורות (מ"א ע"א) מתארת את השחין כיבש מבפנים ולח מבחוץ.25 היא מסיקה זאת על פי המתואר בדברים (כח כז), שלא ניתן היה להירפא ממנה. היא פגעה בכולם, ואפילו החרטומים מחשובי האנשים במצרים נפגעו ולא יכלו לעמוד לפני משה (ט יא).26
התורה מאריכה ומפרטת בתיאור נזקי הברד:
(שם כה) על אף שנפגעו במכה זו גם האדם וגם הבהמה, הפגיעה העיקרית היתה בצומח שכן לאלה הראשונים היתה אפשרות להינצל:
(שם יט) בהמשך, אכן מציינת התורה את הפגיעה בצומח:
(שם לא) זאת, לעומת:
(שם לב) רק אותם צמחים קשים נשברו ממכת הברד בעוד שהצמחים הרכים הצליחו לשרוד.
מכת ארבה קשה בהיקפה וחזקה ממכת הברד. היא משמידה גם את אשר הותיר הברד. בדומה למכת הדבר, שהומת בה כל מקנה מצרים, הושמדו במכה זו כל הצמחים:
(י טו)
כאשר בוחנים את המכות מהיבט אקולוגי, יוצא שמכה זו היא הקשה מבין המכות בקבוצה זו, שכן במכה זו נפגע גם התהליך האחראי לקיום החיים על פני האדמה. בהיעדר אור במשך שלושה ימים, לא התקיים תהליך הפוטוסינטזה וכך פסקו כליל התפתחות הצומח וגדילתו. הסמליות האקולוגית במכה זו עצומה, שכן היא עוסקת בהשבתת התהליך העומד בבסיס החיים, וזאת על אף שהנזק – בפועל – במכה זו היה קטן מזה שבמכת הארבה, שהושמדו בה כל הצמחים במצרים. בפרק הזמן שבין שתי המכות סביר להניח שהצמחייה לא התחדשה,27 אולם כבקבוצה הקודמת ההסלמה במכה זו מתבטאת בפגיעה באדם. באיזה אופן עלול החושך לפגוע גם באדם?
(שם כג)
מכה זו עומדת בפני עצמה, שכן הקב"ה מודיע למשה כבר בתחילת שליחותו שהוא יביא מכה זו, וכן מוסיף הוא הסבר להבאתה – מדה כנגד מדה:28
(ד כב-כג) על פי המדרש יוצא שדי היה במכה זו להוציא את בני ישראל ממצרים:
(שמו"ר בא, ' י"ח ו') נמצאנו למדים שיתר המכות אשר תוארו לעיל נועדו לחנך את מצרים. הדברים מוצאים את ביטויים באופן מפורש בדברי ה' אל משה בתחילת שליחותו:
(ז ד-ה) באותה מטבע לשון רומזת התורה להיבט חינוכי, אשר יש לו משמעות גם בתקופתנו אנו – חינוכם של בני ישראל:
(ו ב)
במכות מצרים מצינו הסלמה. המכות הראשונות היוו רק מטרד למצרים ומהיבט תיאולוגי עולה שמכות אלו פגעו באלי המצרים ובאמונתם. המכות הבאות פגעו במצרים עצמה וגרמו לנזק ממשי. בראייה אקולוגית מתגלית עלייה בהיקף של מכות אלו ובעוצמתן. תפיסה אקולוגית מצינו גם בבריאת העולם. סדר הנבראים הוא בסדר של מעברי האנרגיה בשרשרת המזון: ביום הראשון נברא האור (בראשית א י) שהינו מקור אנרגיה של הצמחים, ביום השלישי נבראו הצמחים (שם יב) – את אנרגית האור לאנרגיה כימית כך משמשים משאב מזון וקיום של בעלי חיים, ולבסוף ביום החמישי והשישי נבראו החיות (שם כ-כא; כו-כז). סדר הנפגעים ממכות מצרים הוא הפוך מהמתואר בבריאת העולם. בתחילה נגעו בעלי חיים ורק לאחר מכן הצמחים. סדר זה מסביר את העלייה בעוצמת המכות, שכן על פי התפיסה האקולוגית הפגיעה בצומח גוררת עימה ממילא גם פגיעה בבעלי חיים. המכה האחרונה בקבוצה זו היתה מכת חושך. זו שהופסקה בה למעשה אספקת האנרגיה הדרושה לקיום חיים על פני כדור הארץ היתה בבחינת חזרה לתוהו ובוהו שקדם לבריאה. מכת בכורות קשורה בפן אחר של המכות. נמצאנו למדים שידיעות כלליות בתחום התיאולוגיה והאקולוגיה עשויות לשמש כלי להבנה של נדבכי התורה, וכך מוסיפות פן חדש "לפשטות המתחדשים בכל יום". הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| 123 |
