השרים העיקריים בחצר המלך ותפקידיהם : המזכיר

המזכיר הראשון הנזכר באדמיניסטרציה בממלכת דוד הוא יהושפט בן אחילוד (שמ"ב, ח, 16; כ, 24; דה"א, יח, 15). אותו מזכיר נזכר גם ברשימת שרי שלמה במל"א, ד,4 (עליו ראה ליוור 1958, ליוור 1962).

המונח מזכיר (הבינוני של הפעיל מהשורש "זכר") ידוע לנו ממקורות נוספים לרשימות של דוד ושלמה.

א) יואח בן אסף (מל"ב, יח, 19) – בימי חזקיהו בסוף המאה ה-ח'
ב) יואח בן יואחז (דה"ב, לב, 8) – בימי יאשיהו בסוף המאה ה-ז'²

בהגדרתו את תפקיד "המזכיר" מסתמך מטינגר על תרגום המונח בתרגום השבעים (דה"א, יח, 15; דה"ב, לד, 8; יש' לו, 22), שמשמעו מילולית "כותב הזכרונות" - ύπομνηματογράφος שמ"ב, ח, 16 "על הזכרונות" - έπι των ύπομνημάτων מל"א, ד, 4; שמ"ב, ב, 24; מל"ב, יח, άναμιμυήσκων, ύπομιμνήσκων 18, 36 .

"הזוכר" (ראה בפירוט 23-22, 1972 Mettinger). מטינגר זיהה את התואר הזה עם התואר המצרי w hm. W ("כרוז" – "herold"). גם חוקרים אחרים³ מקבלים את הדעה שמדובר ב"כרוז" או "שר הטכס", או "המודיע למלך". בכל אופן ניתן להסכים עם Rūterswōrden (91-89), שמדובר בבעל תפקיד גבוה מאוד, מבלי להכנס להגדרות יותר מדויקות, גם השוואת תפקיד זה עם התפקיד המקביל בכינויו במצרים אינה תורמת לפתרון הבעיה. יש להסכים עם Redford (144-141, 1972), שאין צורך לחפש השפעה מצרית לכינון הפקידים כ"מזכיר" או "סופר", היות שכל אדמיניסטרציה יכולה ליצור לעצמה תפקידים כאלה. יחד עם זאת קביעת תפקידיו המדויקים של המזכיר נשארה בלתי מבוררת.

1.1.2

לאחרונה נתפרסם חותם מואבי מסוף המאה הח' או תחילת המאה הז' לפנה"ס, שנמצא בחפירות בחלק המערבי של העיר עמאן היום.⁴ הכוכב והעיטור של דמות השמש הם טיפוסיים לחותמות מואביים.⁵ החותם נושא כתובת לפלט בן/מאש המ/זכר, ואישיות זו לא ידועה לנו ממקורות אחרים. תגלית זאת מוכיחה לנו שגם בעבר-הירדן, ובמקרה זה מואב, היה קיים בחצר המלך תפקיד המזכיר. אבל משמעות המונח והפנקציות של נושא המשרה נשארו בלתי מחוורים. להבהרת המשרה ניתן להיעזר בטקסטים שמיים אחרים.

1.1.3

המילה המקבילה ל"מזכיר" מבחינה לשונית ועניינית באכדית היא mušazkirum, המופיעה רק פעמיים במקורות בטקסטים ממארי מהמאה ה-י"ח לפנה"ס (ARMT, 13,143,15). משמע המונח הוא איש שהיה אחראי על השבעתם של אחרים.⁶

מיעוט החומר השמי⁷ בפרט⁸. ומזרח-קדמוני בכלל מביא אותנו לחיפושים אחר הבנת המונח הזה בתחום היווני-קלאסי.

1.1.4

כמקביל ל"מזכיר" או ל"זה שחייב לזכור" נמצא המונח היווני (בניב דורי), הידוע בעיקר מהערים הדוריות בתקופה הקלאסית וההלניסטית. במחצית השניה של המאה הרבעית לפנה"ס, ז"א בזמנו של אריסטו ה- ⁹μνάμων היה אחד מהמגיסטרטים של הפוליס ותפקידו היה לנסח מסמכים ולנהל את הרישום ועוד.¹⁰

מן התקופה הארכאית חשובה לענייננו הכתובת על מיטארה (שתלו על החזה) מכרתים, ויתכן שמוצאה מעיר ליטוס מסוף המאה ה-ו' לפנה"ס שבה היתה חברה בעלת אירגון ארכאי מאוד. יתכן שתפקיד של המנמון שם היה דומה לשופט (δίκαστης) והוא בתפקידו היה גם צריך לזכור ולנסח את הדברים המשפטיים (Willets, 1977, 168). לנושא הנידון חשובה ביותר הכתובת של המיטרה שנכתבו עליה מספר רב של מחקרים.¹¹ הכתובת נמצאת משני צדדים של המיטרה, היא חוברה בניב דורי כרתי-ארכאי, ככל הנראה קצת לפני שנת 500 לפנה"ס.¹² הכתובת היא הצהרה שנתקבלה על-ידי נציגי השבטים (πυλάν) של הפוליס בענין איש ששמו ספנסתאוס (Σπενσι τίοσ)(שורה, 2), המקבל "אחזקה מלאה ושחרור מכל נטל הליטורגיות של אזרח לו ולצאצאיו" (שורות 4-2),¹³ וזה תמורת שירותו "לפוליס (לציבור) בענייני אלים ואנשים כסופר אומן (פיניקי)¹⁴ וככותב זכרונות (מזכירות)¹⁵" (שורות 5-4). בכתובת נזכרות גם כל ההטבות שהוא וצאצאיו מקבלים מהפוליס (שורות 26-22). בצד האחורי של הכתובת (B) כתוב שהוא גם קוסמוס (κόσμος) – היינו הוא חבר בחבר המגסטרטיים השולטים בפוליס בכרתים. לאחר מכן נזכרים בטקסט מיני קרבנות ובין היתר גם הקרבנות שספנסטיאוס בעצמו חייב להקריב מרכושו בתוקף תפקידו (132-129 ,Jeffery-Morpurgo-Davies). הביטוי "בענייני אלים ואנשים" מבליט את העובדה שתפקידו של ספניסטיאוס היה בענייני קודש וחול. הכינוי פויניקסטס ומנמון מסביר שנושא המשפט היה או צריך לשמש זוכר העניינים ואולי גם המנסח ויתכן שזה היה כולל גם את הניהול או פיקוח על ארכיון של הפוליס.¹⁶הצמדת שתי המשרות הללו במקור היווני יכולה להסביר לנו את הצמדת הסופר והמזכיר במקרא (שמ"ב, כ, 21-24). נתונים אלה מהאפיגרפיה היוונית הארכאית מכרתים מסייעים לנו לצד המקורות האפיגרפיים מן המזרח להבין טוב יותר את התפקיד של המזכיר בישראל הקדומה ובמואב. ואם אפילו אין דמיון מוחלט בין המנמון המכרתים האכאית והמקרא, נמצא פה חומר חשוב להשוואה.

הערות שוליים:
2. ראה: Mettinger, 21-24; Briend, 1982, 434; Begrich, 1940, 67-98;
Graf Rewentlow, 1954, 161-175; Boecker, 1961, 212-216; Ruterworden 89-91.
3. ליוור, Begrich, 1940; de Vaux, 1939, 394-405; Briend, 1982, ;1962 404.
4. Abu-Taleb, 1985; Timm, 217-218; Avigad, 1986, 7-16; Bordreuil, 1992a, 187.
5. Timm, 1993, 183-193.
6. CAD, M, II 263a; AHW, 622a) "Eil-Beauftragter"
7. עמ' 393-395, לפי CAD, הערה מס' 2.
8. התירגום לפי הבנת הטקסט על-ידי דיורן. לפי הצעתו בשורה 16 צריך לקרוא הטקסט המשוחזר :a-yu-tum mu sa-az-ki-ru "(בתנאים האלה) הוא מסכים להשביעה".
9. Liddel-Scott, 1139; Kiebling, Weiss, 2261-4.
10. הציטוט: (Arist. Pol. 6, 8, 35 (=1321b

ένιαχου μέ ούν μερίςουξι καί ταύτην έις πλειους έστι δ' <οΰ> μία κυρία τούτων πάντον καλουται, δέ ίερομνήμονες και έπιστάται και μνήμονες και τούτοις άλλα όνόματα σύυεγγυς:

(הטקסט לפי LCL)
"לפעמים מחלקים גם הראשות הזאת למספר ראשויות. ולפעמים (ראשות) אחד מטפלת בכל העניינים, וקוראים להם היארומנמונים (מנמונים בענייני קודש), עומדים לפי (הענין), מנמונים (הזוכרים = ארכיברים, גנזכים) ודומים להם".
11. ברובם הם מוזכרים בעבודות של Willets המובאים לעיל. וגם - Jeffery-Morpurgo_Davies, 1970; Merkelbach, 1972; Edwards-Edwarda, 1977, etc.
12. המידות – אורך 25.2 ס"מ וגובה 13 ס"מ. אנו עוסקים פה רק בחלקים של הכתובת הרלבנטיים לנו. הצד הפולחני והפילולוגי של הכתובת לא בתחום התענינותנו. Jeffery-Morpurgo-Davies, 1970, 122
13. θροπάν τε και άτελέιαν πάντων αύτώι τε και γενιαι.
14. ראה בספרות המובאת על הדיון במונח ποινικάςεν, שהינו גם בספרות היוונית וגם בכתובות עדיין hapax-legomenon.
15.

ώς και πόλι τά δαμόσια τά τε θιήια και τ ' ανθρωπινα ποινκάςεν τε και μνάμονεο <ην>

16. נדגיש שהאדוורדסים (Edwards-Edwards, 1977, 136-137) שמים דגש על התופעה הדומה בכתובת הזאת מכרתים לתופעות במקרא, אבל אינם מפתחים את הרעיון הזה.