|
|
|
  |
    |
הסדרי נגישות
 |
 |
| עמוד הבית > מדעי החברה > פסיכולוגיה > פסיכולוגיה התפתחותית |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||
|
תיאוריית ההתפתחות השכלית (הקוגניטיבית) של הילדים, שנודעה לה ההשפעה הרבה ביותר, היא התיאוריה של פיאז'ה. על-פי פיאז'ה, ילדים אינם סבילים (פסיביים) לסביבה. להפך: הם בודקים את הסביבה, מחפשים פתרונות בצורה פעילה, וכמובן - שואלים שאלות. פיאז'ה התמקד בתהליכים הקוגניטיביים של איסוף הידע ושל עיבודו (ולא בידע שהילדים רוכשים). הוא דימה את ההתפתחות של האינטליגנציה להתפתחות הפיזיולוגית. התיאוריה של פיאז'ה (כמו זאת של פרויד וזאת של אריקסון) היא תיאוריה שלבית. ארבעת השלבים בתיאוריה של פיאז'ה: פיאז'ה הבחין בארבעה שלבים עיקריים בהתפתחות השכלית (הקוגניטיבית). בכל שלב הילדים רוכשים מיומנויות מחשבתיות חדשות, המבוססות על השלבים הקודמים.
כדאי לזכור כי על אף שרצף השלבים קבוע - לכל פרט יש קצב אישי משלו. כמו כן, יש הבדלים בין-אישיים ובין-תרבותיים במשך של כל שלב. פיאז'ה טען כי יכולת החשיבה שלנו מתפתחת עם הגיל, והיא תוצאה של פעילות גומלין עם הסביבה. למה הכוונה? הסביבה, כידוע לכם, מרעיפה עלינו גירויים כל הזמן, ואילו אנחנו מגיבים לגירויים אלה, יוזמים, משנים ולוקחים חלק בהתרחשויות בסביבתנו. פעילות הגומלין מובילה ללמידה.
קראו עוד:
פסיכולוגיה התפתחותית : התיאוריה של פיאז'ה (פריט זה)
|
|||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||
| 123 |
