הגה וצורות : עיצור ותנועה

הגה, עיצור, תנועה - תרשים

כל הגיי הדיבור נחלקים לעיצורים ולתנועות.
העיצורים נבדלים זה מזה בתכונותיהם (מקום החיתוך, הקוליות ואופן החיתוך), והתנועות נבדלות זו מזו בתכונותיהן (מקום התנועה ואורכה).

עיצורים מול תנועות

הגה הוא יחידת הצליל הקטנה ביותר בלשון. את כל ההגיים ניתן למיין לשתי קבוצות עיקריות: עיצורים (בהגייתם האוויר נעצר) ותנועות (בהגייתן האוויר נע ללא עצירה).

להגיים יש ייצוג בסימני הכתב: בעברית 22 אותיות הא"ב מייצגות את העיצורים, וסימני הניקוד ואותיות אהו"י מייצגים את התנועות.

עיצורים - תרשים

העיצורים השונים נבדלים זה מזה בכמה תכונות:

במקום החיתוך, שהוא מקום עצירת האוויר. לפי מקום החיתוך מזהים את קבוצות השפתיים, המכתשיים, החכיים והגרוניים.

באופן החיתוך, ובו מיון לפי כמה בחנים: לפי אופן עצירת האוויר- פוצצים וחוככים; לפי תכונות צליל מיוחדות- שורקים וצליליים, לפי החלל שדרכו האוויר זורם- חלל הפה או האף; לפי תכונות היסטוריות אחרות - נחציים וחצאי תנועות.

בקוליות - עיצורים שמרעידים את מיתרי הקול הם קוליים, האחרים הם לא-קוליים (אטומים).

תנועות - תרשים

בהגייה של כל התנועות האוויר נע באופן חופשי החוצה, וכולן–- קוליות.

בעברית יש חמש תנועות a e i o u, והן נבדלות זו מזו במצב השפתיים (מעוגלות או פשוקות) ובמצב הלשון (קדמית או אחורית, נמוכה או גבוהה). למשל, התנועה u הגויה בשפתיים מעוגלות ובלשון אחורית וגבוהה. את מצב הלשון מקובל לסמן בטרפז התנועות.

אותיות אהו"י

התנועות מסומנות בעזרת סימני הניקוד ואותיות אהו"י.

סימני הניקוד רבים יותר מחמש התנועות ההגויות, כי בדקדוק המסורתי מקובל להבחין בתנועות ארוכות, קצרות וחטופות.

בכתיב החסר (המנוקד) מסומנות כל התנועות: רובן בסימני הניקוד וחלקן באותיות אהו"י.
הכתיב החסר מקובל בתנ"ך, בשירה ועוד. בכתיב המלא, המקובל היום, מסמנים רק חלק מן התנועות באמצעות אותיות אהו"י.

לאותיות אהו"י יש תפקיד כפול: סימון עיצורים וסימון התנועות.
דוגמות:

האות	עיצור	תנועה
א	אָבָק, שְאֵלָה,	מִמְצָא, קָרָאנוּ
ה	הוֹלֵך, מַהֵר,	כִּתָּה, מוֹרֶה
ו	וֶרֶד, עַכְשָו,	חוֹר, קָרָאנוּ
י	יַלְדָּה, מְעַנְיֵן,	שִׁיר, כְּלָלִי

‏‏עיצור ותנועה - טיפים

העיצורים הם האותיות שאנו הוגים, האותיות הנשמעות.
אותיות אהו"י הן עיצורים כשהן נשמעות: וֶרֶד, הַר.
אותיות אהו"י הן אימות קריאה (תנועות) - כשהן אינן נשמעות: מוֹרָה, שִׁיר.
ה' בסוף מילה שיש בה מפיק היא עיצור ולא אם קריאה. למשל: סִפְרָהּ (= הספר שלה) בה' יש מפיק, ולכן הה' היא עיצור ולא אם קריאה.