אל ורה וייצמן , לוניי
ברכבת לסן רמו, 19 באפריל 1920

ילדתי היקרה,
סוף סוף יכול אני לכתוב לך כמה מלים בתקווה שיגיעו לידייך. אני מסופק מאוד אם קיבלת את כל המברקים והמכתבים מארץ ישראל ומהדרך. בארץ ישראל היינו כמו במלכודת עכברים, מנותקים מכל העולם מבלי לדעת אם נתעורר חיים לאחר לילות-בלהות.
עבר עלינו, חביבתי, דבר איום ביותר, חמור ביותר – פוגרום בירושלים, עם כל סימני הלוואי וה"חן" של פוגרום. אני מאשים בזאת את הממשל. אולי לא הם ארגנו את הפוגרום בפועל, אך אין ספק שהם סייעו לו בעמדתם הפאסיבית.
אין בכוחי לתאר לפניך כל מה שעבר עלינו, וכיצד דאגתי לשלומו של בניצ'קה שלנו. הוא, מלאך קטן, נשא כל זה בשקט, בשלווה ובכבוד.
אינני יודע איזה משקע נשאר אצלו, ומה מתרחש בראשו. קיבלתי מברק שאצא לסן רמו, ואני כבר שני לילות בקרון הרכבת בנסיעה בלתי-פוסקת מטארנטו: נוסף לזאת, הרכבת שלנו איחרה ב-12 שעות. בניצ'קה התחנן שאשאיר אותו ברומא לסיור בעיר, והוא נשאר אפוא אצל ביאנקיני, שיביא אותו מחרתיים לסן רמו.
.
אתי ברכבת אלכס אהרונסון. אני עייף, רצוץ, שבור, וכל העולם כולו היה לי לזרא. כל כך אני רוצה לראותך, לשוחח, לשפוך את לבי לפניך ולמצוא תנחומים – כל העולם איום כל כך. יש כה מעטים, כגון מיינרצהגן ודידס, האנגלים היחידים שמילאו את חובתם, כל האחרים זאבים ותנים! כנגד זה יכולים אנו להיות גאים בהתנהגותם של היהודים, הן זקנים והן צעירים, ובמיוחד של [אנשי] הדסה. הם גיבורים אמיתיים.
אילמלא הכידונים של האנגלים שהפריעו לנו, היינו מתגברים על הערבים כבר ביום הראשון: אבל האנגלים פרקו את נשק ההגנה העצמית שלנו, אסרו את אנשינו בתוכם את ולדימיר ייבגנייביץ' [ז'בוטינסקי] שלנו - הכל כמו אצלנו [ברוסיה].

ורוצ'קה, ילדה, אל תשימי לב לידיעות בעיתונים, הם משקרים. בידי כל העובדות וההוכחות, ואני אפרסם אותן. התראיינתי ל"טיימס". אבל אינני יודע אם ידפיסו את הראיון!
אינני שואל דבר עליך, בתקווה ובאמונה שכולכם בריאים. אני מקווה לקבל ידיעה ממך בסן רמו. הברקתי וכתבתי לך פעמיים מירושלים, וכן מקהיר, מ"חלואן" (באלחוט), ולבסוף אתמול מרומא. מילאתי רק בקשות מעטות שלך, מכיוון שבירושלים כבר לא יכולתי לקנות כלום. אני מביא אתי שטיח למדרגות, אבל לא השגתי שטיח גדול. התמקחתי על שטיח כזה בירושלים, אך כל זה היה לפני ימי האימה. שוב לא איכפת, וקשה לחשוב.
אינני יודע מה יהיה בסן רמו: אולי גם שם יהא צורך בניתוק, כי לא אקבל עוד הבטחות של נייר, אינני מאמין עוד לזאבים האלה! ככלות הכל, האנגלים הם שורש הרע!כמה הייתי רוצה לראות אותך, את מיינקה, ולנוח לפחות יום-יומיים. בסן רמו אשאר זמן מועט ככל האפשר. הרבה פעמים אני מנשק בחוזקה אותך ואת ילדנו הקטן.