ברוך בן נריה הסופר : דברי הפתיחה והכותרות- קולופונים בספר ירמיהו

הקולופון מציין את ההערות שהעירו סופרים מעתיקים בשולי הטכסט שהועתק על ידם. ההערות כוללות ידיעות על מקורו של הטכסט והאישים שיש להם שייכות לטכסט זה. הקולופון מילא בימי קדם תפקיד דומה לזה של האינפורמציה הניתנת בשער הספר בימינו. בקולופונים משתקפים "חיי הספר" ודרך הנחלתו באמצעות "דורות" של מעתיקים. הקולופון הבבלי והאשורי מקומו בסיום הטכסט. אולם אנו מניחים שתוך כדי התהליכים השונים של מסירת ספר המקרא הועבר חומר קולופוני מסוף הספר לתחילתו.

אנו מציעים כאן, ככל הידוע לנו, לראשונה בתולדות מחקר ספר ירמיהו, שימוש נרחב בחומר משווה של קולופונים. כבר הזכרנו לעיל את הרעיון שברוך בן נריה כתב קולופון שנשתקע בפרק ל"ב. סביר להניח שחלק מדברי הפתיחה והכותרות שבספר ירמיהו, שהיו מעיקרן – לדעתנו – קולופונים בסיום ילקוטים שונים משל דברי ירמיהו, נכתבו בחלקם כבר בידי ברוך בן נריה עצמו ובידי דור אחד או שנים של תלמידים-סופרים בימי גלות בבל.⁹⁵

עדות חשובה על עסוק רב שעסקו סופרים וקוראים בספר ירמיהו משמשים קרוב לעשרים דברי הפתיחה והכותרות⁹⁶ לילקוטים השונים בספר ירמיהו. עובדה מופלאה היא, שדברי הפתיחה והכותרות הללו, המזכירים את השם ירמיהו, עולים במספרם על דברי הפתיחה והכותרות הדומים להם בכל ספרי הנביאים האחרונים גם יחד⁹⁷. (בספר ישעיהו נשתמרו שלוש כותרות המזכירות את שמו וביחזקאל רק כותרת אחת).

מורי הפרופ' מ.צ. סגל שעמדעל ריבוי הכותרות הסיק מכך מסקנה מעניינת שדברי ירמיהו התהלכו בישראל מגילות מגילות. הוא אומר במבואו לספר ירמיהו:

"כתבות פורמליות אלו שאינן מוסיפות שום פרט חדש שאין אנו יכולים ללמוד מתוך הנבואה עצמה, הן מיד עורך מאוחר, או עורכים מאוחרים, ומקור אחד לכולן. ומכיון שהכתבות הפורמליות הארוכות: ל', א; מ"ו, א; נ', א. הן כתבות שעל ראש נבואות שהיו במגלות מיוחדות, ולפיכך יש להסיק שאף חברותיהן בשאר המקומות מסמנות נבואות שהיו במגלות מיוחדות, היינו: ז'-י', י"א-י"ג, י"ד-י"ז, י"ח-כ".

אם נכונה דעה זאת, נבוא לכלל המסקנה שדברי ירמיהו ומעשיו היו רווחים בישראל במגלות מגלות, ושספרנו נתחבר על ידי צרוף המגלות הבודדות יחד.

אין כאן המקום לדיון משווה מפורט על הפתיחה והכותרות לספר ירמיהו לעומת ספרי נביאים אחרים. אמסור פה בקצרה את תמצית העיון הראשון שהעליתי בחיבור על השתלשלות דברי הפתיחה והכותרות לספרי הנביאים האחרונים והכתובים (המבוסס על ניתוח החומר המקראי וחומר משווה חיצוני של הקולופונים והקטלוגים האכדיים והכותרות בספרות המצרית והיוונית הקדומה):

דברי הפתיחה והכותרות – הכוללים לעתים אינפורמציה ע"ש הנביא, שם אביו, שם עירו וזמן פעילותו – נכתבו ברובם על ידי חכמים-סופרים חותמי כתבי הקודש החל במאה החמישית. היתה זו תמורה מהפכנית בישראל לשנות את מנהג האנונימיות ולקרוא את רוב ספרי המקרא על שמות המחברים.
הפרטים הביוגרפיים נמסרו בדברי הפתיחה כפי שנשתמרו במסורת בעל פה, או במידה שהגיעו עליהם על יסוד עיון בגוף הספר. מכאן הסבר לעובדה שכמות האינפורמציה הביוגרפית שבדברי הפתיחה איננה שווה לכל ספרי הנביאים.
על פי ניתוח מפורט של הכותרת לקבצים שבספר משלי – לאור הידיעות שבידינו ממקורות חיצוניים וכן על פי השואת הפתיחה של חבקוק ג' וקהלת לקולופונים שבסיומיהם (קהלת, י"ב ח-יב) – נמצאו סמוכין להנחה הנזכרת לעיל, שנוסחאות הכותרות לספרי הנביאים האחרונים ולספרי משלי וקהלת נכתבו תחילה כקולופון בסיום הספרים ורק בסיום תהליך חתימת כתבי הקודש הועברו מסוף הספר לתחילתו.⁹⁸ יש לציין שכלל זה חל על עיקר הכותרות המזכירות שמות ועניינים ביוגרפיים. לדוגמא: הכותרת "משא נינוה" היתה מעיקרה בתחילת הספר, ואילו "ספר חזון נחום האלקושי" הועבר מקולופון שנמצא פעם בסוף הספר.

קביעת ההנחות הללו משמשות רק כמסגרת כללית, כי ליד המשותף לכל ספרי המקרא יש לכל ספר וספר "היסטוריה אינדיוידואלית" משלו, כיצד הועתק מדור לדור עד שנקבעה לו נוסחתו הקאנונית.

בבואנו לעשות שימוש בהנחות אלה לגבי ספרות ירמיהו יש לשים לב לעובדה המאלפת שירמיהו שונה, כאמור, מיתר הנביאים האחרונים בכך, שספרו לא היה מעולם אנונימי. (ירמיהו נזכר בכינוי שמו בספרו קרוב למאה ושמונה עשרה פעם. יחזקאל נזכר בשמו רק פעמיים. ישעיהו בן אמוץ רק שבע-עשרה פעם ומזה עשר פעמים בסיפורים מפרק ל"ז ואילך שהועתקו מתוך ספר מלכים. רוב שמותיהם של שנים-עשר הנביאים נזכרים בספרי תרי-עשר רק פעם אחת – בפתיחה).

ירמיהו שונה גם, כאמור, בין יתר ספרי הנביאים בשפע הכותרות לנבואותיו השונות. עם זאת דומים, לדעתנו, דברי הפתיחה לספר ירמיהו (א', א-ג) ליתר דברי הפתיחה של ספרי הנביאים בכך, שהועתקו מקולופון שנמצא אי-פעם בתהליך מסירת הספר בסיומו.

נדגים הנחה זו ע"י הצגה מקבילה של דברי הפתיחה לספר ירמיהו ולספר יחזקאל. (הטכסט הקולופוני – באותיות קטנות. הטכסט המקורי – באותיות גדולות).

ירמיהו, א', א-ד

יחזקאל, א', א-ד

דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין אשר היה דבר ה' אליו בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה בשלש עשרה שנה למלכו. ויהי בימי יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה על תם עשתי עשרה שנה לצדקיהו בן יאשיהו מלך יהודה עד גלות ירושלים בחדש החמישי.
ויהי דבר ה' אלי לאמר: בטרם אצרך בבטן ידעתיך" וכו'

ויהי בשלשים שנה [לגלותנו]
[בשנה החמשית] ברביעי בחמשה לחדש ואני בתוך הגולה על נהר כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים. בחמשה לחדש היא השנה החמשית לגלות המלך יהויכין היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר ותהי עליו שם יד ה'. וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון" וכו'

כלל זה חל על כל דברי הפתיחה של ספרי הנביאים. הלשון השכיחה בטקסטים הקולופוניים היא לשון עבר, "דבר אשר היה", או "אשר חזה". ואילו דברים בלשון "ויהי דבר ה' אלי", או "ויהי דבר ה' אל יונה בן אמיתי", שייכים בדרך כלל לכתיבה המקורית הראשונה.

ומה בענין הכותרות הרבות הכתובות בלשון "היה דבר ה'" שבפנים בספר ירמיהו?

אם נמצה את מלוא המשמעות של דעת סגל (וחוקרים אחרים הקרובים לו), שספרות ירמיהו היתה פעם עשויה מגילות מגילות, מותר-לדעתי-להעלות השערה שחלק מהכותרות הללו, הנושאות את שם ירמיה, היו גם הן מעיקרן קולופונים, והעתקו לאחר מכן מסיום המגילה לתחילתה.

אני מעלה הרהורים ראשונים משלי בענין זה.

א', א-ג	בהתאם לנזכר לעיל, הפתיחה המקורית של הנבואה היא בפסוק ד': "ויהי דבר ה' אלי", כיוצא בזה כל לשונות "ויהי דבר ה' אלי" או "ויהי דבר ה' אלי שנית", בפרקים א'-ו' (וביתר חלקי הספר) שייכים לכתיבה הראשונית של מגילות אלו.
ז', א	"הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' לאמר עמד בשער בית ה' וקראת שם את הדבר הזה ואמרת שמעו דבר ה'..." לפנינו כאן כותרת למגילה חדשה. על סמך מנהג המחברים לא להזכיר שמם, משער אני שבמקור כתוב היה בראשית המגילה "ויהי דבר ה' אלי", במרוצת הזמן נרשם בקולופון שבסיומה "הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' לאמור", וקולופון זה הושם בתחלת המגילה.
י"א, א	ראה הערה לכותרת הקודמת.
י"ד, א	"אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות" על הכותרת עצמה חל מה שנאמר על הכותרת ז', א. יתכן שהיתה פעם בתחילת המגילה כותרת קצרה "על דברי הבצרות".

י"ח, א-כ"ד,

א – על הכותרת לי"ח, א חל הכלל הנזכר בהערה ל-ז', א. סברתנו היא שהפרקים י"ח-כ"ד, היוו פעם מגילה לעצמה. בפרק כ"א, א-בא הסבר על סיבות הזמן, שיכול היה להכתב בידי ברוך הסופר.

הפרקים נושאי תאריכים והפרקים הביוגרפיים

פרק כ"ה יש לו היסטוריה טכסטואלית משלו והיא מסובכת למדי. החל בכ"ה, טו שונה סדר הנוסח בתרגום השבעים. (ראה להלן בקטע הנבואות אל הגויים). התאריך בראש פרק כ"ה עשוי להורות על שיוכה של המחצית הראשונה של הפרק לספר ברוך; ואם ככה הרי שאיננו קולופון רגיל (שבדרך כלל מקומו, מעיקרו, סוף המגילה), אלא שברוך שם את הכותרת בראש הספורים השונים.

כ"ו, א	"בראשית ממלכת יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה מאת ה' לאמר", הושמט כנראה השם ירמיהו. ואמנם בא השם ירמיהו בתרגום הסורי ובלטיני העתיק.
כ"ו-כ"ח	שני פרקים אלה הם יחידה עצמית בתוך ספר ברוך. יש לקבל את נוסח תרגום השבעים המשמיט "אלי" (כ"ז, ב).
כ"ט, א	הכותרת "ואלה דברי הספר" היא משל ברוך. האגרת התהלכה כנראה תחילה כמגילה לעצמה.
ל'-ל"א	פרקים אלה היו כנראה פעם מגילה עצמית, סברה היא שהכותרת בתחילת פרק ל' היתה בתחילה קולופון בסיום פרק ל"א. הנימוק לכתיבה: "כה אמר ה'... כתב לך את כל הדברים אשר דברתי אליך אל ספר, כי הנה ימים באים", - מורה שיש לירמיהו חוג אנשים, שהוא מוסר להם את דברי הכתב.
ל"ב	יתכן וחלה בפרק ל"ב התפתחות קולופנית מענינת. יש כאן קולופון שכתב ברוך בעצם היום שאירע המעשה והטמינו יחד עם ספר המקנה.
ל"ג, א	הפרקים ל"ב – ל"ג היו פעם מגילה עצמית, ועל כך מעידה הלשון "ויהי דבר ה' אל ירמיהו שנית".

הפרקים והכותרות של ל"ד, א; ל"ה, א; ל"ו, א; מ', א; מ"ד, א שייכים למקור הביוגרפי של ספר ברוך והכותרות הן מקוריות.

מ"ה, א

"הדבר אשר דבר ירמיהו הנביא אל ברוך בן נריה וכו'". סברה היא שלפנינו קולוון שנכתב בידי סופר-תלמיד של ברוך. זהו אחד הקטעים המאוחרים, יחסית, שהוכנסו לספר ירמיהו. שנוי מקומו של קטע זה בתרגום השבעים מעיד גם הוא על הכנסתו המאוחרת של טכסט זה בספר ירמיהו.

הנבואות אל הגויים

הכותרות הרבות, בנבואות אל הגויים בספר ירמיהו וכן בספר ישעיהו מעידות – לדעתנו – על כך שספרות זו הועתקה רבות ומצאה לה קהל קוראים גדול ונרחב בימי גלות בבל.

בספר ישעיהו יש פתיחה אחת בלבד המזכירה את שם הנביא: "משא בבל אשר חזה ישעיהו בן אמוץ" (י"ג, א). בספר ירמיהו יש פתיחה כללית: "אשר היה דבר ה' אל ירמיהו הנביא על הגויים" (מ"ו, א) וכן פתיחה לנבואה מקיפה על בבל: "הדבר אשר דבר ה' אל בבל על ארץ כשדים ביד ירמיהו הנביא" (נ', א). כמו כן באו פתיחות, המזכירות את שם הנביא, בנבואות על מצרים (מ"ו, יג), אל פלשתים (מ"ז, א), ועל עילם (מ"ט, לד).

יש להניח שמתחילה התהלכו מספר נבואות של ירמיהו על הגויים כמגילות לעצמן (ביחוד מגילת הנבואות על בבל). ומכאן הכותרות המיוחדות; אולם הן נתחברו יחדיו (כנזכר בגלוסה של סופר לכ"ה, יג: "את כל הכתוב בספר הזה אשר נבא ירמיהו על כל הגויים"). סברה היא שילקוטי הנבואות על הגויים נערכו ונקבצו יחדיו בתקופה שאחרי ברוך בן נריה, ואולי בידי אחד מתלמידיו, בגלות בבל עצמה. מכל מקום, אפשר גם לגבי דברי פתיחה אלה להחיל את הכלל שלפחות חלק מהם היו פעם קולופונים בסופי המגילות והועברו לתחילת המגילות.

קטע של ספור על ירמיהו נמצא בפרק נ"א, נט-סד. קטע זה נשתמר אולי בתחילה בעל פה וסופח לתוך המגילה על בבל לאחר שזו היתה כבר חתומה.

כלל זה חל גם על הכותרת היחידה בישעיהו י"ג, א, שהיה גם הוא קולופון. אני מצטרף לדעתו של ארלנדסון (S. Erlandsson)⁹⁹ שחקר מחדש את הנבואות על בבל בספר ישעיהו וקבע שכותרת זו זמנה מימי גלות בבל.

נוסף לדברי הפתיחה שנזכרו בהם שמות הנביאים, באו בישעיהו וירמיהו מספר כותרות קצרות, בנות מלה אחת או שתים, בראש הנבואות לעמים השונים: "משא מואב", "משא דמשק", "משא מצרים" וכו' בספר ישעיהו בפרקים י"ג-כ"א. וכיוצא בזה בספר ירמיהו: "למצרים" (מ"ו, ב, יש להניח שעל הכותרת הקצרה נתווסף בפסוק זה הסבר המצב ההיסטורי ותאריך). "למואב" (מ"ח, א) "לבני עמון" (מ"ט, א), "לאדום" (מ"ט, ז) "לקדר ולממלכות דמשק" (מ"ט, כח). כותרות קצרות יש גם בחלקים אחרים של ירמיהו, כגון: "לנביאים" (כ"ג, ט) ואולי גם: "על דברי הבצרות" (י"ד, א).

נשתמר בכותרות הקצרות הללו מנהג סופרים מימי קדם לציין בתחילת הטכסט, או בתחילת פרק של טכסט, מלה או שתים המציינות את התוכן. יש לכך דוגמאות לרוב בקולופונים האכדיים וכן בכתבי אוגרית.

נוסף לקולופונים הנזכרים נשתמרו בספר ירמיהו בלבד שני קולופונים בסיום פרקים: "עד הנה משפט מואב" (מ"ח, טז), "וייעפו, עד הנה דברי ירמיהו" (נ"א, סד). אלה הם קולופונים מובהקים, התואמים בדיוק למנהג סופרים בימי קדם לציין בסוף הטכסט שהעתיקו את הסימן qātu. היינו קץ, סיום הסריה או סופו של פרק מוגדר בתוך הסריה. אפשר להניח שבמגילות ספרות הנבואה של ימי קדם מצויינות היו הערות הסופרים בסיום הספרים, אלא שעורכי כתבי הקודש השמיטו את הסימנים האלה ושרדו בספרי הנביאים האחרונים רק שנים אלה בנבואות אל הגויים בספר ירמיהו.

על השאלה: כיצד בא בספר ירמיהו מספר רב כזה של פתיחות וכותרות המזכירות את שמו ולמה נשתמרו בספר זה דוקא עקבות מרובים של מעשה סופרים (שהצענו כאן לכנותם בתור קולופונים)? אפשר להשיב כי ספרות ירמיהו נתקדשה סמוך לחורבן הבית, ולכל המאוחר בקרב בני דור ראשון של גלות בבל, שהרבו להעתיק את נבואותיו ולבאר ולהסביר את התופעות והנסיבות של חייהם בגלות בבל לאור דברי חזונו של ירמיהו. התקדשות קדומה – יחסית – זו, היא שהשפיעה על השתמרותן של הכותרות השונות וההערות הקולופוניות, שהן בחלקן, לפי דעתנו, מעשה ידי ברוך ובני חבורתו עוד בימי חייו של הנביא, או סמוך למותו, וכן מעשה ידי סופרים יראי ה' מבני הדור שבאו אחרי ברוך.

כפלי גירסא בספר ירמיהו

נמצאה גם עדות בלתי צפויה על פעילות יתר בהעתקת ספר ירמיהו ותפוצתו. I.G. Janzen כתב דיסרטציה על תרגום השבעים לירמיהו, ומתוכו נתפרסם עד כה פרק על Double Readings in the Text of Jeremiah. ינצן מצא בירמיהו עשרים ואחת דוגמאות של כפלי גירסא הנמצאים בנוסח המסורתי שבידינו ואינם נמצאים בנוסח תרגום השבעים, כגון: ירמיהו ז', כד: "וילכו במועצות בשררות לבם הרע", בתרגום השבעים בא רק אחד מן הבטויים "מועצות" "בשררות". כיוצא בזה חדרו גירסאות כפולות, לדעת ינצן ומספר חוקרים, למקומות כגון: ירמיהו י', כה: "כי אכלו את יעקב ואכלהו ויכלהו ואת נוהו השמו". כאן נראה "ואכלהו ויכלהו" כגירסא נוספת. בירמיהו כ"ג, כט: "להשכיח את עמי שמי" בתרגום השבעים "לשכח את שמי". בירמיהו כ"ד, ט: ונתתים לזועה לרעה לכל ממלכות הארץ". תרגום השבעים משמיט "לרעה". בירמיהו ל"א, טו: "רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו", אחדות מנוסחאות תרגום השבעים גורסות "רחל מבכה על בניה מאנה להנחם" ואחדות גורסות: "רחל מבכה על בניה כי איננו".

"כפלי גירסא" כאלה נוצרו על ידי סופר-מעתיק שמצא לפניו הבדלים בין שני כתבי יד וחיבר את שניהם יחדיו למען לא יאבד אף אחד מהם. על סמך כפלי גירסא וע"ס מספר ההפלוגרפיות שבנוסח המסורה לעומת נוסח תרגום השבעים, קובע ינצן כלל, שכל כמה שטכסט מסוים הועתק יותר, כן נוספו בו יותר כפלי גירסא. הוא מסיק שהנוסח המקורי שעמד בפני המתרגמים ליונית היה קדום ומשקף היסטוריה מועטת של העתקות.

ינצן עמד על העובדה ששרידים מספר ירמיהו, שנמצאו במערות מדבר יהודה, קרובים לנוסח המסורה, היינו שהם באים מתוך ספר שהועתק הרבה פעמים, ואילו המצע של תרגום השבעים שהוכן במצרים באותו זמן בקרוב, משקף נוסח קצר, בעל מסורת העתקה מועטת, יחסית, שהיתה בידי יהודי מצרים¹⁰⁰.

הרי עדות עקיפה ומעניינת לתפוצה היתרה של ספרי ירמיהו בימי בית שני.

הערות שוליים:
94. ראה הגדרות של קולופינים אצל Hunger, Kolophone במבוא לספרו, עמוד 1.
95. ראה בסעיף "קולופונים לציון סיומים של ספרים ומגילות במקרא", במאמרי "צרור הערות על סופרים וספרים בימי המקרא" בית מקרא מ"ג 368-375. המונח קולופון לא חדר עדין למדע המקרא המודרני. לדוגמא רודולף בביאורו לירמיהו מציין, שזוהי תוספת של סופר שביטא בכך את "ההשתוממות" על אורכו הרב של מסע מואב. ובעצם יש במבארים המודרניים לירמיהו נסיגה לעומת טקרי, שכתב בתחילת המאה, וניסה לשלב את ההערות הללו במסגרת תולדות הילקוטים של ספר ירמיהו. מן הראוי איפוא לחקור גם את הקולופונים שבמקרא בהשוואה למנהגי סופרים בימי קדם.
96. מטעמים של נוחיות לשונית הבדלתי בין דברי הפתיחה בראש הספר ובראש ילקוט של נבואות לבין כותרת קצרה בראש נבואה כלשהי. השתמשתי במונח כותרת ע"פ לשון מדרש תנחומא: "אמר ר' אלעזר הקפר: כתוב בשיר השירים "שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז". העמוד הזה יש לו כותרת מלמעלן ובסיס מלמטן. אמר ר' שמואל בר-קוריא: אין פרשה בתורה שאין לה כותרת מלמעלה ובסיס מלמטן".
97. נחמיה רבן חקר במפורט את הכותרות בספר ירמיהו (ראה ירמיהו-הנביא והספר עמ' 44-39). רבן מבחין בין הנבואות הפותחות ב-וו' המהפך: "ויהי דבר ה'", "ויאמר ה'"... המורות על המשך לנבואה קודמת, לבין הנבואות הפותחות בצורת עבר פשוטה: "הדבר אשר היה"... או "היה הדבר...", המשמשות לדעתו, סימן לתחילת חטיבה נבואית חדשה. דברי רבן ראויים לעיון. בכלל משמש ספרו אוצר של רעיונות מעניינים להבנת ספר ירמיהו.
98. בנוסח המסורה באה הקריאה "הללויה" בסיומם של המזמורים ק"ד, ק"ה, קט"ו ואילו בתרגום ה-ע' נמצאת הקריאה "הללויה" בראש המזמורים. זה מעיד על תהליך העתקה של ציונים והערות בעלי אופי קולופוני מסוף הטכסטים לתחילתם. יש יסוד להניח שתהליך זה קיים היה גם לגבי "למנצח" שבראשי המזמורים. סיוע לכך מחבקוק ג' מקום שם נמצא "למנצח בנגינות" בסוף הפרק. ומאלף הדבר שה-ע' מתרגם למנצח ειςτ ό τέλοςוהוולגטה, in finem היינו: לסיום, לסוף, והדבר מצריך עיון נוסף.
99. ראה S. Erlandsson, The Burden of Babylon, A Stady of Isaiah 13:2-14:23. 1971 במאמרי "למודים – תלמידים סופרים בספר ישעיהו" (בית מקרא מ"ז, תשל"א) הבאתי סמוכין לכך שספר ישעיהו נתקדש בתקופה מאוחרת יחסית. לפי הנחה זו ייתכן והכותרת "משא בבל אשר חזה ישעיהו בן אמוץ" קדמה ליתר הכותרות בספר ישעיהו.
100. וזה לשונו: "We may close on the interesting observation that we now have evidence that the two text types were extant, in the form in which they have come to us, in roughly the same period. For the text of LXX points to a short Hebrew text of Jeremiah extant in the second century B.C., while the early exemplar from Qumran, 4QJer which is very close to Massora attests the full, developed Hebrew text of Jeremiah in Palestine already by about 200 B.C." על הבעיה הכללית של כלפי-גירסא ראה ש. טלמון, (p. 447) Textus I 1960 144-84; Textus IV 1964 95-132; Scripta Hierosolymitana 8. 1961.