איתי, מהעיר גת, היה כנראה פלישתי שעבד בשירותו של דוד המלך וגילה כלפיו נאמנות רבה גם בימי מרד אבשלום (שמואל ב, ט"ו 23-18). נראה שהיה שייך לגדודי הכרתי והפלתי, שהיו שכירי חרב של דוד.

דוד מינה אותו למפקד של שליש מצבאו לפני הקרב הגדול נגד אבשלום (שמואל ב, י"ח 2, 5).
השם אִתַּי הוא כנראה קיצור של שם תיאופורי: האל הוא איתִי, כמו איתיאל. השם מוזכר בכתובות מנוזי, אל עמארנה ועוד.