איך הסתננה המילה "מהפכה" אל השיח הפוליטי

המאמר בוחן את השימוש במילה "מהפכה" בתנ"ך ובשפה העברית ואת המשמעות המלווה אותה בשיח הפוליטי.

אמנם המילה "מהפכה" מופיעה כמה פעמים בתנ"ך במשמעות ברורה של שינוי פתאומי, שהוא בבחינת זעזוע וחורבן ("מהפכת סדום ועמורה"). יחד עם זאת ראוי לתת את הדעת לכך שבשיח הפוליטי העברי החלו להשתמש בה רק לפני כמאה שנה. מעיד על כך אליעזר בן יהודה בערך שכתב על "מהפכה" במילונו המפורסם, בכרך שהושלם בשנות מלחמת העולם הראשונה: "ובזמן האחרון החלו להשתמש במילה זו במשמעות שינוי גמור של סדרי שלטון המדינה, בפרט שנעשה בכוח מרד אזרחים וכדומה." עד לזמנו של בן יהודה הזדקקו גם בעברית למונח "רבולוציה", שאיננו אלא העברה לשפתנו של ביטוי אשר השתרש לראשונה בלשונות מערב אירופה.

בשפות האלה משמעותה המקורית של המילה "מהפכה" (באיטלקית rivoluzione/rivolgimento revolution;בצרפתית révolution; באנגלית revolution) היא תנועה מעגלית, או סיבובית, ממש כפי שהיה מובנה של המילה הלטינית, revolutio פרי התפתחות לשונית מאוחרת (כנראה במאה הרביעית לספירה). בעת העתיקה וגם בימי הביניים אין זכר לשימוש במילה לטינית זו בהקשרים של תפיסת שלטון באלימות. עם זאת, בהמשך ימי הביניים, בעיקר מהמאה ה- 12 ואילך, הוקצה לה מקום בולט בספרות האסטרונומית והאסטרולוגית, שם הגדירה את תנועתם המעגלית של כוכבי הלכת. באותם זמנים שררה האמונה כי תנועת הכוכבים משפיעה על גורלם של בני אדם, וגם על גורלן של ערים וממלכות. נוצרה לכאורה אפשרות כי המילה תנוצל כמטפורה בשיח הפוליטי, אך אין בידנו דוגמאות לשימושים מעין אלה. למרות זאת, במאמר סמכותי ומקיף שפרסם ההיסטוריון פליקס גילברט בשנת 1973 במילון להיסטוריה של הרעיונות עדיין נטען כי המונח "מהפכה" רכש את משמעויותיו הפוליטיות בעיקר במאה ה- 16 בעקבות הופעת חיבורו המפורסם של קופרניקוס, על התנועה המעגלית של גרמי השמים (De revolutionibus orbium coelesyium), שנדפס לראשונה בשנת 1543. לדעת גילברט בני אותו דור חשו כי מונח המתייחס לתנועת הכוכבים עשוי להתאים גם להצגת שינויים וזעזועים פוליטיים עלי אדמות.

אך גילברט החטיא את המטרה. שימוש חלוצי במילה "מהפכה" בשיח הפוליטי נעשה כבר כמאתיים שנה לפני קופרניקוס. את העדויות החשובות לכך אנו מוצאים בכרוניקות של האחים ג'ובאני ומתאו וילאני, כותבי תולדות העיר פירנצה במחצית המאה ה- 14. עם זאת, האחים וילאני לא כתבו בלטינית; הם התבטאו באיטלקית, שפה מדוברת, שנמצאה אז בשלבים אחרונים של התגבשות ונדרשה בין השאר ליצור מילים וביטויים בעבור מצבים משתנים בתחום הפוליטי. איטליה הייתה אז מחולקת בין רוזנויות, דוכסויות, ממלכות וערים עצמאיות ובראשן מועצות שלטון. מערך זה סבל מחוסר יציבות ניכרת. בנוסף להתנגשויות בין מרכיביו השונים, אירעו בו התקוממויות פנימיות תכופות שבמרוצתן ניסו סיעה זו או אחרת, או אישיות שאפתנית, להשיג עליונות. הטלטלה הפוליטית נענתה בפרץ של יצירתיות לשונית. השפה האיטלקית דאז השתמשה לשם כך בשורה של מילים שעברו אליה מהלטינית הקלאסית (כגון: (tumulto, sedizione, ribellione, אך לאלה נוספו עתה גם ביטויים חדשים שמקורם ככל הנראה בשפה העממית, אשר העניקה לאירועים הפוליטיים דימויים ציוריים. בין אלה ניתן למצוא את המילה "מהפכה". אמנם זו איננה המילה המועדפת על האחים וילאני, אבל היא מופיעה אצל שניהם כמה פעמים בהקשרים פוליטיים ברורים ואין אפשרות לטעות במשמעותה, מובנה הוא שינוי פתאומי בשלטון שבא בעקבות מהומות או התקוממות, וגם התערערות הסדר הציבורי ושינוי לרעה בנסיבות.

בדור שלאחר האחים וילאני מתמעט מאוד השימוש ב"מהפכה". ניתן להסביר זאת בכך שהכתיבה באיטליה הושפעה אז מהרטוריקה ההומניסטית החדשה, אשר הדגישה את ההיצמדות למילים השאובות מהלטינית הקלאסית ודחקה לצד ביטויים שזוהו עם העגה ההמונית. אף שפה ושם ניתן למצוא דוגמאות בודדות, הרושם הוא כאילו "מהפכה" הורדה למחתרת. קרוב לוודאי שההזדקקות למילה נמשכה בשפה היומיומית, אך לא בשפה הכתובה. עם זאת, בסוף המאה ה- 15 בולט השימוש שעושה בה הנזיר והמטיף הדתי-פוליטי ג'ירולמו סבונרולה. הלה נשא בפני מקורביו דברי נבואה על הצפוי לעיר פירנצה לאחר מות לורנצו "המפואר" לבית מדיצ'י. סבונרולה הכתיר את התמורה היעודה בצירוף המילים "מהפכת המדינה הפלורנטינית". תלמידיו דאגו אחר כך לשמר את זכר אירועי נפילת בית מדיצ'י (la rivoluzione dello stato dell`anno 1494) מהשלטון בביטוי "מהפכת המדינה בשנת 1494". בראשית המאה ה- 16 משתמש פרנצ'סקו גויצ'רדיני כמה פעמים ב"מהפכה" בחיבור ביכורים שלו על תולדות פירנצה. כמה שנים אחריו נזכרת המילה, אמנם רק פעם אחת, אצל מקיאוולי בפרק האחרון של הנסיך. יש בכך משום עדות כי היא נותרה בגדר ביטוי לא לגמרי תקין.

שינוי במעמדה הלשוני התרחש רק בשנת 1612, עם הופעת המהדורה הראשונה של מילון השפה האיטלקית שכתבו חברי ה"אקדמיה דלה קרוסקה" בפירנצה. מילון זה, ראשון מסוגו, הציע לכל מילה וביטוי דוגמאות מכתבי סופרים איטלקים מהמאות הקודמות. "מהפכה" הוגדרה כאן, בנוסף למובנה כתנועה סיבובית, כמהומות, אי-סדר ושינוי השלטון במדינה, בגיבוי ציטטות מהכרוניקות של האחים וילאני. עתה, ניתן לשער, הייתה המילה מוכנה לנייד את מובנה זה לארצות אחרות. אבל לשם כך היא עדיין נזקקה לנסיבות פוליטיות מתאימות, כאלה שתקדמנה את הצורך בביטוי חדש. נסיבות אלה נוצרו בשנים 1660-1640, כאשר הקשיים שיצרה "מלחמת שלושים השנה", עוררו שורה של התקוממויות בארצות הגדולות במערב אירופה. המונרכיה הספרדית נאלצה להתמודד עם מרידות בקטלוניה (1652-1640), פורטוגל (1640), סיציליה (1647) ונאפולי (1648-1647). באנגליה התנהלה מלחמת אזרחים ממושכת (1648-1642), שהסתיימה בהוצאתו להורג של המלך צ'ארלס הראשון. בצרפת חזרו ונשנו מהומות ה"פרונדה" (1653-1648). לבני הדור, שהיו מורגלים במשטרים מלכותיים יציבים, נדמה כי עולמם הפוליטי נהפך על פיו.

כמה סופרים ופרשנים פוליטיים איטלקים, כמעט כולם בעלי עמדות שמרניות, הזדרזו לכתוב על האירועים. הם דנו בהתפתחויות באירופה כולה, ולחילופין תיארו את השתלשלות ההתקוממויות בארץ זו או אחרת. בכתיבתם הם השתמשו עתה באופן בולט במילה "מהפכה", בעיקר בלשון רבים. זאת ועוד, בכמה מהחיבורים צורפה המילה לכותר הספר. הספרים נפוצו במהרה ברחבי אירופה; חלקם תורגמו בהמשך לצרפתית ולאנגלית. בייחוד משך תשומת לב ספרו של אלסנדרו ג'יראפי, המהפכות בנאפולי (Le rivoluzioni di Napoli), שנדפס עוד בסתיו 1647 ותיאר את ההתקוממות ועשרת ימי שלטונו בעיר של מוכר הדגים ומנהיג ההמונים מז'אניילו.

בעקבות נוכחותה הבולטת של "מהפכה" בשיח הפוליטי האיטלקי של אותן השנים, אפשר להבחין כי הביטוי חודר לצרפת ולאנגליה. בארץ הראשונה השתמשו בו כמה ממחברי אלפי הכרוזים שתקפו את השר ז'ול מזארן בשנות הפרונדה, וכן מזארן עצמו במכתביו, בנוסף לכמה היסטוריונים שכתבו אז. בשנייה החדיר את המונח לשפה הפוליטית אנתוני אֶסקם בספרון פולמוסי שפרסם בשנת 1648, ושוב ב- 1649, שנקרא על המבוכות והמהפכות של משטרים (On the Confusions and Revolutions of Governments). לאסקם שימשה המילה מכשיר רטורי שבאמצעותו חיזק את טענתו כי תושבי אנגליה חייבים עתה נאמנות לממשלת הרפובליקה (Commonwealth), אף על פי שנשבעו בשעתו אמונים למלך צ'ארלס. בדרך זו "מהפכה" נוצלה כדי לתאר שינוי פוליטי גורף ואוכף, אך זהו שינוי שלא מצוי בשליטתם של נתינים מן השורה ואין הם אחראים לו. משום כך, אליבא דאסקם, "מהפכה" היא ההפך הגמור מ"מרד", היינו התקוממות של אזרחים נגד סמכות לגיטימית, שעליה הם צפויים לעונשים כבדים ביותר. בהוראה זו השתמש במונח החדש גם מרצ'מונט נידהם, עורך העיתון הרשמי של הממשלה, ולבסוף גם אוליבר קרומוול, ה"לורד פרוטקטור". בנאומו בפני הפרלמנט ב- 22 בינואר 1655 השתמש קרומוול כמה פעמים ב"מהפכה" בדרך ציורית וסיים בהכתירו את כלל השינויים הפוליטיים שעברה אנגליה בשנים הקודמות כ"מהפכות של ישו המשיח בכבודו ובעצמו". בחדשים שבין מותו של קרומוול (ספטמבר 1658) וקבלת ההחלטה להשיב את המלוכה (מאי 1660) ניתן להבחין בהתרחבות השימוש במילה. מוצאים אותה אפילו בהצהרות ובכרוזים הפייסניים שמפרסם צ'ארלס השני לנתיניו על סף שובו. גם לו מתאים באותו רגע לכנות את ההתקוממויות נגד אביו "מהפכות" ולא "מרידות".

עם זאת, מיד לאחר הרסטורציה המילה "מהפכה" כמעט נעלמת. דוברי המשטר המלכותי באנגליה חוזרים לקרוא למלחמות האזרחים של השנים 1648-1642 "מרידות". למעשה, ההסתייגות מהמילה באנגליה תהא עוד יותר גורפת מזו שבצרפת, אז בשלטונו האבסולוטיסטי של לואי ה- 14. בצרפת מופיעים באותן שנים כמה ספרים המשבצים את המונח בכותרים שלהם, ומילון צרפתי שנדפס ב- 1680 (אמנם בז'נבה) מציין את מובנה החדש של "מהפכה" כ"מהומות, אי-סדר ושינוי (פוליטי)" לצד המובן הישן כתנועה סיבובית. לעומת זאת באנגליה עד לסוף המאה ה- 17 המילונים לא יציינו כלל את המובן הפוליטי החדש ורק בספר אחד שהופיע לפני 1688, וכנראה חמק מעין הצנזור, שובץ המונח בכותר. אמנם בסופו של דבר אי-אפשר היה להשכיח לגמרי את המובן החדש. היו בודדים שהמשיכו להשתמש בו, ובשנות ה- 80 של המאה, עם התעוררותו המחודשת של הוויכוח הפוליטי-דתי, אנו מוצאים אותו למשל בכתבים פולמוסיים של הוגי הדעות פרוטסטנטים צרפתים שנאלצו לגלות מארצם ואצל תועמלנים שמרנים של המונרכיה האבסולוטיסטית. עבור אלה "מהפכות" הן ביטוי למזימות קשר של חתרנים, המנצלים חילוקי דעות בענייני אמונה על מנת לנכס לעצמם שלטון שלא כדין.

כניסתה הסופית של "מהפכה" לשיח הפוליטי במערב אירופה תתאפשר כתוצאה מהאירועים יוצאי הדופן שיתחוללו בשלהי שנת 1688, היינו פלישתו של שליט הולנד, ויליאם מאורנז', לאנגליה, הצטרפות רוב העם האנגלי אליו ובריחתו של המלך ג'יימס השני. אף על פי שאין למצוא את המונח במסמכים החוקתיים שאושרו במהירות בפרלמנט על מנת לבסס את המשטר החדש, התקבלותו לא ניתנה עוד לערעור לאור התפוצה הנרחבת שניתנה לו בעשרות כרוזים וחיבורים פולמוסיים. הטוענים לזכותם של ויליאם ומרי (בתו של ג'יימס) למשל באנגליה הציגו את ניצחונם כתוצאה פוליטית המבטאת את רצון ההשגחה העליונה. הביטוי "מהפכה" נראה להם כמתאים ביותר כדי להציג תפיסה זו. רק לאחר כשנות דור, כאשר התברר כי גורלה של אנגליה שפר עליה בעקבות אירועי 1688 וכי היא הופכת למעצמה כלכלית וצבאית ראשונה במעלה, התעצב שם המאורע המופיע כיום בספרי ההיסטוריה "המהפכה המהוללת" (Glorious Revolution) . במקביל השתרשה המילה סופית גם בשיח הפוליטי הצרפתי, אם כי בצרפת, שבה עדיין שלט לואי ה- 14, התפתחה מגמה ברורה להקנות לה משמעות של שינוי גורלי, הרה אסון, שהוא מעבר ליכולת החיזוי והשליטה האנושית. מגמה זו באה לידי ביטוי בעשרות חיבורים היסטוריים שסקרו את תולדות העולם, אירופה וארצותיה הנפרדות כסדרה של שינויים ותהפוכות, אשר גררו עמם בעיקר זעזועים, סבל וחורבן. הכותרים של ספרים אלה נפתחו בדרך כלל במילים: "היסטוריה של המהפכות ב..." (... Histoire des Révolutions).

במחצית הראשונה של המאה ה- 18 כבר היה השימוש במובן הפוליטי של המילה רווח בכל הלשונות של מערב אירופה, אך עדיין חסרה לה המשמעות של שינוי שיוזם האדם, שבכוחו לקדם סדר חברתי ומדיני ראוי יותר, אשר יגשים ערכים כגון חופש הבעת הדעה, חירות הפרט בענייני דת ושוויון כל האנשים בפני החוק. נושאים אלה בדיוק הם שעמדו אז לדיון במערב אירופה, אך גדולי הוגי הדעות של תנועת ההשכלה, מונטסקיה, וולטר ורוסו, לא הגיעו לכלל שימוש ב"מהפכה" בזיקה לכך. למעשה, מונטסקיה ורוסו מיעטו להזדקק למילה, ואילו וולטר השתמש בה בדרך כלל בלשון רבים כדי להתייחס לתמורות רחבות היקף, בעיקר בתחום התרבותי, שאינן תוצאה של תכנון מוקדם.

על רקע מעמדה הלא-מוגדר-סופית בספרות תנועת ההשכלה ניתן להבין מדוע "מהפכה" לא שיחקה תפקיד בפולמוס הממושך שהתנהל באמריקה קודם למרד העצמאות של ארצות הברית. לא נעשה בה שימוש בקונטרס המפורסם של תומס פיין, שכל ישר (Common Sense), אשר דרש לראשונה בפה מלא התנתקות סופית מאנגליה (ינואר 1776), ואין לה זכר במסמך הכרזת העצמאות (4 ביולי 1776). רק בראשית שנות ה- 80 של המאה, כאשר העצמאות כבר הייתה עובדה קיימת, וכאשר נוצר צורך (באמריקה ובאירופה) במטבע לשוני שיבטא במרוכז את מהות התמורה הגדולה שחוללו 13 המושבות האנגליות לשעבר, נוצק הביטוי "המהפכה האמריקנית" (American Revolution). עכשיו, כבר במהלך שנות ה- 80, זכתה המילה באותו ערך מוסף גדול שהעניק לה משמעות של שינוי פוליטי יזום על ידי האדם, שינוי שעשוי להביא למפנה מהותי במשטר ובחברה. כתוצאה מכך, ובהבדל מכל זעזועי השלטון שאירעו קודם, האנשים שהסתערו על הבסטיליה (14 ביולי 1789) ושהכריזו על זכויות האדם והאזרח (27 באוגוסט 1789) כבר דיברו על "מהפכה" תוך כדי האירועים עצמם. מכאן ואילך, במשך מאתיים השנים הבאות, תהא זו מילת קסם המבטיחה עולם ומלואו (או ביטוי מוקצה מחמת המיאוס עבור מתנגדיה). כל המונחים המקבילים – "מרד", "התקוממות", "שינוי", "התחדשות", "רפורמה" – התגמדו לעומתה. מהפכה הוצגה יותר ויותר כרעיון נשגב וערך מחייב.

מקורות
Gilbert, F. (1973). “Revolution.” In P. P. Wiener (Ed.)
Dictionary of the History of Ideas (Vol. 4. pp. 152-167). City: Publisher.
Hatto, A. (1949). `Revolution`: An inquiry into the usefulness of an historical term. Mind, 42, 495-517.
Hill, C. (1990). The word “Revolution”. In C. Hill, A nation of change and novelty (pp. 82-101). London.
Rachum, I. (1999). “Revolution”: The Entrance of a New Word into Western Political Discourse. Lanham, MD.