סיפורן של רות ונעמי מתואר במקרא על רקע השדה, ואילו כאן יושבות שתי דמויות על אדמה שהיא אינה אדמת שדה, אלא אזור של שוק, כנראה. זוהי אדמה שלא ניתן לעבוד אותה כדי להצמיח פירות וירקות. את הפירות והירקות יש לקנות בכסף, או לאסוף שאריות שלא רצו בהן בעלי כושר הקנייה. האמן יוצר ניגוד בין הסיפור המקראי בו רות ונעמי נהנות ממתנות העניים הנתנות על ידי החברה ומתקיימות מה"לקט" שמשאיר בעל השדה עבור שכמותן, לבין המציאות שבה עניים לוקטים מהזבל בשל התעלמות החברה ממצבם.
פניהן של נעמי ורותתעצובות ושותפות הגורל ביניהן מורגשת הן בשל המצב המשותף, הן בשל היותן יחד זו לצד זו, הן בשל פנייתה של נעמי לכיוון רות, ובשל המגע הקל בין ברכיהן. למרות מצבן ולמרות העצב בפניהן, שתי הנשים נראות חזקות ובעלות כבוד עצמי – רות מתבוננת לעבר המצלמה. כתפיה שמוטות מעט, אך יציבתה זקופה יחסית. נעמי גם היא נראית חזקה.
