תהליך העיור בבריטניה

בריטניה, המדינה שבה החלו המהפכה התעשייתית ותהליך העיור המודרני, הפכה תוך כ-200 שנה ממדינה של כפרים למדינה של ערים.

כיצד קרה הדבר?

תהליך העיור בבריטניה, 1800-2006, ותחזית לעתיד מקור: Human Development Report,2006

התקופה הקדם-תעשייתית בבריטניה

בסוף המאה ה- 18 היו בבריטניה 9 מיליון תושבים, ש-83% מהם חיו בכפרים קטנים והתפרנסו מחקלאות. מספר הערים במדינה זאת היה קטן, ואוכלוסיית הערים לא עלתה על כמה עשרות אלפים. לונדון הייתה העיר הגדולה ביותר הן בבריטניה והן בעולם כולו, וכבר אז היו בה כמיליון תושבים. באותם הימים שימשו הערים במדינה מרכז לאזורים הכפריים סביבן, וכלכלתן הייתה מבוססת על מסחר ומלאכה. כך, למשל, בחבל יורקשיר גידלו תושבי הכפרים שסביב הערים כבשים, גזזו ועיבדו את הצמר שלהן וארגו ממנו בדים בעזרת נולים (מכונות אריגה) ידניים. את האריגים היו מביאים לעיר, ושם התנהל המסחר בשווקים מיוחדים לכך. בתי הערים היו מוקפים בחצרות ולא הייתה בהם הפרדה בין בית המגורים למקום העבודה: האופה, הסוחר ובעלי מלאכה אחרים גרו באותו מבנה שבו היו המאפייה, החנות או בית המלאכה.

באותה תקופה החלו להתרחש בעיר שינויים חשובים, כגון: החומר לבניית הבתים השתנה ובמקום מעץ החלו לבנות את הבתים מאבן, וסכנת השרפות פחתה; אספקת המים לבתים השתפרה; רבים מרחובות העיר רוצפו, ובחלקם החלו להשתמש במנורות שמן לתאורת הרחובות.

העיור בבריטניה במאה ה- 19

בתקופת המהפכה התעשייתית התרחשו בבריטניה שני תהליכים מרכזיים: התפתחות התעשייה והתפתחות מערכת התחבורה. בעקבות תהליכים אלה החל בבריטניה עיור מואץ ובתוך תקופה קצרה – מראשית ועד אמצע המאה ה-19 – מחצית האוכלוסייה שלה הפכה לאוכלוסייה עירונית. הערים הלכו וגדלו ואורח החיים בהן השתנה לחלוטין. נבחן תהליכים אלה ואת השפעתם על הערים.

בריטניה התברכה במכרות עשירים של פחם וברזל – חומרי גלם שחשיבותם הייתה רבה בראשית התפתחותו של ענף התעשייה. על כן התפתחה תעשייה ענפה בערים הסמוכות למכרות אלה. באותה עת הייתה בערים דרישה רבה לעובדים, שהיו נחוצים לעבודה בבתי החרושת. לעומת זאת בכפרים, שבהם הוכנסו מכונות לעבודת החקלאות, תושבים רבים מצאו עצמם מובטלים. התוצאה הייתה שתושבי כפרים רבים עזבו את כפריהם והיגרו אל הערים. עד מהרה התפתחו ערי תעשייה כמו מנצ'סטר, ליברפול, ברמינגהם ולידס. בערים אלה, השוכנות סמוך לשדות פחם ועפרות ברזל, התפתחו תעשיית המתכות ותעשיית הפלדה. גם תעשיית הטקסטיל, שהתבססה על הצמר שהובא מהכפרים, זכתה לתנופה רבה – בגלל השימוש במכונות אריגה חדשות. בליברפול ובמנצ'סטר, לדוגמה, גדלה האוכלוסייה פי ארבעה ויותר בתוך כ-50 שנה .

גידול אוכלוסיה בערי תעשיה נבחרות בבריטניה 1800-2003
מקור: הלשכה הסטטיסטית, בריטניה / office for National Statistics

הגידול המהיר של ערי התעשייה היה מלווה בסבל רב של התושבים, כי ככל שגדלה אוכלוסייתן כן החריפו הקשיים בערים אלה. צצו בהן בתי חרושת רבים, שארובות העשן שלהם יצרו ענן שחור וכבד שהקשה על הנשימה בתוך העיר.
כה חמורה הייתה תופעה זאת עד כי האזור שבו התרכזו ערי התעשייה נקרא באותה תקופה "הארץ השחורה". הפועלים עבדו במכרות ובמפעלים במשך שעות רבות בתנאים קשים, במקומות חשוכים ולא מאווררים. הילדים נוצלו אף הם בעבודה הקשה – הם הועסקו שעות רבות ביממה כי רק הם יכלו לזחול ולהגיע לכוכים ולמחילות הצרות שהיו במעמקי המכרות. הדרישה הגוברת למקומות מגורים בעיר יצרה צפיפות מגורים גדולה – בכל מבנה הצטופפו מהגרים חדשים, שנאלצו לגור בכל מקום אפשרי.
בבתים רבים לא היו מים זורמים וביוב. בגלל תנאים ירודים אלה, לעתים קרובות פרצו בערי התעשייה מגפות, שגרמו לקורבנות רבים.

מצב זה הביא להפגנות אלימות ולמחאות של תושבים, ואז פתחו שלטונות המדינה ורשויות הערים במאמצים לשפר את תנאי החיים בערי התעשייה: אושר חוק להקמת בתי ספר לעניים; נוסדו איגודים מקצועיים להגנה על זכויותיהם של הפועלים; עבודת הילדים במכרות ובבתי החרושת הוגבלה לתשע שעות ביממה והיא נאסרה על ילדים מתחת לגיל שמונה; הוקמו מועצות עירוניות שתפקידן היה לדאוג לתנאי תברואה נאותים כמו ניקיון וביוב, ואף ניתנה להן סמכות לאלץ את בעלי הבתים לשפר את תנאי התברואה בבתים.
פעולות אלה הביאו לשיפור רב בתנאי החיים בעיר.

ההתפתחות הגדולה של מערכת התחבורה במאה ה- 19 עזרה מאוד בהרחבת הפעילות בעיר – היא איפשרה הובלת סחורות למרחקים גדולים ובכמויות גדולות, הן בתוך בריטניה והן מעבר לים, ובכך האיצה את תהליך העיור.

תחילה נחפרה רשת של תעלות מים כדי להוביל את חומרי הגלם מן המכרות אל בתי החרושת וכדי להעביר את מוצרי התעשייה לערים שונות. לאחר מכן הונחו מסילות הברזל, ובאמצעות רכבות היה אפשר להוביל כמויות גדולות של חומרי גלם ומוצרי תעשייה ממקום למקום בכל רחבי המדינה. בעקבות זאת יכלו התושבים לגור בשולי העיר ולעבוד בעיר, וכך הלכו הערים והתרחבו.

התפתחותם של כלי שיט חדשים בבריטניה, שהצי הימי שלה היה הגדול בעולם, איפשרה להעביר חומרי גלם בכמויות גדולות למפעלי התעשייה ברחבי המדינה ולשווק את מוצרי התעשייה למקומות רבים ברחבי העולם. במאה ה- 19 הפכה בריטניה לאימפריה הגדולה בעולם. היא שלטה במושבות רבות ברחבי העולם ובהן היו חומרי גלם רבים, מחצבים ומוצרים חקלאיים, ששימשו את התעשייה הבריטית. קשרי המסחר הימיים עם המושבות – יבוא חומרי הגלם ויצוא הסחורות – חיזקו את לונדון, בירת האימפריה הבריטית, ואת ערי הנמל במדינה.

התפתחותן של הערים ליברפול ומנצ'סטר היא דוגמה בולטת להשפעתה של מערכת התחבורה על התפתחות הערים בבריטניה. ליברפול היא עיר נמל במערב בריטניה, ובעיר מנצ'סטר, הנמצאת במרחק כ- 60 ק"מ מזרחית לליברפול, נמצא מרכז תעשיית הטקסטיל של בריטניה. בתעשיית הטקסטיל – כדי לייצר בדים היה צורך בכמויות גדולות של כותנה. ומאחר שבבריטניה לא גידלו כותנה, היא ייבאה כותנה גולמית מארצות הברית, שהייתה מושבה בריטית, וממושבות אחרות. הכותנה יובאה דרך נמל ליברפול, וכדי להעבירה לאזור של תעשיית הטקסטיל בעיר מנצ'סטר נחפרה תעלת מים המחברת בין שתי הערים. כך זכו אלה לשגשוג כלכלי.

העיור בבריטניה במאה ה- 20

הגידול במספר תושבי הערים יצר צורך בעוד ועוד שטחי מגורים, ואמנם הערים התרחבו עד לממדים שלא היו כמותם קודם לכן. הגורם העיקרי שסייע לתהליך זה היה התפתחות מערכת התחבורה העירונית, ובעיקר התחבורה הציבורית – הרכבת, החשמלית והרכבת התחתית. הכנסתם של אמצעי תחבורה אלה לשימוש בעיר איפשרה לתושבים רבים לגור במקומות שהם מרוחקים ממרכזי הערים, ובכך לשפר את תנאי מגוריהם. היא גם איפשרה להם להגיע ביתר קלות למקומות עבודתם במרכז העיר. כך החלו להתפתח פרוורים בשולי הערים, והן גדלו והתרחבו במידה ניכרת. עם ההתרחבות הזאת נוצרה צורה עירונית חדשה – אזור עירוני עצום בגודלו, הנקרא "מטרופולין". כיום יש בבריטניה 11 אזורים המוגדרים כאזורי מטרופולין .

לונדון היא דוגמה בולטת לעיר שהתרחש בה תהליך של התרחבות והיווצרות מטרופולין גדולה: תושבים רבים עזבו את מרכז העיר ועברו לגור בפרוורים – שכונות המגורים הרבות שנבנו בשוליה. התחבורה הציבורית שהתפתחה בלונדון באותה תקופה איפשרה לתושבים אלה לנסוע כל יום מן הפרוורים למקומות עבודתם במרכז העיר. התפתחות השימוש בכלי רכב פרטיים האיץ עוד יותר את תהליך הקמת הפרוורים בעיר, ותוך כדי כך הסתפחו לשטחה כפרים הסמוכים לה. היום מספרם של התושבים המתגוררים בלונדון עצמה הולך וקטן, ואילו אזור המטרופולין שלה הולך וגדל והוא הופך לאחד האזורים העירוניים הגדולים ביותר באירופה. מתגוררים בו למעלה מ-7.3 מיליון תושבים, והוא משתרע על פני שטח הגדול פי 30 משטחה של העיר בראשית המאה ה-19. לעומת זאת בעיר עצמה חיים רק כ- 2.9 מיליון תושבים.

לונדון- המטרופולין הגדולה בבריטניה (קרדיט: Lars Plougmann)

באמצע המאה ה- 20 נקלעו ערי התעשייה של בריטניה למשבר קשה: ענפי התעשייה העיקריים של המדינה – תעשיית הברזל והפלדה ותעשיית הטקסטיל – נפגעו מאוד, בתי החרושת בערים אלה נסגרו בזה אחר זה, וכך גם מכרות הפחם והברזל. המשבר גרם לשיעורי אבטלה גבוהים ותושבים רבים עזבו את ערי התעשייה והיגרו לדרום-מזרח המדינה, לאזור המטרופולין של לונדון, בניסיון למצוא מקומות עבודה חדשים. כתוצאה מכך סבלו ערים אלה מהזנחה – אזורי התעשייה המצויים בהן הפכו למפגעים סביבתיים, שיכוני הפועלים הפכו לשכונות עוני, ולעיר כולה נוצר דימוי שלילי.

מצב זה של שקיעה והתנוונות של ערי התעשייה בבריטניה נמשך, עד שהממשלה התערבה ובתהליך שיקום ממושך הצליחה להחיות ולפתח אותן מחדש. תהליך השיקום כלל גם את שיקום התעשייה וגם את שיקום המראה העירוני – במפעלי התעשייה הוחלף הציוד הישן במכונות חדישות והוכנסו תעשיות מודרניות, עתירות טכנולוגיה וידע; כספים רבים הושקעו בבניית מבני תרבות חדשים ומרכזי קניות, ואזורי תעשייה ישנים הפכו למרכזי בידור ולפארקים עירוניים. כך השתנה מאוד מראה העיר, כמו גם הדימוי שלה.

העיר ברמינגהם היא דוגמה טובה לתהליך שיקום כזה. זוהי העיר השנייה בגודלה בבריטניה, והתעשייה היא מגזר כלכלה חשוב בעיר: כשליש ממוצרי התעשייה של בריטניה מיוצרים בעיר זו, והיא הייתה בין הראשונות בערי התעשייה של בריטניה. במהלך המאה ה- 20 הצטמצמה התעשייה הכבדה בברמינגהם, וכיום יש בה מפעלים לייצור מכוניות כגון "רובר", "יגואר" ו"ליילנד", מפעלי אלקטרוניקה ותקשורת ועוד. פעולות השיקום בעיר כללו הריסת מבנים ישנים ובניית מבנים חדשים, מעבר של מפעלי תעשייה ממרכז העיר אל שוליה, והפיכת אזורי התעשייה הישנים לפארקים ולמרכזי תרבות. כל אלה הביאו לשינוי באיכות החיים בברמינגהם ומשכו אליה אוכלוסייה חדשה. הדימוי השלילי שהיה לעיר בעבר הולך ונעלם, ועיריית ברמינגהם גאה לציין שמספר הפארקים והעצים בעיר גדול בהרבה מזה שבכל עיר אירופית אחרת.

ברמינגהם- עיר תעשיה שעברה תהליכי שיקום (קרדיט: Dystopos)

העובדה שלונדון גדלה והתרחבה כל כך הביאה את ממשלת בריטניה לבנות למעלה מ- 20 ערים חדשות סביב לונדון.
מטרת הקמתן של ערים אלה הייתה: לפזר את האוכלוסייה ואת המוקדים הכלכליים ברחבי המדינה, ובכך להקל על הצפיפות ועל הדרישה למגורים באזור לונדון ובדרום-מזרח אנגליה. הערים החדשות הן ערים מתוכננות המביאות בחשבון את צורכי התושבים החדשים והן בנויות לנוחותם.

ערים אלה ממוקמות במרחק שמאפשר לתושבים להתגורר בהן ולעבוד בעיר לונדון. עם הזמן הלכה ופחתה התלות של הערים החדשות בלונדון וחלקן הפכו למרכזי תעסוקה עצמאיים הכוללים תעשייה קלה, משרדים ושירותים, שעבר אליהן ממרכז לונדון.

כיום מרבית האוכלוסייה בבריטניה חיה ביישובים עירוניים, ובייחוד בערים גדולות. חלק קטן מהאוכלוסייה מעדיף לעבור מלונדון לא רק לפרוורים, כי אם גם לערים קטנות וליישובים כפריים מרוחקים יותר.