|
|
|
  |
    |
הסדרי נגישות
 |
 |
| עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > ממצרים לכנען > מעמד הר סיניעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חורבן גלות וגאולה > עזרא ונחמיהעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > עונות, חגים וימי זיכרון > סיגד |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
חג הסיגְד, אותו חוגגים יהודי אתיופיה, סובב סביב שלושה רעיונות מרכזיים:
שני המקורות המקראיים המרכזיים לחג הסיגְד הם:
הברית שחודשה בזמן שיבת ציון היא אותה ברית שמתוארת במעמד מתן תורה בהר סיני - שמות יט-כ. לכן הוקראו פרקים אלו במהלך אירועי חג הסיגְד. מהי הברית שנחתמה בזמן מעמד מתן תורה? זהו הסכם בין עם ישראל ובין ה'. כדי לקיים את הברית צריכים בני ישראל לקיים את החוקים שבעשרת הדברות (שמות כ, א-יג). בתמורה, ה' מבטיח לראות בעם ישראל עם מיוחד ונבחר: "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ה-ו). מה המשמעות של היות עם ישראל עם נבחר? האם עם ישראל מקבל זכויות יתר על פני עמים אחרים? יש פרשנים שהסבירו כך, ויש פרשנים שחלקו עליהם ואמרו שלא כך הדבר. בהקשר זה אומר ישעיהו ליבוביץ' דברים מעניינים ואלה דבריו: "המובן של "אתה בחרתנו מכל העמים" הוא שעל עם ישראל הוטלו משימות קשות יותר מאשר על בני עמים אחרים ונדרש ממנו יותר מאשר כל עם אחר, ולפיכך הוא אף נושא באחריות כבדה יותר. התורה שנתן ה' לישראל ושקיומה מחייב מאמצים מיוחדים וקשרו בסבל וקרבנות – היא-היא הבחירה של ישראל: משום שה' בחר בישראל הוא מחמיר בדרישותיו מן העם הזה".1 כאמור, הקשר בין הברית לחג הסיגד בא לידי ביטוי בעצם ההתייחסות לחידוש הברית. ניתן למצוא עוד קשרים בתפילות הנאמרות בחג הסיגְד וכוללות דברי שבח והלל לאל ובקשה לעזרה. לדוגמה, קטע מתוך תפילה הנאמרת אחר הצהריים בחג הסיגְד:
בתפילה זו מופיעים הדים לברית בין אלוהים ובין עם ישראל. בברית מסופר על גבורת האל והוצאת בני ישראל ממצרים. גם בתפילת חג הסיגְד מוצג כך האל: "ה' אלהינו אשר הצלת את ישראל... אשר הוצאת אותם מארץ מצרים בכח גדול ובכח זרועך המרוממת". כמו-כן יש חזרה בתפילה על הציווי בעשרת הדיברות המדבר על אמונה באל אחד: "ה' אשר אין אחר מלבדך. אין אלהים מלבדך".
אפשר לפרש את התפילה כהצהרה של עם ישראל על קיום הצד שלו בברית ובקשה מהאל להמשיך לקיים גם את הצד שלו, וכך נאמר בתפילה:
בספר עזרא ונחמיה מסופר על שיבת ציון. כורש, מלך פרס, פרסם צו מלכותי שאישר לגולים היהודים בבבל לחזור ליהודה ולבנות בה מחדש את בית המקדש, צו זה נודע בשם "הכרזת כורש" והגולים ששבו לארץ ישראל אכן חידשו את היישוב היהודי. הם גם זכו לאוטונומיה דתית והקימו את בית המקדש השני. כאשר הגיעו השבים לארץ התברר להם שהיהודים שנשארו בארץ התבוללו בקרב הגויים, עזרא ונחמיה ניסו לעצור את ההתבוללות ולחדש את הברית בין העם ובין האל, ברית שהעם מתחייב בה לשמור את חוקי האל. בין הטקסטים שקוראים בחג הסיגְד ניתן מקום מרכזי לנחמיה ח-ט. בפרק ח, פסוקים א-יב מתוארת קריאת התורה בראש השנה, א' תשרי. ובפסוקים יג-יח מתוארת קריאת התורה בחג הסוכות. פרק ט' פותח בתיאור של יום צום ווידוי, ומדגיש את חטאיהם של בני ישראל שהפרו את הברית. ומנגד- את חסדו של האל וקיום חלקו בברית למרות חטאי העם. אזכור אחד של הברית דן במפורש במעמד הר סיני ("וְעַל הַר-סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים" – נחמיה ט, יג). לאחר שבפרק ט' מוזכרים חטאי העם מצביע פרק י' על חידוש הברית עם האל: "וּבְכָל-זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹּהֲנֵינוּ" (נחמיה י, א). חידוש הברית משמעו שמירת מצוות התורה והוא מזכיר את הברית הקדומה במעמד הר סיני (שמות, יט-כ) אותה הזכרנו קודם. מה הקשר בין חידוש הברית בימי שיבת ציון לבין חג הסיגד? כך סיפר וובה אקלה לשושנה בן-דור: "אבותינו בארץ הגלות (הכוונה לאתיופיה), שבאה עליהם לרעה, סבלו ולמדו לקחים מסבלם הקשה. בחג הסיגְד הם ביקשו מה' בצום, בתפילה ובסגידה כדי להזהיר את העם שלא יתרחקו מן ה"היימנות" (אמונות ומצוות), ולהקשיב אל האזהרות של חוק התורה. בגלל הרס ירושלים הם עשו סיגְד. לכן חיקו את ההתכנסות ההיא כדי שמה שנעשה על ידי עזרא ונחמיה יימשך, ושהמטרה לא יעזבו, ושלא יהיה רק ליום אחד, אלא בכל שנה שיהיה, קבעו חוק ותאריך."3 אהרון כהן, ששימש שליח באתיופיה בשנת 1976 מספר על חג הסיגְד. במהלך סיפורו הוא מצטט את ברכיה הקְס (הכוהן) שאמר על התפילות: "אנו הכוהנים אומרים תפילות בגעז תפילות של הנביאים עזרא ונחמיה שהתפללו לה' שלא יתערב זרע ישראל עם הנוכרים ושישיב אותם ה' במהרה לארץ-ישראל."4 דבריו אלה מבוססים על הכתוב בנחמיה ט, א-ג: "וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם. וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל-חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם. וַיָּקוּמוּ עַל-עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם." שלושה מרכיבים המשותפים ליהודי אתיופיה בשבתם באתיופיה וליהודים בזמן שיבת ציון באים לידי ביטוי בדברים אלה:
לפי אמונתם של יהודי אתיופיה, חג הסיגְד הראשון התקיים בימי שיבת ציון והוא מתואר בספר נחמיה, פרק ט. בפרק מתואר יום של צום, התוודות על חטאים שעשו הם ואבותיהם, קריאה בספר התורה והשתחוות. כלומר, יש כאן ניסיון לחדש את היחסים בין האל ובין העם. יהודי אתיופיה מאמינים שכפי ששבי ציון חידשו את הברית עם האל, כך גם על כולנו לחדש את בריתנו עם האל בכל שנה ושנה, כדי לזכור את החשיבות של שמירת המצוות- קיום חלקנו בברית. כמו-כן, מטרתו של חג הסיגְד היא למנוע התבוללות כמו זו שהייתה בתקופת שיבת ציון..מכיוון שיהודי אתיופיה חיו לצד שכניהם הנוצרים, המוסלמים ובני דתות אחרות היה חשש מהתבוללות. קבוצת ההתייחסות המרכזית עבורם הייתה הדת הנוצרית בגלל ניסיונות של הנוצרים להעביר את יהודי אתיופיה על דתם. בחג הסיגְד עלו יהודי אתיופיה על הר וכך הבדילו את עצמם משאר האוכלוסייה באתיופיה. יונה בוגלה, איש הקשר בין יהודי אתיופיה לבין מדינת ישראל בשנים 1955- 1979, מספר על הקשר בין ימי שיבת ציון ובין מצבם של יהודי אתיופיה: "כאשר חזרו העם מגלות בבל לישראל התחילו להתבולל... עזרא הסופר אסף את האנשים והוא דרש מהם שישמרו את המצוות ושיגרשו את הנשים הנכריות... ואצלנו לקחו את זה בתור דוגמא שזאת היא מצווה מן התורה ומן הנביאים שאסור להתבולל...". 5 נוסף על זה, הזיקה בין השיבה לארץ ישראל ובין חידוש הברית העצימה את תקוותם של יהודי אתיופיה לשוב לארץ ישראל, לירושלים. לכן נתנו יהודים אלו ביטוי לחידוש הברית במנהגי החג.
החשיבות של הקריאה בספרי הקודש קשורה גם היא לנטייה הבאה לידי ביטוי בספר נחמיה – בעוד שבראשית ימי הבית השני, תפס בית-המקדש מקום מרכזי בפולחן, בתקופה המתוארת בספר נחמיה הפך הספר למוקד החיים הדתיים ואילו חשיבותו של המקדש הלכה ופחתה. איך ממשיך חג הסיגד את האירוע המתואר בנחמיה? בבוקרו של יום חג הסיגְד יהודי אתיופיה צמים. הקֵסִים מעלים את התורה למקום גבוה ובני העם עולים אחריהם ונאספים יחד: "וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם" (נחמיה ט, א) כאשר מגיעים כולם למקום גבוה, הקסים קוראים תפילות וקטעים מן התנ"ך: "וַיָּקוּמוּ עַל-עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם" (נחמיה ט, ג). אחר כך מטיף הקס לעם שיש לקיים את מצוות האל כדי לחזור לירושלים, כלומר מטיף להם לשמור את הברית או לחדש אותה (מכיוון שיש לחדש את הברית בכל שנה ושנה). השם "סיגד" - על שום מה? גם שמו של החג לקוח מספר עזרא ונחמיה. משמעות המילה סיגְד היא: סגידה, השתחוות. מילים אלו מופיעות בפסוקים שונים בספר עזרא ונחמיה וגם בפרק שמתואר בו חג הסיגְד הראשון: "וַיָּקוּמוּ עַל-עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם" (נחמיה ט, ג).
מעמד הר סיני וספר עזרא ונחמיה הם המקורות העיקריים של חג הסיגד, אך הם אינם המקורות היחידים. יש קשר בין עקרונות חג הסיגד ומנהגיו ובין מעמד הַקְהֵל המתואר בספר דברים לא, י-יג:
במעמד הַקְהֵל התכנס כל העם בירושלים והמלך קרא לעם מתוך ספר התורה. כמו המעמד בספר דברים גם בחג הסיגְד נאספים כולם והקסים קוראים לפניהם פרקים מתוך כתבי הקודש. בשני הטקסים המטרה זהה והיא שבני ישראל ישמרו את מצוות האל. מקורות מקראיים נוספים באים לידי ביטוי בתפילות הייחודיות של חג הסיגד. להלן כמה דוגמאות: 6
לקריאה נוספת: הערות שוליים:
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| 123 |
