הכבשה היא מוטיב מרכזי ביצירתו של קדישמן ומבטאת תכונות כמו רכות, חמימות וקשר לנוף, לטבע ולארץ. קדישמן היה רועה צאן בקיבוץ בצעירותו וכאשר ייצג את האמנות הישראלית בשנות השבעים בביאנלה בוונציה הציג בה יצירת אמנות שנראה בה עדר כבשים. המתתה של הכבשה ביצירתו בשנות השמונים מבטאת  ייאוש, כאב ותחושת פגיעות של האמן עצמו ושל התכונות המוערכות בעיניו מבחינה מוסרית וחברתית. הכבשה היא השה לעולה ובעיני קדישמן – קורבן שווא שנגדו הוא מוחה.