הסדרי נגישות
עמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > יהודים בתפוצותעמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > ישראל מדינת העם היהודי > יחסי ישראל תפוצות
הסוכנות היהודית לארץ-ישראל


תקציר
מאמר העוסק ביהודי ארגנטינה, החל משני העשורים האחרונים של המאה ה-19. הסיבות להגירתם לארגנטינה, ארצות המוצא, מעמדם ומצבם למול החברה הלא יהודית והשלטון. כמו כן, דן המאמר בזהות היהודית של יהודי ארגניטינה ובזרמים היהודים השונים אליהם הם משתייכים.



המשבר בקהילה היהודית בארגנטינה
מחבר: ד"ר אפרים זדוף


הקדמה

ההגירה המאורגנת של היהודים לארגנטינה התפתחה במקביל לעליות הראשונה והשנייה לארץ ישראל, ותוך דמיון רב אליהן.
בשני העשורים האחרונים של המאה התשע-עשרה, התגבשה התפיסה שעזיבת המקומות שבהם ישבו היהודים היא הפתרון היחיד למצבם הרעוע, ובאותה עת עלו גם ההצעות להתיישבותם במקומות חדשים: האחת - להתיישב בארץ האבות; השנייה - בארץ חדשה ונודעת עוד פחות, מעבר לאוקיינוס. הדחיפה לעזוב את האימפריה הצארית עקב התקפות ורדיפות פיסיות ודחק כלכלי וחברתי, השתלבה בעובדה שארגנטינה הצטיירה כארץ יעד חדשה המתאימה להגירה. פעילותה היזומה של ממשלת ארגנטינה לעידוד הגירה מכל רחבי אירופה - לתחומה, והשמועות על היותה ארץ חופשית, שבה ניתן לחיות בשלווה ולהגיע בקלות לביסוס כלכלי, השפיעו על יהודים לא מעטים להעדיף אותה כיעד הגירה. גם הברון היהודי מוריס דה הירש בחר בה, בארגנטינה, כשחיפש חבל ארץ שבו שורר חופש - כדי להקים מפעל התיישבותי חקלאי עבור יהודי האימפריה הצארית, שנאנקו תחת עול הדיכוי מצד השלטון וסבלו קשות מעוינותם של העמים שסבבו אותם. הם ואף היהודים מארצות הבלקן וטורקיה, סוריה וצפון אפריקה – העדיפו את ארגנטינה על פני ארצות הברית, וגם על פני ארץ ישראל, שנפוצו עליה ידיעות שהיא ארץ שקשה להתקיים בה.
רבים מהיהודים שבחרו להגר לארגנטינה, לא התאכזבו. מדינה זו הציעה להם חופש, פרנסה והשכלה, ולא עבר זמן רב עד שראו בה את מולדתם החדשה. יחד עם זאת, כבר מראשיתה של ההגירה המאורגנת ובמשך המאה העשרים, היהודים היו צריכים להתמודד בארגנטינה עם הליברלים, שבדומה לעמיתיהם באירופה, קיבלו אותם על פי רוב ברצון, אולם דרשו בגלוי או בסמוי את השתנותם והינתקותם ממסורת אבותיהם ומתרבותם ושאפו שהיהודים יאמצו את התרבות החדשה הנוצרת בארגנטינה. שכן הליברלים רצו לשמר את צביונה התרבותי של ארגנטינה, שהפכה בראשית המאה העשרים לארץ מהגרים מובהקת - כמחצית מתושבי בואנוס-איירס היו מהגרים. הלאומנים הקתוליים, לעומתם, הסתייגו נמרצות מהרעיון של השתלבות היהודים במדינה והפגינו כלפיהם עוינות וסלידה.
אולם הכוחות הללו, שהיו מוכרים ליהודים גם בארצות מוצאם, היו בארגנטינה פחות אלימים, ולא הפריעו להתפתחות היהודים ולהתבססותם. הם אף לא מנעו את הפעילות הקהילתית הענפה של היהודים, שכללה מוסדות וארגונים אשר טיפלו בתחומים רחבים לסיפוק צורכיהם החברתיים, הכלכליים והתרבותיים. ביניהם ניתן למנות ארגוני סעד ועזרה למהגרים, בתי כנסת, קואופרטיבים למסחר ולאשראי, מועדוני ספורט, ארגונים חברתיים וארגונים לטיפוח התרבות היהודית.

הזיכרונות מימי הרודנות

ברחוב היהודי התפתחו זרמים רעיוניים ופוליטיים, שגייסו אוהדים לשורותיהם ונאבקו זה בזה ואף הקימו תנועות נוער במגמה שיטפחו את ההמשכיות. קשת הגוונים הרעיוניים הייתה מגוונת: מקומוניסטים שביטלו את הזיקה הלאומית היהודית ועד לציונים מיליטנטים מיהודים שדגלו בהשתלבות תוך כדי התבוללות בחברת הרוב ועד לדתיים אורתודוכסים, שחששו מפני כל שינוי וקרבה לסביבה הלא-יהודית. כל הזרמים האלה יכלו לפעול על פי החוקים שנקבעו לכלל האוכלוסייה, ואף לא נמנעה מהיהודים הזכות להקים בתי ספר משלהם, שהעניקו בראשית דרכם השכלה וחינוך יהודיים בלבד, ובעשורים האחרונים של המאה העשרים לימדו בהם אף את מקצועות החובה הכללים, שעד סוף שנות החמישים היו נחלתם הבלעדית כמעט של בתי הספר הממשלתיים.
בשנים האחרונות, גישתם של הליברלים כלפי היהודים הולכת ומשתנה, והפער בינם לבין הלאומנים הקסנופובים הולך ומתרחב. בעוד שבמחנה הראשון מתחזקת התפיסה המכבדת את ההבדלים שבתוך הפסיפס החברתי הארגנטיני, תוך קבלת היהודים כפי שהם, הרי שמצד המחנה השני חוזרות ומתרחשות עוד היום התקפות פיסיות כנגד היהודים, ומתוכו יצאו ככל הנראה אותם שלקחו חלק באחת ההתקפות החבלניות ללא תקדים בחומרתה בתולדות יבשת אמריקה כולה. התרחשותם של אירועים אלימים אלה ב-1994, קיבלו בקרב יהודי ארגנטינה משנה זעזוע על רקע הזיכרונות מימי הרודנות הרצחנית, בעת שאנשי צבא השתלטו על המדינה בשנים 1983- 1976. לגורמים אלה יש להוסיף את המצב הכלכלי הרעוע שממנו סובלים רבדים רחבים ביותר בחברה. התפתחויות אלה מעלוות סימני שאלה לגבי עתיד היחסים בחברה הארגנטינאית בכללותה, ושל היהודים עם סביבתם - בפרט.

זהות לאומית - ארבעה שלבים

למערכת יחסים זו השפעה חשובה על הגדרת הזהות הלאומית של יהודי ארגנטינה, אשר במשך מאה השנים שחלפו התפתחה והשתנתה באורח ניכר. בעיצובה של זהות לאומית זו ניתן להבחין בארבעה שלבים, המשתקפים היטב בתהליך ההשתנות המתרחש במערכת החינוך היהודי. באמצעות ההתבוננות באופיים ובתחומי פעילותם של בתי הספר היהודיים, ניתן ללמוד על הדו-שיח המתקיים בין חברת הרוב לבין מגזרים רחבים בחברה היהודית.
א. ההצטרפות לחברה החדשה והגעתה של ההגירה ההמונית הראשונה התרחשו בשנים 1914-1889. בתקופה זו רצו המהגרים להשתלב בארץ החדשה, שהעניקה להם ביטחון ופרנסה. רובם הגיעו מהאימפריות הרוסית והעות'מאנית, וגם ממרוקו. ההשתלבות האזרחית הייתה עבור רבים מהמהגרים לא רק צורך קיומי, אלא ערך חשוב בפני עצמו. היהודים הרגישו בדרך כלל רצויים בארצם החדשה, ואף על פי שהיו גם ביטויים של עוינות כלפיהם כזרים, ככלל, זכו לאהדה והשלטונות אף עודדו את הגירתם לכאן ואת השתלבותם בחברה החדשה.
רוב בתי הספר היהודיים היו במושבות החקלאיות, והקנו השכלה כללית בספרדית בתוספת מקצועות יהודיים. מאחורי רובם עמדה ההשקפה של Alliance Israelite Universelle שדגלה בהשתרשות אזרחית ובהשתלבות בתרבות הלאומית המקומית, תוך שמירה על הערכים המסורתיים והדתיים של התרבות היהודית, ללא מרכיביה הלאומיים. הוראת היידיש - שפת האם של מהגרי מזרח אירופה וסממן לאומי חשוב עבורם - נאסרה, ולימודי היהדות, בעיקרם לימודי קודש, נלמדו בספרדית. באותן שנים פעלו גם בתי ספר משלימים, רובם המכריע תלמודי תורה או כותאבים דתיים במסגרת בתי כנסת, שפעלו במתכונת מסורתית ובהם נלמדו לימודי קודש בסיסיים בתרגום ליידיש או לעברית.
בתי ספר אלה, יחד עם בתי הספר של המושבות, שיקפו את ההשקפה שרווחה בציבור כלפי זהותם הלאומית היהודית ויחסם אליה כאל דת. היו גם בתי ספר ספורים שלימדו בהם ביידיש או בעברית. אלה היו הניצנים של בתי הספר הלאומיים שיוקמו מאוחר יותר. אך בכל בתי הספר הללו ביחד למדו רק אחוז קטן מהילדים, מצב ששיקף את העניין המוגבל שגילו היהודים באותה התקופה בשמירת מורשתם התרבותית.

ב. שלושת עשורים, מראשית שנות העשרים ועד לאמצע שנות הארבעים, אופיינו בריאקציה ובנסיגה במערכת היחסים עם החברה הלא-יהודית. רוב היהודים באו מפולין וליטא ובמידה פחותה ממרכז אירופה ומארצות אגן הים התיכון. לאירועים הטראומטיים שגרמו להגירתם ושעיצבו את תודעתם העצמית, יש לצרף את נעילת שעריה של ארה"ב בפני ההגירה היהודית באמצע שנות העשרים ואת נעילת השערים ההדרגתית של שאר ארצות העולם בשנות השלושים.
הרגשת השוליות של היהודים בחברה העולמית הושלמה בארגנטינה בעזרת אירועים מקומיים. אמנם ארגנטינה הייתה אחת הארצות האחרונות שסגרה את שעריה בפני הגירת היהודים,(1938) אולם הגישה, החיובית יחסית כלפיהם מהתקופה הראשונה, השתנתה. הוטלו הגבלות עקיפות או ישירות על הגירת יהודים, ובשנות השלושים והארבעים (במיוחד בשנים 1943-1946) בעת שכוחות לאומנים כסנופובים תפסו את השלטון, הפכה העוינות כלפי היהודים למדיניות כמעט רשמית. סדרת פעולות, כגון השלטת חינוך קתולי על כל בתי הספר הממשלתיים, היוותה הצהרה, שהקתוליות היא מרכיב בלתי נפרד של הלאומיות הארגנטינית, והשכיחות של התעמולה האנטישמית באמצעי התקשורת - כל אלה גרמו ליהודים להרגיש כאזרחים נחותים.
חלק מהיהודים קיבלו את הדין, והעדיפו התבוללות בחברת הרוב, ואחרים הגיבו בחיזוק תת-זהותם הלאומית היהודית. רגשות אלה באו לידי ביטוי על פי הדפוסים המוכרים להם מארצות מוצאם בתקופת האוטונומיה התרבותית במזרח-אירופה בין שתי מלחמות העולם, והגבירו את השתתפותם בחיי המוסדות הקהילתיים החילוניים.
במיוחד הורגשה התחזקותה של ההשתתפות בבתי הספר המשלימים, החילוניים, שמספר תלמידיהם גדל בשנים 1946-1940 ב-269% (מ-2,233 ל-6,010). מערכת החינוך הציעה פתרון למצב הבעייתי של זהותם היהודית על פי תפיסתם החילונית, והציבה מול הדפוס המסורתי-דתי אלטרנטיבה תרבותית-לאומית עם היידיש במרכזה, שלא סתרה את ההשתלבות הנחוצה בחברה האזרחית.

פיוס עם הסביבה הלא-יהודית

ג. מ-1946 ועד סוף שנות השישים התרחש תהליך של פיוס עם הסביבה הלא-יהודית. עם עלייתו לשלטון של חואן פרון בבחירות דמוקרטיות (הראשונות, מאז 1928) הדהדו עדיין באוזני היהודים העמדות האנטישמיות הרשמיות של התקופה הקודמת ושל מסע הבחירות. העוינות הורגשה במגזרים שונים - ביניהם גם רשמיים-למחצה, והיהודים הרגישו מאוימים גם מההליכים האנטי-דמוקרטיים שיזם השלטון החדש. ההגבלות שהוטלו על הגירת יהודים לארגנטינה חיזקו תחושה זו.
אולם המשטר החדש שינה בהדרגה את יחסו ליהודים, ואט-אט נכנסו הקשרים עם השלטונות לעידן של נורמליזציה. השינוי שחל בזירה העולמית עם הקמתה של מדינת ישראל, ההכרה בה מצד המשטר הפרוניסטי (1949) וההתייחסות האוהדת כלפיה, השפיעו לטובה על הרגשת היהודים בחברה ועל ביטחונם העצמי.
בחיים הפנימיים היהודיים הופיעה מדינת ישראל כגורם חדש בזהותם הלאומית היהודית, גורם שחולל שינוי גם באופיים של בתי הספר היהודיים. הזיקה בינם לבין מדינת ישראל הוכרה על ידי השלטונות כלגיטימית, ובאופן פנימי-יהודי קיבל הביטוי בתכניות הלימודים הפורמליות והבלתי-פורמליות. השפעתה הוכרה בקביעת לשון ההוראה, שהשתנתה בהדרגה. העברית תפסה את מקומה של היידיש, כשזו האחרונה כמעט ונעלמה לקראת סוף שנות השישים; ההבדלים הפוליטיים בין בתי הספר הלכו וניטשטשו וזרמי השמאל - בעיקר האנטי-ציוניים (בונד וקומוניסטים)- נעלמו.
בתי הספר הלכו והתרחבו במספרים מוחלטים ויחסיים. אחוז הילדים המבקרים בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים עלה בהתמדה מ-41% ב-1940 ל-72% ב-1950, ובלמעלה מ-40% ב-1960. גם מספר התלמידים בבתי הספר התיכוניים גדל.7

ד. החל מסוף שנות השישים ניתן להבחין במגמה ברורה של השתלבות. בתחום החינוך הסירו השלטונות כל מגבלה על מתן תעודות הסמכה על ידי מוסדות פרטיים ותחום הקניית ההשכלה הכללית נפתח גם ליוזמה הפרטית. בסוף שנות החמישים נחקקו חוקים שנועדו להיטיב עם בתי הספר והאוניברסיטאות של הכנסייה הקתולית, ובשל אותם החוקים הייתה בסוף שנות השישים אפשרות לבתי הספר היהודיים להפוך לאינטגרליים.
שינוי זה גרם לכך שהם חדלו להיות סוכנים של חברות אתני-תרבותי וחברתי-יהודי בלבד, ונטלו חלק גם בעשייה החינוכית הארגנטינית הכללית. כך הפכו הם למוסדות פרטיים להשכלה, הכפופים לפיקוח השלטונות, ובתקופה מסוימת גם זכו בתמיכה תקציבית ממשלתית. גם אם מגמת השינוי החוקתי בתחום החינוך לא כיוונה לכך, הפתיחה של תחום זה ליוזמה הפרטית סימלה למעשה ויתור על הפטרוניות הסמכותית שתבעה לעצמה המדינה בכל הנוגע לקביעת דמותו של "הארגנטיני האמיתי". זוהי ראשיתו של תהליך שאין לדעת אם יתמיד או ייסוג. אולם שינוי זה לווה החל מראשית שנות השמונים בהתחלה של שינוי בתפיסה הרשמית של החברה הארגנטינית, יותר כפסיפס שלתרבויות ופחות כמקשה מונוליטית אחידה. החל מ-1983, עם חידוש המשטר הדמוקרטי, החלה להישמע בתקשורת הכתובה והאלקטרונית וכן במגזרים הולכים וגדלים של העולם האקדמי, נימה של לגיטימיות וקבלה בהתייחסות אל המהגרים ואל תרבותם. בין ההתפתחויות השונות שחלו מאז, ניתן לציין את השינוי בתנאים שקבעה החוקה החדשה מ-1994 באשר לזכאות להיבחר למשרות הנשיא וסגנו. עתה הוסר המחסום להיבחר למשרות הללו, שחל על לא-קתולים ולא-נוצרים. שינויים אלה הצטרפו למסר הכללי המועבר בחברה.
בתקופה זו השתלבותם של היהודים בחברה הכללית כקבוצה אתנית-לגיטימית קיבלה תאוצה, ובתי הספר הפרטיים היהודיים, עם נוכחות מסיבית של תלמידים בין כותליהם, על אף הקשיים הכלכליים והביטחוניים, מסמלים מגמה זו. בעוד שבתקופות הקודמות השתלבו היהודים בבתי הספר הממשלתיים כיחידים, וחינוכם הסקטוריאלי היה עניינם הפרטי, עתה הם משתלבים במערכת החינוך הארגנטינית כקבוצה, ולחינוכם היהודי מעמד לגיטימי לצד החינוך הכללי.

בין זעזועים לביצור המעמד

אולם בתקופה זו התרחשו אירועים נוספים, שהשאירו עקבות טראומטיים בקרב יהודי ארגנטינה. בשמונה שנות הדיקטטורה הצבאית (1983-1976) נחטפו אלפים בידי השלטון, עונו ונרצחו. ברוב המקרים גופותיהם הועלמו. חלקם היחסי של היהודים שנרצחו במסע הפחדה זה היה גבוה, הרבה מעבר לחלקם, הן באוכלוסייה, והן ברובד הסוציו-אקונומי במעמד הבינוני - שאליו הם השתייכו. על כך יש להוסיף שעל פי עדותם של יהודים ולא-יהודים שהצליחו לשרוד את מערכת העינויים הזאת, חלק מן המענים השתמשו בסמלים אנטישמיים ונאציים והתאכזרו במיוחד לקורבנותיהם היהודים.
השינויים במצבה הכלכלי של ארגנטינה עם תהליך ההפרטה, חשיפת המשק לתחרות והמיתון הכלכלי אמנם פגעו קשה במגזרים רחבים של הציבור היהודי בגלל היותם, כאמור, חלק מהמעמד הבינוני, אולם לפגיעה הכללית, ברמה האישית, בכלכלה נוספה לגבי היהודים פגיעה בחייהם הציבוריים. כל המוסדות היהודיים הם ארגונים וולונטריים, המתקיימים מתרומות של נדבנים או מהתשלום שהם גובים עבור השירות שהם מעניקים. הקשיים הכלכליים שבהם נתקלו בתי הספר, מרכזי חברה וספורט, ארגוני סעד ועזרה ומוסדות תרבות, שהיקשו על מילוי תפקידיהם – גרמו לחידוש דפוס מוכר ביישוב עוד משנות השלושים: להרחיב את תקציביהם בעזרת תמיכתם של מוסדות פיננסיים יהודיים או כאלה שהיו בבעלות יהודית. עד סוף שנות השישים קואופרטיבים לאשראי יהודיים, היו אלה שהפרישו מרווחיהם למימון שוטף ולפיתוחם של המוסדות הציבוריים היהודיים, והחל משנות השבעים, עקב התמוטטות חלק מהקואופרטיבים ושינויים בחוקים ובתקנות שהסדירו את הפעילות של מוסדות פיננסיים - הפכו אחדים מהקואופרטיבים הללו לבנקים. במספרי ישובים יהודיים בערי הפרובינציות קורדובה ורוסריו ובפרובינציות הצפון מערביות של המדינה, הוקמו בנקים בבעלות המוסדות הקהילתיים, שמימנו באופן שוטף את הפעילות הקהילתית. בבואנוס-איירס, לעומת זאת, ביקשו המוסדות סיוע או אשראי משני בנקים פרטיים בבעלות יהודית. בנקים אלה תרמו חלק מרווחיהם לפעילות הציבורית היהודית, ולעתים אף לפעילות כללית. קשיים כלכליים, שינויים בגישת הבנק המרכזי כלפי בנקים אלה ואף ניהולם הכושל, הביאו להתמוטטותם ולמכירתם. התפתחות זו גרמה לקשיים תקציביים חמורים כמעט לכל המוסדות ביישוב, שהבנקים סייעו לכסות את גירעונותיהם. אך לא פחות חשוב מכך הוא המשבר שנוצר בעמדת המנהיגות של רבים מהמוסדות הללו, ביניהם גם DAIA - המוסד הייצוגי המרכזי של כל יהודי ארגנטינה. הכוח הציבורי שהקנתה לראשי הבנקים ולמקורביהם הענקת התמיכה הכספית, העלה אותם לעמדות בכורה בהנהגות הארגונים הקהילתיים. מנהיגים אלה, שאחדים מהם הואשמו בפלילים בעקבות התמוטטות הבנקים, נאלצו לעזוב את תפקידיהם, ותהליך מילוי מקומם היה רצוף סכסוכים ומאבקים שטרם הגיעו לסופם. אולם בשנות התשעים פקדו את יהודי ארגנטינה גם זעזועים ביטחוניים. להחרבתו שלבניין הקהילה האשכנזית של בואנוס-איירס AMIA, שבו שכנו מוסדות אחרים כגון DAIA - ביולי 1994, בפיגוע חבלני, יש להוסיף גם את הפיגוע הקשה בבניין שגרירות ישראל, שנתיים לפני כן. שני אירועים אלה, והעובדה שעד עתה טרם נמצאו האחראים להם, נתפסים בעיני חלק מהציבור היהודי, יותר ויותר כביטוי לאנטישמיות הרווחת במגזרים שונים בשלטון, בכוחות הביטחון ובמערכת המשפט. על אלה יש להוסיף את התופעה החוזרת ונשנית, גם בשנת 1999, של חילול בתי קברות יהודיים, וגם כאן, מבלי שיתגלו האשמים.
הפגיעות הקשות ביהודים הותירו את רישומן גם במרקם היחסים ביניהם לבין החברה האזרחית הלא-יהודית. תגובות של מגזרים רחבים בחברה הארגנטינית, לא בהכרח בעלי נטייה אנטישמית, של הסתייגות מהיהודים שהושמעו באמצעי התקשורת האלקטרונית והכתובה לאחר הפיגועים, או התביעות שמוסדות יהודיים יועתקו ממקומם כדי שלא לסכן את השכנים, הביאו סקטורים יהודיים מסוימים ליתר התלכדות סביב מוסדות פנימיים ולמגמת התרחקות מהסביבה הלא יהודית. לפיגועים אלה היו השלכות גם על מערכת היחסים בין היהודים לבין עצמם. חלק מהציבור חש התמרמרות כלפי התנהגותם של המוסדות הקהילתיים המרכזיים וביטא ביקורת על הנהגתם. במרכז ציבור זה נמצאים קרובי משפחה של ההרוגים ואף נפגעים שחייהם ניצלו, אשר סבורים שאותם מוסדות ומנהיגיהם, בעיקר DAIA, אינם עושים מספיק במחאתם כלפי השלטונות. לדעתם, המדיניות שמנהלים אחדים מהמנהיגים 12 לוקחת בחשבון אינטרסים שאינם משרתים את העניין של הנפגעים ושל היישוב היהודי בכללותו. קרובי הנפגעים הקימו שני ארגונים, האחד בשם ("זיכרון פעיל" Activa (Memoria המקיים מול היכל המשפט בבואנוס-איירס הפגנה שבועית עם מאות משתתפים, בכל יום שני בשבוע ב-35:9 בבוקר, השעה שבה פוצץ בניין הקהילה. קבוצה שנייה של קרובי משפחה מקיימת בכל 18 בחודש הפגנה במקום שבו שכן בניין הקהילה שהוחרב. תסיסה זו ביישוב היהודי מצטרפת לבעיות הכלכליות,שהוזכרו לעיל, ולהשפעה שהייתה לכך על תפקוד ההנהגה.
אלה האתגרים הרציניים שבפניהם עומדות ההנהגה החדשה של DAIA, שנבחרה בראשית 1999 עקב התפטרותו של הנשיא הקודם, ראובן ברכה, והנהגת AMIA שנבחרה באפריל 1999, בבחירות בהן השתתפו כ-3,5050% (22 מצביעים) מכלל בעלי זכות הבחירה.

זרמים רעיוניים

בבחירות אלה התמודדו זרמים רעיוניים שונים, חילוניים ודתיים. בין הראשונים נמנות התנועות הציוניות המסורתיות, ואף מפלגה חדשה שהוקמה בשנות השמונים- תנועת "ברירה". מפלגה זו שהזדהתה עם הציונות והצטרפה לתנועת הקונפדרציה, קראה תיגר על המפלגות הקיימות, בתביעה להפנות את עיקר הדאגה לבעיות הנוגעות ליישוב בארגנטינה. במחנה הדתי, לצד מפלגות ותיקות, כגון "אגודת ישראל" ו"מזרחי", הופיעה התנועה המסורתית (קונסרבטיבית), שהחלה להשתתף בבחירות ל-AIMA יחד עם "ברירה" ומאוחר יותר הקימה תנועה פוליטית עצמאית- "מסורתי".
תנועה רעיונית זו, שהחלה את דרכה בארגנטינה בראשית שנות השישים, בפעילות מוצלחת של הרב מרשל מאיר, שנשלח לשם כך מארצות הברית, מונה כיום עשרות קהילות המציעות למשפחה מסגרת חברתית ותרבותית פלורליסטית אשר אינה מחייבת את חבריה לקיים אורח חיים על פי ההלכה, והקשורה לבית הכנסת (עם נוכחות מרובה בערבי שבת ובימים הנוראים), פעולות תרבות למבוגרים ואף בתי ספר יומיים ותנועת נוער.
התופעה של אימוץ אורח החיים החרדי הניכרת בעולם היהודי, מורגשת גם בארגנטינה, במיוחד בקרב יוצאי סוריה, ובעיקר החלבים. היא מבטאת מעין חזרה של ציבור, שברובו לא התרחק אף פעם מהמסורת אך גם לא הקפיד על קיום מצוות, אל אורח חיים של קיום המצוות. ציבור זה, שלמעשה דחה בעבר את האופציה של ההזדהות עם הלאומיות היהודית ורכישת השכלה יהודית חילונית או מסורתית, כפי שעשה חלק ניכר מהציבור האשכנזי, משלב עתה את דרכי החינוך החרדי עם לימודים בישיבות וכוללים, תוך נוכחות מסיבית בבתי הכנסת.
גם בציבור האשכנזי ניכרת תופעה זו, אם כי חלקם היחסי של החרדים מעדות האשכנזים קטן יותר. גם תנועת חב"ד הרחיבה בשנים האחרונות את פעילותה, הן ביצירת גרעין מרכזי של אנשים המקפידים על אורח חיים חרדי והן בהפקת פעילות המכוונת לציבור הרחב הלא-דתי, הכוללת מסיבות וימי עיון, במגמה למשוך אותם ולהרחיב את שורות אוהדיהם.
קשה להעריך את מקומם ומשקלם של זרמים רעיוניים אלה בציבור, אולם אין ספק שהם החזירו את בית הכנסת ואת המסורת, בגוניה השונים, למרכז הזירה של החיים הציבוריים היהודיים, דבר שהיה מוטל בספק בשנות החמישים והשישים. לתנועות דתיות אלה מקום חשוב לצד מרכזים וארגונים חילוניים, המנהלים פעילות תרבותית, חינוכית וחברתית ענפה, שרוב הציבור היהודי נוטל בה חלק.

הופעה ברשות הרבים

מגמת ההתלכדות היהודית הפנימית שהוזכרה לעיל, מלווה בנטייה להעלות בראש חוצות ובגלוי נושאים יהודיים. דוגמאות לכך: חגיגת חנוכה בגנים ציבוריים; קיום תחנת רדיו יהודית ואף תחנת טלוויזיה בכבלים שלאחרונה סובלת מקשיים כלכליים. נוכחות זו בתחום הציבורי הכללי מורגשת גם בחיי היום-יום. הופעתם של יהודים ברחוב, כשהם חובשים כיפה או לבושים על פי הנוהג החרדי, הפכה כיום בשכונות מסוימות לתופעה נפוצה, שהייתה נדירה לפני שניים או שלושה עשורים. גם פתיחת בתי עסק רבים יחסית, המוכרים אוכל כשר, כולל סניף של מאקדונאלד'ס, היא תופעה לא שכיחה בנוף של בואנוס-איירס.
על אלה יש להוסיף את התייצבותם הקבועה במקומות ציבוריים של מפגיני Memoria Activa וקרובי משפחתם של הנפגעים בפיגוע ב-AIMA, ולאחרונה הצטרפו אל אלה גם מפגינים, המוחים על חילול בתי הקברות. בראש מפגינים אלה עומדים מספר רבנים קונסרבטיביים. התנהגות זו אשר מבטאת ביטחון בהשתייכות לעם היהודי, היא ביטוי המאפיין אף הוא תקופה זו של השתלבות.

היהודים בין אהדה, עוינות ואדישות

המציאות שבה חיים יהודי ארגנטינה אינה חד-משמעית. בחברת הרוב הארגנטינית הלא-יהודית ישנן עמדות שונות כלפיהם: אהדה, עוינות ואדישות. ייתכן שהאדישות היא נחלת הרוב. בולטות העמדות העוינות, הפוגעות פיסית ורגשית ביהודים הן בגלל ההתקפות כשלעצמן, והן משום שהרשויות המופקדות על ביטחון האזרחים ועל מילוי החוקים, אינן ממלאות את תפקידן כראוי.
גם לחיים הפנימיים של היישוב היהודי פנים לכאן ולכאן. מצד אחד יש ירידה במספר היהודים המשתייכים למוסדות יהודיים ומשתתפים בפעילויותיהם, עקב התבוללות, נישואים אכסוגמיים והגירה, ומצד שני ישנה מעורבות גבוהה מצד אלה שאינם נוטשים את החיים הקהילתיים, בבתי ספר, במוסדות חברה ותרבות ובמידה מסוימת גם במסגרות הקשורות במסורת ובפולחן, וכל זאת ביישוב שאת רוב בניו ניתן להגדיר כחילוניים או מסורתיים.
בשל היעדר מחקר חברתי שילמד וינתח את ההתפתחויות באופייה של הזהות היהודית בעשורים האחרונים, קשה להעריך את המגמות לעתיד. ובכל זאת ניתן להגיד, שאנו ניצבים מול תופעות שהן ביטוי לשינוי בדפוסי ההתנהגות של היהודים.

שאלה נוספת המתעוררת בהקשר למנהיגות ודורשת בדיקה מקיפה, היא בחינת הפרופיל של המנהיגים וכן של גילם ומינם של ראשי המוסדות והארגונים. יכולתם להרחיב את שורות ההנהגה ולצרף לה בהדרגה אנשים צעירים ואף נשים, שעד כה כמעט ולא נראו בדרג המנהיגותי מלבד בארגוני הנשים או בוועדות הנשים של ארגונים מקיפים, תהיה אחת מאבני הבוחן למידת המוכנות לחילופים המתחייבים ולהתמודדות עם אתגרים חדשים.
המגמות המתוארות כאן מתפתחות ממש בימים אלה ומחייבות לימוד, מחקר ומעקב. היעדרם של אלה וסמיכות האירועים מקשים על ההערכה, האם בפנינו המשך של סממנים שאפיינו את התקופה הרביעית, של השתלבות, או שמא יש כאן ראשיתה של תקופה חדשה בקורות יהודי ארגנטינה, שמבשריה הם היעדר מנהיגות המבטאת את שאיפות הציבור הרחב וצרכיו; התחזקות הנטייה לדתיות חרדית יחד עם נטישה שעלולה להתחזק ולהפוך בעתיד להמונית; ולהבדיל, חשיפתם של היישוב ומוסדותיו להתקפות חיצוניות חופשיות מענישה, כגון פיגועים רצחניים וחילול חוזר ונשנה שלבתי הקברות.
הואיל ודרכי התפתחותו של יישוב יהודי בגולה מאופיינות גם על ידי האינטראקציה בינו לבין החברה האזרחית הלא-יהודית הסובבת אותו, יש להמתין ולראות אלו שינויים ישכילו הנשיא החדש , Fernando de la Rua שנבחר באוקטובר 1999 וממשלתו - להביא לארגנטינה ולאזרחיה.

הערות
1. ח' אבני, ארגנטינה - 'הארץ היעודה', ירושלים , 1973 עמ' 56-34.
2. ראה: ס' שנקולבסקי-קרול, התנועה הציונית והמפלגות הציוניות בארגנטינה.
3. ראה תיאור נרחב של מערכת החינוך היהודית בעיר בואנוס-איירס ב: א' 1948-1935 ירושלים תשנ"ז, 1997.
4. הכוונה לפיצוץ בניין הקהילה האשכנזית בבואנוס-איירס – שבו נהרגו 86 איש ואישה, יהודים ולא-יהודים. AMIAהתארגנות ומיסוד (1935-1956) חיבור לקבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת תל-אביב, 1993.
5. ראה על בתי ספר אלה. א' זדוף, "החינוך הכללי והיהודי במושבות החקלאיות ב-81 ביולי 1994.
6. א' זדוף, "חינוך וזהות לאומית: מערכת היחסים בין היישוב היהודי עמ' .43-27 היהודיות בארגנטינה ובארץ-ישראל בסוף המאה התשע-עשרה", דור לדור ט, (1995).
7. א' זדוף, זרמים רעיוניים בחינוך היהודי החילוני במכסיקו ובארגנטינה, 1997 עמ' 309-269, ריין עורכים, חברה וזהות בארגנטינה - ההקשר האירופי, תל-אביב תשנ"ז.
8. כך נקראים באמריקה הלטינית בתי הספר היומיים, שמלמדים את תכנית בירושלים, 1980 עמ' 67-62. עבודה לקבלת תואר מ. א., המכון ליהדות זמננו, האוניברסיטה העברית.
9. חוקה זו נועדה לאפשר לנשיא קרלוס מנם להיבחר לנשיאות בקדנציה שנייה. הלימודים הכללית לצד הלימודים היהודיים או באינטגרציה עמם.
10. הוועדה הממשלתית שחקרה את הפשעים של הדיקטטורה הצבאית בשנים .228 ,p .1996 ראה: York ,New .96 ,vol Yearbook Jewish, ,"American ,Argentina .Klich".
11. כגון הקביעה שהפצצות פגעו "ביהודים ובחפים מפשע".
12. ההאשמות כוונו בעיקר אל ראובן ברכה, שהיה נשיא DAIA ונשיא הבנק ,Mayo, צבא ארגנטינים שפגעו בזכויות האדם. השופט החוקר הספרדי בלטסר גרסון, שהוציא צו מעצר בין-לאומי נגד 98 אנשי גביית עדויות והערכת האירועים לאשורם.
13. חלק מהנתונים מתוך: ,p 1999 ,mayo Aires. ,Buenos Israel de Voz .La בואנוס-איירס, ,30.10.99 עמ' 1. הוגשה תביעה אישית נגד ברכה בסך 50 מיליון דולר. אך טרם נעשתה בדיקה שיטתית, לרבות באוכלוסייה נפגעו מפעולות האיבה ).ראה מהדורה עברית של דו"ח זה: לעולם לא , 1986-1973 ציינה בדו"ח שלה שאכן יהודים רבים, מעבר למספרם היחסי.

אני מודה למר לארי לוי מהעיתון הנ"ל, שסיפק לי את הנתונים החסרים.

ביבליוגרפיה:
כותר: המשבר בקהילה היהודית בארגנטינה
מחבר: זדוף, אפרים (ד"ר)
שם  האתר: כיוונים חדשים : כתב- עת לציונות וליהדות
בעלי זכויות : הסוכנות היהודית לארץ-ישראל
הוצאה לאור: הסוכנות היהודית לארץ-ישראל
הערות לפריט זה: גליון 2
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית