|
![]() |
![]() ![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() |
הסדרי נגישות
![]() |
![]() |
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חוק וחברה במקרא > נשים במקרא |
|
|||||||||||||||||||||||||||||
|
המקרא, שנכתב בעבור גברים ובידיהם, אינו מתעכב על תיאור יחסי נשים אלא אם הם תורמים להארת הדמות הגברית בעלילה. לפעמים מופיעים תיאורים קצרים על קשר נשי אולם הקורא מתוודע אליו דרך המספר, ועל פי רוב, התיאור נעדר מבע נשי. מגילת רות יוצאת דופן בכך שהמגילה מתארת תלות הדדית בין שתי נשים. עיקר כוחה של האישה הוא בהרחבת בית האב של בעלה. עובדה זו נשמעת גם מהשוואתה של רות לבנים צאצאים, כעולה מדברי נשות בית לחם אל נעמי. יחסי רות ונעמי מצטיירים בפיהן כיחסי אם ובת. במקרא יש רק שני תיאורים של יחסים שבין אם לבתה, עובדה המצטרפת לתופעת מיעוט העיסוק באישה במקרא. התיאור הראשון של יחסי אם ובת עולה מסיפור יוכבד בת לוי ומרים בִתה. שתיהן פועלות בשיתוף פעולה ובדאגה לגורל התינוק שנולד לאם, בעקבות גזרת פרעה: "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן" (שמ' א 22). כאשר המספר דן בשותפות הנוצרת בין מרים ואִמה, אין דיאלוגים ישירים בין שתיהן. תחילה מתוארת האם חסרת שם, העושה כמיטב יכולתה להצפין את הנולד עד לרגע הנחתו על שפת היאור, ואז מופיעה בִתה, גם היא חסרת שם, עומדת ומשגיחה על התיבה. אחר כך, הבת הצעירה משכנעת את בת פרעה בדרכי ערמה, להעסיק את אִמה בתור מינקת בעבור התינוק שנמצא. המקרא מתאר את השיח שבין הבת לנסיכה, ואינו מתעכב על המלל שבינה לבין אִמה. עוד תיאור שבו מופיעות אם ובִתה הוא בסיפור עתליה המלכה (מל"ב יא 1–3, דה"ב כב 10–12). המלכה נחושה להשמיד את צאצאי בית המלך. יהושבע, (בדברי הימים יהושבעת) בִתה החורגת של עתליה, פועלת נגד רצון אִמה ומצילה את יואש. גם בתיאור זה אין קול הנשים נשמע. 1 יחסי נעמי ורות מעוצבים בדרך שונה מתיאורי אם ובת במקרא, ודומה כי אכן הם שונים במהותם. למרות ראייתן בידי הנשים כאם ובת, ולמרות כינויה של רות "בת" בפי נעמי, יש להדגיש כי מערכת היחסים שבין הנשים מונעת מיחסי תועלת הדדית. יש ביניהן דיאלוגים ומתרחשת שותפות אינטרסים ארוכת טווח, שותפות השונה במהותה מיחסי אם ובת. הכינוי "בת" משמש את נעמי ליצירת דיאלוג עם כלתה, דיאלוג המכוון לקרב את רות כדי שתעמוד לצדה ותעזור לה במימוש רצונותיה. כבר בראשית העלילה רות מציעה ברית לנעמי חמותה, הכוללת שותפות לחיים ולמוות. ואולם, עם התקדמות העלילה, המחבר אורג מערכת יחסים הנרקמת בין שתי נשים אלמנות חסרות צאצאים, יחסים תלויי סיבה בנגלה ובנסתר. אין הנשים יריבות, והשותפות ביניהן עוזרת לשתיהן להתמודד עם מצוקתן.2 * המיתולוגיה היוונית מספרת על יחסי אם ובִתה במיתוס של דמטר ובִתה פרספונה.3 דמטר, אלת היבול, ילדה לזאוס את פרספונה. האלה פרספונה שיחקה בשדה עם בנותיו של האל אוקיינוס, ואז נחטפה אל מעבי האדמה בידי מלך השאול האדס, שחשק בה. דמטר חיפשה את בִתה אך לשווא. לבסוף, דמטר משיגה פשרה עם האלים ולפיה פרספונה תחיה במחיצתה שישה חודשים בשנה, ובששת החודשים הנותרים תהיה עם האדס אל השאול, בעלה. המיתוס היווני קשור לחילופי עונות השנה, למעברים שבין בצורת, מות הטבע בשנת החורף והתעוררות לחיים בזמן שפע וצמיחה. ואולם, כאשר בוחנים את מערכת היחסים הנוצרת בין דמטר האם לבין פרספונה הבת, מתברר שהשתיים קשורות בקשר סימביוטי. כאשר פרספונה נמצאת עם בעלה האדס היא מתגעגעת אל אִמה ובוכה עליה. נוסף על כך היא דוחה את חיזוריו של בעלה. שהותה לצד בעלה מתבררת בתור מצב הנובע מחוסר ברֵרה. פרספונה נאלצה להישאר עם האדס מפני שלא עמדה בפני פיתוי אכילה: נאסר עליה לאכול בעולם השאול, אך על ידי מעשה ערמה אכלה פרספונה כמה גרעיני רימון ובכך גזרה את גורלה – יהיה עליה לשוב לשאול כל מחצית השנה. פרספונה נשארה עם האדס בעלה כל מחצית השנה לא מבחירה או מאהבה. דמטר היא אם שאינה מאפשרת את צמיחת בִתה ואת ההתפתחות העצמית שלה. המיתוס מתאר מערכת יחסים שאינה ניתנת להפרדה בין אם ובת, אין האחת יכולה להתקיים בלא רעותה. בעלילה שלפנינו אין רמז ליחסים שכאלה בין רות לנעמי. מערכת היחסים הנוצרת ביניהן אינה מערכת של שני חצאים בלתי עצמאיים של ישות אחת כפי שמתואר במיתוס היווני.4 הסיפור המקראי מעצב שתי דמויות נשיות הקשורות ביניהן בקשר של חמות וכלה, המתפתחות כל אחת בדרכה שלה. אין הגבר בעלילה שלפנינו אוחז באישה שלא מרצונה, כי אם להפך. בועז הוא כמנוף להתפתחות לכל אחת מהנשים, המאפשר את צמיחתן והגשמתן. * בראשית המגילה, רות ונעמי אוחזות בבעלות על גבר אחד, מת, שנולד מנעמי אך השתייך לרות. בסיומה הן יאחזו שוב בבן אחד, שנולד מרות וישתייך לנעמי. נעמי ורות אינן מגלות עוינות זו לזו באף לא אחד מהאירועים, לעומת תיאור משפט שלמה, שבו מוצגת יריבות של שתי נשים האוחזות בתינוק חי אחד (מל"א ג 16–26). במשפט שלמה, שתי נשים זונות באות אל המלך למשפט ומבקשות לפסוק למי שייך הילד החי. האם שתינוקה מת, בפיקחון רב, מנסה לזכות בערמה בבן החי. בשל כאבן של הנשים ורצונה של כל אחת מהן לזכות בבן החי, הן זקוקות להכרעת המלך. במגילת רות שתי הנשים קשורות בקשר משפחתי שבו הבן המת של האחת הוא החתן המת של האחרת. בסיום המגילה נוצרת ביניהן שותפות אחרת, שבה שתי הנשים חובקות בן אחד. במגילה אין צורך במעשה ערמה או במשפט להכריע בין הנשים בבעלות על הוולד, ונראה כי על רקע הדמיון לסיפור משפט שלמה, השותפות בין רות לנעמי בולטת אף יותר. במקום אחר, המספר המקראי מתאר ברית נשית הנוצרת בשעת רעב. הקורא נחשף לשותפות הנשית לאחר שאחת מהנשים פונה אל המלך בשעת ייאוש ומלינה על האישה האחרת. מתוך דברי האישה האחת מתברר כי בין שתי הנשים נוצרה שותפות מקאברית: "הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם וְאֶת בְּנִי נֹאכַל מָחָר וַנְּבַשֵּׁל אֶת בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ וַתַּחְבִּא אֶת בְּנָהּ" (מל"ב ו 28–29). האם המתלוננת בפני המלך היא אישה אומללה שמפאת רעב הגיעה לשפל מדרגה. על פי שותפות שנעשתה עם האם האחרת, אכלו הנשים את בן הדוברת, ועתה, הפרה האם האחרת את הבטחתה, והיא מסתירה את בנה ואינה מוסרת אותו לאכילה. האישה הפונה אל המלך בתור שופט צדק שישליט סדר, מתארת בפניו מקרה קיצוני המבטא את היפוכו של הסדר: אימהות אוכלות את ילדיהן.5 תיאור זה נשען על מודל מוכר של תיאורי רעב מן המקרא ומן המזרח הקדמון.6 . השותפות בין האימהות נשענת על קניבליזם, ברית בין שתי אימהות האוכלות את פרי בטנן, כאשר המלך מופיע ברקע בתור מי שאמור כביכול להושיע את האם המרומה. הברית בין הנשים האלה היא ברית הנשענת על אינטרסים משותפים ולמרות זאת היא אינה מתקיימת. לעומתה, השותפות בין רות ונעמי מבוססת אף היא על אינטרסים, שותפות שנולדה מתוך מצוקת רעב אך שואפת אל החיים ומצליחה להתקיים. * שותפות נשית שונה מתוארת במקרא במצבים שבהם השותפות תלויה בגבר. מלכתחילה, שותפות נשית בין כותלי הבית, יוצרת מתח, תחרות ועוינות. כך לדוגמה, שרה והגר החולקות באברהם, רחל ולאה המתחרות על אהבת יעקב, חנה ופנינה המחזיקות באלקנה. לעומת מקרים אלו, במגילת רות מתוארת שותפות מסוג אחר: שותפות שבין חמות לכלה, בין יהודאית לנכרייה, והגבר – בועז, אינו מושא לעוינות, אלא הוא גורם המסייע להתפתחות השותפות בין הנשים ולהעמקתה. לאחר שרות חוזרת ומספרת לחמותה על המפגש עם בועז, הקורא מצפה להיווצרות משולש רומנטי מתוח שבו שתי נשים אוחזות בגבר אחד. מתוך הדוגמאות דלעיל, מעניין להשוות את הדמויות במגילה לבית יעקב:
עוד נקודה להשוואה בין נשות יעקב למגילת רות, בולטת על רקע העובדה כי בסיפורי המקרא העוסקים בנשים האוחזות בגבר אחד, בדרך כלל אין הנשים מדברות ביניהן ישירות, לדוגמה: שרה והגר, פנינה וחנה. לעומתן, המקרא מתאר שיח המתנהל בין נשות יעקב:
* השותפות בין רות ונעמי נמשכת במהלך העלילה. גם לאחר היעלמותה של רות מן העלילה, תאמץ נעמי את הבן שנולד לרות. נעמי מנהלת את הקשר שנוצר בינה לבין רות בתבונה רבה. רות יזמה את הברית אך ידה של נעמי תהיה בה על העליונה – נעמי היא המייעצת ורות בעיקר המבצעת. רות ממעיטה בדיבור לעומת נעמי ומרגע שבועז מבטיח את גאולתה היא משתתקת וקולה אינו נשמע עוד.8 המספר המקראי מתאר שותפות נשית אחרת, שגם בה, כמו במגילת רות, שתי הנשים שותפות לתכנית אחת שמימושה תלוי בגבר אחד. במקרה זה, שתי הנשים הן אחיות, בנותיו של לוט, המבקשות להחיות את עצמן על ידי אביהן, ובדרך זו הן מבקשות לפתור את מצוקת היעדר הזרע. בין האחיות נוצרת שותפות המתבטאת בדיאלוג, בדיבור ובמעשה: וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ: לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע: וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ: וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה הֵן שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת אָבִי נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם הַלַּיְלָה וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע: וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת אֲבִיהֶן יָיִן וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ: וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן: וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם: וְהַצְּעִירָה גַם הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי הוּא אֲבִי בְנֵי עַמּוֹן עַד הַיּוֹם (בר' יט 31–38).
נמצא אפוא, שלמרות הדמיון בין שני התיאורים, מגילת רות בולטת בהרמוניה הנוצרת בין שתי הנשים. אין זו ברית לשעה כי אם שותפות הנמשכת לאורך העלילה כולה. לאור סקירת מערכות היחסים הנשיות במקרא, בולט ייחודו של התיאור במגילה, המצייר מערכת יחסים נבדלת ושונה לעומת שאר מקבילותיה בספר הספרים:
הערות שוליים:
|
|||||||||||||||||||||||||||||
![]() |
|
123 |