ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, שחי במאה ה- 1 לספירה – כ- 250 שנה לאחר ימי החשמונאים, היה הראשון שנתן לחג החנוכה את כינויו "חג האורים".
על הקשר בין חנוכה לאור ועל שמונת ימי החנוכה יש כמה מסורות:
 |
הדלקת הנרות הראשונה במקדש |
מסורת אחת מתבססת על הדלקת הנרות הראשונה במקדש לאחר טיהורו בידי החשמונאים: החשמונאים לא יכלו להשתמש במנורת בית המקדש, שנבזזה בידי אנטיוכוס יחד עם שאר כלי המקדש, ולכן נאלצו להדליק נרות במקדש בשפודים של ברזל – וכך עשו במשך שמונה ימים. ולזכר אותה הדלקה ראשונה, שנמשכה שמונה ימים, קבעו להדליק נרות במשך שמונת ימי החנוכה (מגילת תענית פרק ט).
|
נס פך השמן |
מסורת אחרת קיימת בתלמוד הבבלי (מסכת שבת דף כא עמ' ב), והיא מסבירה את הדלקת הנרות על רקע נס החנוכה – נס פך השמן: לאחר שהחשמונאים טיהרו את המקדש וביקשו להדליק את המנורה – מנורת הזהב שעמדה בבית המקדש – הם מצאו רק פך (=כלי קטן לנוזלים) שמן אחד שלא נטמא בידי היוונים. כמות השמן שבפך יכלה להספיק להדלקת הנרות במנורה ליום אחד בלבד – אבל נעשה נס, והשמן הספיק לשמונה ימים. ולזכר שמונת הימים שבהם דלקה המנורה קבעו את שמונת ימי החנוכה.
|
חג האש וטקסים לגירוש החושך |
ועדות לעוד מסורת: בספר מקבים ב נזכר חג החנוכה עם חג האש – חג מתקופת שיבת ציון וממלכת פרס (סוף המאה ה- 6 לפני הספירה) הקשור לנס של אש המזבח.
וייתכן גם שעניין זה של אש ואורים קשור למסורות קדומות – ולעונת השנה: חג החנוכה חל בעיצומם של ימי החורף הקצרים, שבהם יש מעט אור – והרבה חושך. בתרבויות קדומות נהגו לקיים בימים אלה חגיגות וטקסים לגירוש החושך באמצעות אבוקות ולפידים. תזכורת לרעיון זה של גירוש החושך מוצאים גם באחד משירי החנוכה של ימינו: "באנו חושך לגרש / בידינו אור ואש…"
מילים: שרה לוי-תנאי, לחן: עמנואל עמירן © כל הזכויות שמורות למחברת
ולאקו"ם.
אגדה מן התלמוד המרמזת על חג גירוש החושך:מכיוון שראה האדם הראשון שהיום מתקצר והולך [מחודש תשרי ועד חודש טבת] –
אמר: "אוי לי, שמא בגלל שחטאתי – העולם מחשיך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו…"
ישב האדם הראשון שמונה ימים בתענית ובתפילה.
כיוון שהגיעו ימי טבת וראה שהיום מתארך והולך –
הבין [האדם הראשון] שמנהגו של העולם כך [שהימים מתקצרים – ואחר כך שוב נעשים ארוכים].
הלך ועשה [=חגג] שמונה ימים טובים…
(על-פי התלמוד הבבלי, מסכת עבודה זרה, דף ח עמ' א)
