העומר - וספירת העומר

למילה עומר שני פירושים:
א. חבילה, אלומה קטנה, של שיבולים שנקשרו ונקצרו.
ב. מידת נפח קדומה של חומרים יבשים המקבילה ל- 4 ליטרים (בערך).

העומר במקרא

העומר היה מִנְחָה (=מתנה) חקלאית מן הקציר הראשון של התבואה, שהיו מביאים לבית המקדש בפסח - למחרת החג, ביום הראשון של חול המועד. וכך כתוב בספר ויקרא (פרק כג 10):
" … כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, וקצרתם את קְצִירָהּ, והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכוהן." את העומר הביאו מקציר השעורים, כי השעורה מבשילה לפני החיטה, ותחילתו של קציר השעורים - בחודש ניסן.
מנחת העומר שהביאו לבית המקדש בחג הפסח הייתה ביטוי להכרת תודה על ראשית הקציר ותקווה להמשכו המוצלח.

ספירת העומר

ספירת הימים שבין היום הראשון של חול המועד פסח, שבו הביאו את העומר – ובין חג הביכורים, חג השבועות, שהם 49 יום (7 שבועות):
את ספירת העומר המשיכו לקיים גם לאחר חורבן בית המקדש (השני) – ונוהגים לקיימה גם בימינו אלה בטקס מיוחד הנקרא "ספירת העומר": בכל ערב – שהוא תחילת היום לפי הלוח העברי – סופרים ואומרים את היום והשבוע לספירת העומר. יש הבדלים מסוימים בנוסח הספירה בין העדות השונות; וליהודי תימן יש נוסח מיוחד – לא בעברית אלא בארמית, על-פי המנהג שהיה קיים בבבל לפני יותר מ- 1,000 שנה.
"ספירת העומר" מדגישה את הקשר בין חג הפסח ויציאת מצרים - ובין חג השבועות וקבלת התורה בהר סיני.

דרך אגב: האם אתם מכירים מישהו בשם "עומר"? האם הוא נולד בתקופת הפסח - בימי קציר העומר וספירת העומר?

ספירת העומר – ומנהגי אבלות

במהלך ימי ספירת העומר יש הנוהגים מנהגי אבלות: לא מתחתנים, לא לובשים בגד חדש, לא מסתפרים ולא מתגלחים. יש המקיימים את מנהגי האבלות עד ל"ג בעומר, ויש המקיימים אותם עד חג השבועות – חוץ מן הימים האלה: ראש חודש אייר, ראש חודש סיוון, יום העצמאות, ל"ג בעומר ויום ירושלים.
מנהגי האבלות בימי ספירת העומר מוסברים על רקע שני אירועים היסטוריים:
א. מרד בר כוכבא בשנים 132 – 135 לספירה. על-פי המסורת, בימי ספירת העומר במהלך מרד בר כוכבא מתו 24,000 מתלמידיו של רבי עקיבא.
ב. מסע הצלב הראשון באשכנז בשנת 1096 (תתנ"ו) לספירה, שבמהלכו פגעו הנוצרים הצלבנים ביהודים והשמידו קהילות רבות בגרמניה ובצרפת. על-פי עדויות מן התקופה, הפרעות ביהודים היו בעיקר בחודש אייר ועד חג השבועות, ונראה שהן השפיעו מאוד על התפתחות דיני האבלות בימי ספירת העומר באשכנז.
ויש הסבורים כי מנהגי האבלות הם ביטוי לצער על חורבן המקדש ועל היעדר האפשרות להביא את מנחת העומר.

תיאור קציר העומר בתקופת המשנה (המאות 1-2 לספירה)

"כיצד היו עושים (=קוצרים) את העומר?
שְׁלוּחֵי בית דין יוצאים מֵעֶרֶב יום טוב (=בערב חג הפסח)
ועושים אותו כריכות (=כורכים, קושרים, את השיבולים) במחובר לקרקע,
כדי שיהיה נוח לקצור.
וכל העיירות הסמוכות לשם (=למקום הקציר) מתכנסות לשם,
כדי שהעומר יהיה נקצר בעסק גדול (=בקול המולה ובפרסום רב).

כיוון שירדה החשכה אומר להם הקוצר:
באה (=שקעה) השמש?* אומרים: הן (=כן).
אקצור במגל זה? אומרים: הן…
אכניס את השיבולים לקופה זו (=לסל זה)? אומרים: הן…"

(על-פי המשנה, מסכת מנחות, פרק י משנה ג)

* "כיוון שירדה החשיכה… באה (=שקעה) השמש": לפי הלוח העברי, עם שקיעת השמש מסתיים היום – ומתחיל היום שלמחרת. בתיאור שלפנינו, עם שקיעת השמש מסתיים החג הראשון של פסח, ומתחיל היום הראשון של חול המועד – ואתו קציר העומר.

לקריאה נוספת בלקסיקון לתרבות ישראל:
ספירת העומר
ספירת העומר - מנהגי אבלות
קציר העומר