הים התיכון וחופיו

הים התיכון הוא ערש התרבות המערבית, ומקור האמנויות והמדע, ההיסטוריה והתרבות, הפילוסופיה והדמוקרטיות המערביות. במשך אלפי שנים שימש הים התיכון בסיס לצמיחתן של ציביליזציות מגוונות שהתפתחו לחופיו.

ישראל והים התיכון – נתונים ומספרים

* כ- 70% מאוכלוסיית המדינה גרה ברצועת החוף.

* אורך רצועת חוף הים התיכון כ– 190 ק"מ. כ- 50 ק"מ סגורים בפני הציבור לצורכי נמלים, תחנות כוח, תשתיות וביטחון.

* מתוך כ- 150 ק"מ הפתוחים לציבור, כ- 40 ק"מ בנויים, עוד כ- 40 ק"מ מיועדים לבנייה עירונית וב- 15 ק"מ נוספים - בינוי כפרי (קיים או מתוכנן). רק כ– 53 ק"מ הם חוף טבעי פתוח.

* אורך החופים המוכרזים כחופי רחצה (עם מציל) כ- 17 ק"מ. בכל עונת רחצה נמנים בחופים כ- עשרות מיליוני ביקורים.

* במרוצת המאה ה- 20 פעילות האדם גרעה מהמערכת החופית יותר מ- 20 מיליון מ"ק חול, משמעות הדבר - אבדן של 60 שנות הספקת חול לחופי ישראל, וגירעון ניכר במאזן החול לאורך חופי הארץ.

* בשנת 1948 היו לכל תושב בממוצע 31 ס"מ של חוף, כיום נותרו רק 2.5 ס"מ חוף לתושב.

* באמצע שנות ה- 70 כמות הזפת לרצועה של מטר חוף בישראל הייתה 3.5 ק"ג. מתחילת שנות ה- 90 יש פחות מ- 30 גרם זפת למטר חוף.

* באמצע שנות ה- 70 דגים רבים שניצודו במימי החופים של ישראל הכילו כספית, וחלקם נפסלו למאכל אדם. מאמצע שנות ה- 80 כל הדגים שניצודו ראויים למאכל.

* עדיין נמצאים מוקדי זיהום ים במפרץ חיפה, במוצא השפ"דן ובשפך נחל שורק.

האדם, החוף והים

רצועת החוף של ישראל לאורך חופי הים התיכון עשירה במיוחד במגוון ערכי טבע, נוף ומורשת, שהם חלק חשוב מנכסי המדינה, ויש להם משמעות ערכית וכלכלית בתחומים רבים.

עם זאת בחוף ובים מתקיימים תהליכים טבעיים מתמשכים ודינמיים, וכתוצאה מפעילויות ושימושים של האדם שאינם מביאים בחשבון את ההשלכות המצטברות וההשפעות ארוכות הטווח, נתונים החוף והים לסכנת פגיעה, אבדן והרס.

מי בסכנה?!

חופי ישראל מהדרום ועד לעכו בצפון ניזונים מחול שמקורו מהדלתא של הנילוס. החול מוסע באמצעות הגלים וזרמי הים. המאזן הטבעי שבין הזנת החופים בחול לבין סילוקו מהם על ידי פעולת הגלים והרוח נשמר במשך לפחות כ- 2,000 שנה. מאזן זה הופר כתוצאה מכריית חול החופים ובניית מבנים ימיים.

כרייה של כ– 10 מיליון מ"ק חול בחופים לצורכי בנייה החלה בראשית המאה ה- 20 ונמשכה עד להפסקתה על פי חוק ב- 1965.

הקמת מבנים ימיים בצמוד לחוף או בקרבתו כגון: נמלים, מעגנות, בריכות למי קירור בתחנות כוח, דרבנות ושוברי גלים, גורמת להצטברות חול ליד המבנים בצד שממנו מגיע החול. בצד השני, בכיוון תנועת החול, נגרמים חתירה והרס המתבטאים בנסיגת קו החוף. לפי אומדן גס כל המבנים שלאורך חופי ישראל לכדו עד כה בקרבתם כעשרה מיליון מ"ק חול. האומדן לעיל של כ– 20 מיליון מ"ק חול סך הכל, שווה לכמויות החול נטו המזינות את כל חופי ישראל במשך כ- 60 שנה.

לאורך כ- 70 ק"מ מחופי הארץ מתנשאים מצוקי כורכר, שגובהם נע בין 15 ל- 40 מ'. המצוקים נסוגים בקצב ממוצע של 15- 30 ס"מ בשנה. סלעי הכורכר אינם יציבים והתמוטטות המצוקים היא תהליך דינמי וטבעי, הנגרם מפעילות הים בבסיסו מחד גיסא, ומגשם ורוח על מדרון המצוקים מאידך גיסא. לאלה נוסף הגורם האנושי, המאיץ את קצב התמוטטות רכס הכורכר בכמה דרכים: עבודות- עפר, בנייה על המצוק ובסמוך לו, נסיעת רכב שטח על המצוק, ניקוז לכיוון המצוק ובראשו, והקמת מבנים ימיים בחופים סמוכים.

הים התיכון וחופיו הם כר להתפתחות של מיני צמחים ובעלי חיים. בין אוצרות הטבע ניתן לציין במיוחד מערות בחופי ראש הנקרה, חופים חוליים ובהם מקננים מדי שנה צבי ים, איים קטנים באזור אכזיב, ושונית בחוף שקמונה.

מאז פתיחת תעלת סואץ, בשנת 1869, אנו עדים להגירה של קרוב ל- 300 מינים, מדגים ועד רכיכות ואצות, מים סוף לים התיכון.

המדוזות הן חלק מהגירה המונית של מאות מינים ים סופיים, שהתיישבו בחופי הלוונט וייסדו אוכלוסיות משגשגות.

באלפי השנים האחרונות התקיימה באזור החוף פעילות אנושית אינטנסיבית שכללה ספנות, מסחר, דיג, מלחמות ופלישות עמים. פעילות זו הותירה שרידים ארכאולוגיים רבים בקו החוף ובים הרדוד. בישראל השרידים המוכרים ביותר עם עתיקות קיסריה, אשקלון, עכו ויפו. גם בתוך הים מצויים שרידים של יישובים פרהיסטוריים, שרידי ספינות טרופות ומטענים, נמלים ומעגנות.